ערך השולחן חושן משפט חלק ב פה

מודה בפני ב"ד או בפני עדים ואמר כתבו וחתמו דמשעה שכתב נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואי משום קיום עדותם הא אמרינן בפ' הגוזל דמקיימין השטר שלא בפני בעל דין וכו', הרשב"א ועיין בתשו' מהרימ"ט ח"מ סי' ז'

כ"ט מלוה על המשכון ונאבד באונס וטען הלוה שפרע לו תוה"ז שקבע כדי שיתן לו משכונו ואח"ך נאבד הדבר ברור שהלוה נאמן דאין כאן חזקה דאין אדם פורע בתו"ז שרצה הלוה שלא יהא משכונו ביד אחר ה' קרבן העדה על היורשלמי בקידושי' פ' האומ' ע"ש ואין נר' כן שהרי כתב הבעה"ת סוף ש"א והביאו מרן הב"י סימן צ"ו במשכון בשעה שהחזירו המלוה ללוה דנאמן הלוה לומ' פרעתי' במגו דהחזרתי לך ואם הוא בתו"ז אינו יכול לומ' פרעתי' אע"ג דאית ליה מגו ע"ש אלמא אפי' במשכון אמרי' חזקה אין אדם פורע בתו"ז והכנה"ג שם הגב"י אות כ"ז כ' ע"ז בשם מהרד"ב דבסי' ע"ח משמע דאפי' תוה"ז אמרי' מגו ע"ש וכן הק' מהרש"ף דהא מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא וקי"ל קולא לנתבע ואמאי הכא אינו נאמן ואולי י"ל בדוחק דאינו במגו אלא מעין הטענה שאומ' כגון פרעתי' תוה"ז מגו דיכול לומר פרעתי' אחר הזמן אבל בנדון זה שהוא בתו"ז אינו נאמן לומר פרע תוה"ז במגו דהחזרתי דאין המגו מעין הטענה וכו' ע"ש ואין נר' כן מדברי הרשב"א ח"ד סי' י"ט שכ' על ראובן שנתחייב ע"פ ב"ד לפרוע לשמעון לאח"ז תבעו בב"ד שיש לו על ראובן מנה שגבה ממנו ר"ק מסתברא דאינו נאמן דחזקה אם היה כדבריו לא היה מקבל עליו בפני ב"ד לפרוע ואע"ג דאית ליה מגו דא"ב אמר פרעתי במקום חזקה אלימתא כי האי דלא אמרי' מגו ואע"ג דבעיא היא בריש בתרא אי אמרי' מ"ל לשקר במקום חזקה או לא דמסתברא דחזקה דרובא עדיפא ואלימא ע"ש משמע דאפילו מטענה לטענה אמרי' מגו במקום חזקה אם לא בחזקה אלימתא כי התם וכ"כ הרשב"ץ ח"א סימן קנ"ב וז"ל דאפילו בחזקה גמורה היכא דאיכא לא סמכי' אחזקה דהא בפ' השותפי' מ"ל אי אמרי' מ"ל לשקר במקום חזקה או לא ומספק לא מפקי' ממונא וכן פסק הרי"ף וכולי ומעתה את"ל דחזקה מעולה היא זאת היכא דאיכא מגו לא סמכי' לאפוקי ממונא ובודאי דהכא מגו מעליא איכא שהרי לוי יכול לפטור עצמו בטענת נאנסו וכו' הרי דס"ל דאפילו במקום חזקה נאמן במגו דנאנסו דלאו ממין הטענה הוא וכן מוכח מדברי התוס' בפ' השותופין בד"ה מי וכו' ע"ש ולדברי הכנה"ג ניחא מ"ש מהר"י ן' מיגש בס' א"ז לכתובות גבי האומר שטר אמנה וכו' דאם אמר פרוע הוא נאמן במגו דא"ב מחיל ליה וה"ד אח"ז אבל אם זמן השטר עדיין כיון דקיימא לן חזקה דלא עביד איניש דפרע גו זמניה לא מהימנא ליה עיי"ש דמביר"ל דלא מ"ל אי אמרינן מגו במקום חזקה וקיימא לן קולא לנתבע אלא דוקא באומר פרעתיך תוך זמן במגו דפרעתיך אחר זמן אבל אינו נאמן לומר שפרע בתוך הזמן במגו דיכול למחול דאין המגו מעין הטענה וקרוב לזה תי' הפרישה בסימן צ"ז וז"ל דשאני התם דאם אמר אחר הזמן פרעתי' היה נאמן ומשום דשפת יתר דסיים ואמר בתוך זמן א"ל מגו המגו דהחזרתי והוה ליה מגו במקום חזקה אבל אכתי ק' דבסימן ע"ח כתב רבינו והוא פשוט לכ"ע דאם אין עדים בהלואה ובקביעות הזמן נאמן לומר פרעתי במגו דלהד"מ וכו' ע"ש ואם כן א"ל שכן דעת מהר"י ן' מיגש דדוקא לאחר זמן נאמן לומר פרעתי בתוך הזמן במגו דא"ב אמר פרעתיך ושתיק ומ"ש דהא אין עדים בהלואה ובקביעות הזמן נאמן לומר פרעתיך ואפילו בתוך הזמן במגו דלהד"מ אפ"ל דמגו דלהד"מ אלים דהוי כמגו דא"ב שתיק וכן הוכיח מהר"ם הלוי בתשו' מהרימ"ט ח"א סי' ס"ה דמגו דלהד"מ אמרינן אפילו להוציא והסכים עמו ה' נתיבות משפט דף קפ"ח וכן כתב עוד דף ק"ט דאמרי' מגו דלהד"מ לפטור משבו' לכ"ע מה"ט דהוי כמגו דאי בעי שתיק ע"ש אלמא אף על גב דקיימא לן דלא אמרי' מגו להוציא ולא מגו לפטור משבו' מגו דלא הד"מ אלים טפי ונאמן אפילו להוציא ולפטור משבו וה"נ אף על גב דלא אמרינן מגו במקום חזקה מגו דלהד"מ אמרי' דהוי כמגו דא"ב שתיק מיהו בסי' פ"ב וסי' צ"ג דחיתי דברי מהר"ם הלוי והוכחתי דאפילו מגו דלא הד"מ לא אמרינן להוציא ולא לפטור משבו' עש"ב אך מ"ש הפרישה דפשו' לכ"ע דאם אין עדים בהלואה וכו' לא ראה מה שכ' ר' ירוחם נתיב ל' ח"ב וז"ל ואם אין עדים כשקבע לו נאמן במגו דיכול לומר לא קבעתי ויש מי שכתב דאינו נאמן לומר פרעתי דמגו במקום חזקה וכו' עיין שם ואפש' דיש מי שכ' ס"ל הכי דדוקא לאחר זמן נאמן לומר פרעתיך בתוך זמן במגו דאי בעי אמר פרעתי' ושתיק אבל בתוך זמן אינו נאמן אפילו במגו דלהד"מ או דס"ל דכל שהוא בתוך הזמן בחזקת חייב הוא כמ"ש בספר א"ז לבתרא שם הנ"י וכמש"ל ואפשר שזה דעת הר"י הברצלוני ולכך הטור כתב סתם דנאמן במגו ולא חי' משמע אפי' בתוך זמן נאמן במגו דאכתי ק' על בעה"ת שהביא דברי ר"י הברצלוני ובשער ט"ז כתב דאם אין עדים בהלואה או בקביעות הזמן נאמן לומר בתו"הז במגו דלא היו דברי' מעולם עיין שם

ל' ובלבד שיש עדים בהלואה ובקביעות הזמן וכו' ואם יש ביד המלוה כת"י הרי הוא כאילו יש עדים שקבע לו זמן מהריב"ל הביאו הכנה"ג אות כ"ט ע"ש ועיין בספר א"ז לכתובות דף כ"א בד"ה ותנן וכו' וא"ת לפי דעת הרמב"ם שסובר דכל כת"י יכול לומר פרעתי מאי חששא איכא הכא וכו' ועוד תירץ הרא"ה דדילמא כתב ביה זמן דלא יכול למימר פרעתי וכו' עיין הרי דכת"י הוי כעדים וגם שאר פוסקים שלא תירצו כן כבר כתבתי בסימן ס"ט דסבי"ל דהתם אביי קאמר לה והוא סביר"ל בפ"ק דבתרא דגם בתוך הזמן נאמן לומ' פרעתי עש"ב או משום דמיירי אפילו לא כתב בו זמן דומיא דמתני' דמייתי' עלה הוציא עליו כת"י עש"ב אבל למאי דקיימא לן כר"ל דחזקה דאין אדם פורע בתוך זמן ודאי דכת"י שיש בו זמן הוו כעדים וכן קיימא לן בסי' ע"ט דאם הוציא עליו כת"י שהוא חייב לו וא"ל להד"מ ואין זה כת"י אם הוחזק כת"י בבית דין או שבאו עדים שהוא כת"י הוחזק כפרן ומשלם עיין שם וה"נ אם טען פרעתי ונתקיים כת"י שהוא בתוך זמן הוחזק כפרן אבל אם לא נתקיים אפילו הודה שהוא כת"י והוא בתוך זמן נאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף דאין זה סותר הודאתו דאפילו בתוך זמן נאמן במגו במקום חזקה דזה פשוט דהודאתו כק' הדים דמי והרא"ש בתשובות הביאו הטור בסימן ע"א ס"ך על שטר שיש בו נאמנות והלוה הוציא כת"י למלוה שקצתו פרוע והמלוה מעסק אחר הוא אינו נאמן דהא יש עדים שפרעו אינו נאמן לומר סטראי נינהו וה"נ כת"י מעיד שקבל ממנו הממון דהודאת בע"ד כק' עדים דמי עיי"ש הרי דכת"י הוי כעדים ומבטל השטר ואינו נאמן לומר סטראי נינהו וה"נ כת"י הוי כעדים בהלואה ובקביעות הזמן וכ"כ בס' א"ז לכתובות

ל"א ובלבד שיש עדים בהלואה וכו' משמע דוקא שיש ב' עדים אבל אם לא היה רק