ערך השולחן חושן משפט חלק ב צה

מקויים לא הוי מגו דכל שלא נתקיים לא חשיב שטר ואפ' עוד לומ' דס"ל להרי"ף דלא אמרי' מגו במקום חזקה אלא במלוה ע"פ דמגו מרע לחזקה אבל בשטר בתו"ז כיון דאיכא תרי חזקות חזקה דאין אדם פורע בתו"ז וחזקה דשטרך במ"ב הוי כחזקה אלימתא ובמקום חזקה אלימתא לא אמרי' מגו כמ"ש בדיני מגו ע"ש וכן דעת מהר"י ן' מיגש הובא בס' א"ז לכתובו' ד' י"ט ע"א גבי האומ' שטר אמנה הוא וכו' שכ' וז"ל דאם אמר פרוע הוא נאמן במגו דא"ב מחיל ליה וה"ד לאח"ז אבל אם זמן השטר עדיין לא נשלם כיון דקי"ל חזקה לא עביד איניש דפרע בגו זמניה לא מהימני' ליה ע"ש וק' דמגו במקום חזקה בעיא היא וקי"ל קולא לנתבע אלא דס"ל דמקום חזקה ושטר לא מהני מגו דהוי כחזקה אלימתא וא"כ אפי' למ"ד דאמרי' מגו לפטור משבו' כמו בממון מודה הכא דלא אמרי' מגו בשטר לחייבו שבוע' מה"ט דבחזקה אלימתא א"ץ לישבע וכה"ג כתבתי בסי' ע' בא"ל אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' דא"ץ המלוה לישבע על השטר כיון דבלא"ה היה המלוה גובה בשטר בשבוע' אהני תנאי זה לפוטרו משבו' אבל במלוה ע"פ דבלא תנאי היה הלוה נאמן אהני תנאי למלוה לגבות מיהא בשבו' וכה"ג חי' הש"ך בסימן זר ס"ק ט"ו בין מלוה בשטר למלוה ע"פ אלא דלא מסתבר לחלק כן לענין שבו' היסת אחר הפירעו' ע"ש

מ"ד דין ז' ואבד ממנו ותבעו תו"ז וכו' דוקא אבד השטר אבל גרר אחורי השטר אינו פסול גמור ואם הוא תו"ז גובה את שטרו ולא חיישי' לפירעו' מהר"ץ בהגהותיו על הט"ז סי' נ"ו ע"ש

דין ח' אבל בסתם הלואה וכו' וכן הסכים הריטב"א בחי' למכות ד' ג' ע"ב ע"ש אבל הרמ"ה בפ' ג"פ סי' פ"ז כ' וז"ל אבל היכא דאוזפי' בשטר וליתיה לשטרא גבי מלוה דאיכא ריעותא גביה אפי' בגו זמניה נמי חיישי' לפירעון וכו' תדע דגרסי' בפ' ב' אוחזין אר"א אר"י המוצא שט"ח בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזירו לבעלים דלפריע' ב"י לא חיישי' טעמא דב"י הא למחר וליומא אחרא חיישי' ואמאי הא מסתמא דבגו תלתין יומין בגו זמניה הוא וכו' ע"ש מבוא' דס"ל דגם בסתם הלואה אי ליכא ריעות' שהשטר לפנינו אינו נאמן לומ' פרעתי: סימן ע"ט

א' דין א' וכפר בב"ד וכולי אם אינם ג' ב"ד הוי כחוץ לב"ד והכופר בפניהם ואח"ך באו עדים לא הוחזק כפרן אפי' קיבלו עליהם כמ"ש הרא"ם בתשו' הביאו הכנה"ג סי' ג' הגה"ט אות י"א ע"ש אבל הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' אלף קכ"ו כ' דכיון שקיבלו עליהם אפיל' נדון יחיד כל מה שטוען או שהודה בפניו הרי הוא קיים ואינו יכול לחזור מחיוב לפטור והכופר בפניו ואח"ך באו עדים הוחזק כפרן ע"ש וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תק"ט דאם קיבלו עליהם בע"ד או שביררו אותו הציבור הוי כה"ג ב"ד לכל דבר ע"ש ועי' בס' בית שלמה סו' כ"ו

ב' הטור כ' בשם הר"י דאפי' כפר חוץ לב"ד אינו נאמן לומר אח"ך פרעתי ודברי הר"י באו בס' א"ז לבתרא ד' ו' ודף ל"א ומבוא' שם אפי' לא אמר אתם עדי' ע"ש ועי' למהרימ"ט סי' ל"ו

ג' ואמר להד"מ וכו' דוקא כשאמר להד"מ אבל אם אמר לא היו דברים ולא אמר מלת לעולם לא הוחזק כפרן דמ"ל לפ' שהחזרתי או מחלת לי מהרשד"ם סימן ס' עיין שם

ד' ובאו ב' עדים וכולי כ' הר' ב"ח מדברי הנ"י ריש מציעא נראה דבאומר לא לויתי אפילו אמר פרעתי קודם שבאו עדים אינו נאמן והביאו הכנה"ג ע"ש וזה כדעת הרמ"ה שכ' הטור בסימן פ' דאם באו עדים והכחיש בטענה א' אינו נאמן בטענה בלא ראיה וכו' וכ' מרן הב"י הטעם דאמרי' מה שחזר מטענה א' לפי שהיה יודע שיש עדים בדבר ע"ש וז"ל הרמ"ה פ' ח"ה סימן ט"ל אבל היכא דאתו סהדי בתר הכי ואכחשוה בטענה קמייתא מחיי' ולא משגחי' בטענה בתרייתא עד דמייתי ראיה דהא ל"ל מגו וכו' ועוד הגע עצמך דטעין מעיקרא לא לויתי והדר טעין אין לויתי ופרעתי דכיון דקיי"ל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי הו"ל כמאן דאודי מעיקרא דלא פרע ותו ליכא ליהמניה דלוה ופרע אלא קמי דלא אתו סהדי דאיכא ליהמניה משום מגו אבל היכא דאתו סהדי וכו' עש"ב ועמ"ש בדין ט'

ה' הרי זה חייב לשלם וכו' כ' המבי"ט ח"א סי' י"א דה"ד כשעמד בטענת לא לויתי אבל אם חזר ואמר כבר פרעתי קודם והביא עדים ע"ז נאמן והש"ך כ' דא"נ כן מסתימת הפוסקים וכן משמע מדברי הסמ"ע בסי' זה ס"ק י"ז ע"ש ולא זכר שכ"כ הסמ"ע בסי' זה ס"ק י"ב ע"ש וכ"כ הר' גד"ת בשער י"א וי"ב דדוקא אם יביא עדים שפרעו אחר התביעה הוא דנאמן עיין שם מבואר בדבריהם דהמבי"ט ס"ל דאפי' עד אחד ששמע שאמרו העדים שפרע נאמן אבל הסמ"ע והש"ך וה' גד"ת ס"ל דאפילו חזר קודם ששמע מפי העדים נאמן מיהו מסתימת הפוסקי' אין ראיה דכבר הוכיח כן המבי"ט מדכ' הרמב"ם בסו' פ"ז מה' טוען דמודה בב"ד וא"כ אמר נזכרתי שפרעתי לו נאמן וכ' המ"מ שהמפרשי' הקשו מדכ' בפי"ד מה' מלוה ולוה המוציא שט"ח וכו' מלוה אומר לא נפרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שנפרע כולו נשבע הלוה ונותן מחצה ולמה לא יחזור ולומר נזכרתי שפרעתי הכל והרי העדים מעידים ותי' לדעת רבי' דהתם בעומד על דבריו הא' אבל אם חזר ואמר נזכרתי ה"ז יכול לטעון כיון שהעדים מסייעין אותו הא קמן דיש חי' בין עומד בכפרנותו למי שאינו עומד בכפרנותו וכו' ע"ש וכן הסכים הש"ך בסימן פ"ב ס"ק ט"ל ע"ש הרי אע"פ שכ' סתם מיירי דוקא בעומד בדבוריו אבל אם חזר ואמ' פרעתי נאמן ועיין בספר א"ז למציעא דף ג' שהר"ן הוכיח הפך דברי הרמב"ם וכתב הרשב"ץ עליו וז"ל ולי אין כאן צ"ע שהם דברי טעם ואין ראיות אלו מכריעות כלו' דהא דאמרינן הכא דבפיו ליכא הכחשה והזמה היינו עומד אבל אמר נזכרתי ועדים מעידים כדבריו עדותן מועלת וא"ת אי עומד בדבורו מאי אולמיה דפיו מתנה הוא דקא יהיב ליה ואיהו רוצה ליזוק בנכסיו הא ל"ק דמשכחת לה בעומד בדבורו ולא מצי יהיב ליה במתנה כגון שאחר שהודה לחבירו שחפץ זה שלו הוא נתן כל נכסיו לאחר בקנין והלה תובע חפץ זה שהרי עדים מעידים שהוא של נותן והרי הוא בכלל כל נכסיו והנותן אומר שהוא של התובע כמו שהודה לו שמעינן מהכא שכיון שמתחלה הודה לנתבע תו ליתיה בהכחשת עדים וכו' אבל אם אמר נזכרתי אפילו בכה"ג נאמן כיון שהעדים מעדים כדבריו וההיא דפרק יש נוחלין נמי לא מכרעא דלעולם אימא לך דבעומד בדבורו היא וקמ"ל דלא משיב אבידה הוא וכו' אבל אם חזר ואמר נזכרתי שפרעתי הכל והרי אלו עדים נאמן וכן ההיא דפ"ה ש"ה אלו חזר ואמר עכשיו נזכרתי שלויתי ופרעתי כדברי העדים היא נאמן וכו' ע"ש הרי דסבי"ל להרמב"ם דאם חזר ואמר פרעתי כדברי העדים נאמן ולא מיירי אלא