ערך השולחן חושן משפט חלק ב פח

ל"ג ואם תבעו תו"ז וא"ל פרעתיך וכו' ז"ל המרדכי וזה מספק"ל לרבינו יקר היכא דתבעו תו"ז וא"ל השתא פרעתי' ובזה אינו נאמן ולאחר זמנו בא ואמר השתא פרעתי' אי נאמן או לא אמרי' הוחזק כפרן כיון שמתחלה כפר גם עתה כופר או"ד זה יכול לומר ודאי פרעתי בתו"ז מיהו מאחר שלא הייתי נאמן אמרתי בלבי אפרע לו לאח"ז וכן עשיתי ונר' לומר הוחזק כפרן וכו' ע"ש וכ"כ הרמ"ה בחו' לסנהדרין ד' כ"ט וז"ל ק"ל דהכא משמע דהודאה בב"ד ככת"י וכו' והתם בפ' ב' אוחזין בטלית אסיקנא בין צא תן בין חייב אתה ליתן ואמר פרעתי נאמן בא מצוה לכתוב אין כותבין ונותנין לו והתם הודאה בב"ד קאי וכו' וכ"ת דילמא בקובע זמן לחבירו ותבעו תו""ז וכו' ה"ד אלישנא בזמנו וא"ל פרעתיך היכי משכחת לה דא"ל ב"ד צא תן לו והוא אכתי לא מטא זמניה ועוד כי הדר ואמר פרעתי אמאי נאמן והרי הוחזק כפרן מתחלה וכו' ע"ש הרי דס"ל דהאומר פרעתי' בתוך הזמן ודאינו נאמן הוחזק כפרן ואינו נאמן לומ' פרעתיך אחר זמן ומ"ש הש"ך צ"ע דהא יכול לומר ודאי פרעתי' בתו"ז אלא דמאחר שלא הייתי נאמן הוכרחתי לפורעך, אחר זמני ומה"ט נסתפק הר' יקר עכ"מ

ל"ד הגה ואם היו מעות מופקדין בידו וכולי הג"א בס"פ השואל כ' בשם ר"י דפקדון שאסור ליגע בו אע"פ שקבל עליו להיות נפקד עד אותו זמן יכול לומר החזרתי לך בתו"ז וכ' מהר"ר צבי אשכנזי סי' ד' דבלאו הכי הא קי"ל המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו ובחזקה זו קי"ל דבמקום מגו נאמן וא"כ ודאי הנפקד נאמן לומ' החזרתי במגו דנאנסו אפי' היה יכול ליגע בפקדון דהא קיי"ל כר"ן בס"פ המפקיד דעד שלא נשתמש בהם פטור מן האונסים ע"ש וליתא דמדברי הטור לקמן סימן ק"ח גבי שטר כיס נראה דבתו"ז אינו נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו והש"ך שם ס"ק ז' תמה דמגו במקום חזקה בעיא היא וקי"ל קולא לנתבע וצ"ל דדוקא התם ודאי דא"ב לא אמר כלל שפרע בתו"ז והפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו' ע"ש וכה"ג כ' הרמב"ן בפ' המוכר פירות גבי שטר כיס עש"ב וכ"כ הרמב"ן במלחמות בפ' חז' גבי קריביה דרב כו' וז"ל ומ"ד ל"ג דאיהו מקרב טפי משום דלא אמרי' הכא מ"ל לשקר במקום עדים לא אמרי' אי משום הא לא אריא דהכא הפה שאסר הוא הפה שהתיר ול"ד למ"ל לשקר דלעיל וכו' ע"ש הרי דס"ד דאמרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר אפי' במקום עדים ועוד נר' דס"ל דלא אמרינן מגו במקום חזקה אלא כשטענת המגו שכיחא וז"ל מהר"ם בתשו' הקצרות סי' ע"ו וכן הא דאמרי' חזקה אין אדם פורע בתו"ז אמאי לא מהימן במגו דמ"ל מחלת לי ותפשוט מינה דלא אמרי' מגו במקום חזקה אע"כ טענ' מחילה גופה טענה גרועה היא דלא שכיחא וכו' ע"ש אלמא אם טענת המגו גרועה היא ולא שכיחא פשיטא דלא אמרי' מגו במקום חזקה וה"נ טענת נאנסו דלא שכיחא היא כמ"ש התוס' והרא"ש דה"ט לא טענינן ליורשים אינו נאמן לומר פרעתי בתו"ז במגו דנאנסו מיהו במגו דנאנסו מודה מהר"ם כמ"ש הפרישה בסי' ק"ח גבי שטר כים אע"ג דאין טועני' ליורשים נאנסו דלא שכיחא מ"מ חשיב מגו גבי טענת החזרתי לגבי אביהם משום דטענת החזרתי אלו היה משקר הוי העזה משא"כ בטענת נאנסו וכ"כ בסמ"ע שם ס"ק י"ז ע"ש הרי דאע"ג דלא אמרי' מגו בטענה דלא שכיחא מ"מ החזרתי במגו דנאנסו אמרי' משום דטענת נאנסו עדיפא דליכא העזה וה"נ איכא למימר דבתו"ז אינו נאמן במגו דמחלת לי משום דבשני הטענות איכא העזה ובמקום חזקה לא אמרי' משום דטענה גרועה אבל מגו דנאנסו אמרי' במקום חזקה משום דבטענת החזרתי אלו היה משקר הוי העזה משא"כ בטענת דנאנסו ובס' א"ז לכתובות ד' י"ט וז"ל גבי שטר, אמנה וכ' כ' מהר"י בן מיגש דאם אמרו פרוע הוא נאמן במגו דא"ב מחיל ליה וה"ד לאח"ז אבל אם זמן השטר עדיין כיון דקי"ל חזקה לא עביד איניש דפרע בגו זמניה לא מהימניה ליה ע"ש וק' דמגו במקום חזקה בעיא היא וקי"ל קולא לנתבע והר"ן בפ' האומר גבי האומר בשעת מיתתו יש לי בנים וכו' כ' דה"ד במגו שהיה יכול לטעון טענה אחרת דלא עדיף האי מגו כולי האי אבל מגו דבידו כעדים דמי וכ"כ הרמב"ן והרשב"א בחי' שם וא"כ אפי' בתו"ז יהא נאמן לומר פרוע במגו דבידו שהיה יכול למחול ולדברי הש"ך ניחא דה"ד התם דהפה שאסר הוא הפה אבל בתו"ז לא אמרי' מגו במקום חזקה ואפ' דס"ל דאע"ג דאמרי' מגו במקום חזקה במפקיד בשטר דאיכא נמי טעמא דשטרך בידי מ"ב אע"ג דלאחר זמנו נאמן במגו דנאנסו מ"מ בתו"ז דאיכא חזקה והשטר שבידו מסייע שלא נפרע לא אמרי' מגו במקום חזקה דלא מהני מגו נגד שטר וחזקה ועוד נר' עיקר דמהרי' ן' מיגש לא אמרה אלא התם דחב לאחרים דלא עדיפא טענת פרוע בתו"ז מטענת שטר אמנה דאינו נאמן במגו דמשום דטענה גרועה היא וה"נ בטענת פרוע אינו נאמן במגו לחוב לאחרים ואדרבה הלוה שטען אמנה נאמן כמבואר בסי' מ"ו וכבר כ' הב"ח אע"ג דמשים עצמו רשע מ"מ כיון דמפסיד מעותיו נאמן בטענתו במגו דלא גרע מטוען רבית הוא דנאמן במגו ע"ש וגבי חזקה דאין אדם פורע בתו"ז מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה וא"כ כיון שאומ' מלוה שטר אמנה הוא אינו נאמן כשחב לאחרים וכ"ש דאינו נאמן לומ' פרוע בתו"ז בחב לאחרים אבל הלוה שטען פרעתי בתו"ז נאמן לגבי המלוה במגו

מו"מ נר' לדעת הג"א דאינו נאמן שהחזיר הפקדון בתו"ז במגו דנאנסו דלא אמרי' מגו במקום חזקה אלא התם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר או משום דטענת נאנסו טענה גרועה היא ולא אמרי' מגו במקום חזקה אלא אם טענת המגו טובה היא וכדמוכח מדברי מהר"ם כמ"ש ור"י במישרים נתיב ג' ח"ב כ' וז"ל ואם אין עדים כשקבע לו זמן נאמן במגו דיכול לומ' לא קבעתי ויש מי שכ' דאינו נאמן לומר פרעתי דמנו במקום חזקה וכו' ע"ש ונר' דס"ל כדעת הגי' שכ' בס' א"ז לבתרא וז"ל ועוד נר' דהכא מיירי כשיש עדים שהלוהו מדקאמר תבעו לאח"ז ולא קאמר תבעו בתו"ז אם נאמן במגו דלהד"מ ולכך כל שהוא בתו"ז עדיף מסברא דשטר בידי מ"ב אבל כשעבר הזמן תו אינו בחזקת חייב ולכך מ"ל ול"ד להא דרמב"ח דכל זמן ששטר ביד זה שכנגדו לחזקת חייב אע"ר וה"נ בתו"ז בחזקת שהלוהו ואפי' הי"ל מגו לא מהימן עכ"ל ואפשר שזה ג"כ דעת מהרי ן' מיגש והג"א דכל שהוא בתו"ז בחזקת חייב הוא ואינו נאמן במגו ודוקא בתבעו לאח"ז מ"ל וקיי"ל קולא לנתבע

וראיתי בס' א"ז לכתובות סוף ד' י"ח וז"ל וא"ת ול"רמ נמי היכי מפקי' ממונא משום דאיכא מגו וכו' וא"ד אפילו תימא מגו במקום חזקה אמרי' אבל הפה שאסר וכו' לא אמרי' דכיון שהעידו שזה כת"י וחזק' שאם הוא כת"י וההלואה אמת לא היו קטנים וכולי כי הדרי ואמרי פסולי עדות היינו לא מהימני שהרי הם כסותרי' עדותם ודבורם הא' וכחוזרים ומגידים דהא דיבורא קמא משמע בכח חזקה שלא היו קטנים עכ"ל הרי שכ' דהפה