ערך השולחן חושן משפט חלק ב פא

הרא"ש כלל ע"ז וכתב הרב משנה למלך מהלכות מלוה פי"א אף על גב דאיכא שובר אפ' דס"ל דתלי' שנכתב השובר קודם שטר החוב כיון שלא נתברר איזה מהם מקודם ע"ש ונר' משו' דחזקה עדיפא משטר כמ"ש התוס' בבתרא דף ה' בד"ה מ"י וכו' דבחזקה אין צריך שבו' וטעמא דשטרך בידי מ"ב לא מהני לפוטרו משבו' עיי"ש ולמ"ד המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בעדים ואינו נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו משום דא"ל שטרך בידי מ"ב כ"ש דסב"ל דלא אמרינן מגו במקום חזקה דחזקה עדיפא משטר והא דמ"ל מי אמרינן מגו במקום חזקה או לא היינו למאי דקיימא לן המפקיד אצל חבירו בשט' אין צריך להחזיר בעדי' דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו דא"ל דבחזקה לא אמרינן מגו משום דחזקה עדיפא משט' והתוס' בשבועות דף מ"ה כתבו בשם ריב"א דהכא צריך להחזיר בעדים משום דשטרך בידי מ"ב אבל בפ' המוכר את הבית דמיירי בעיסקא דפלגא מלוה א"ל דאפשיטי דאספרא זייר ליה עיין שם הרי דסביר"ל דדוקא בפקדון למ"ד אינו נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו מה"ט דשטרך בידי מ"ב אבל במלוה מודה דא"ל דאפשיטי דספרא זייר ליה וכן דעת הגמ"י בפי"ד מה' מלוה דה"ט דשטרך בידי מ"ב לא הוי חזקה אלימתא לגבי הלואה אלא לענין פקדון כמ"ש מהרש"ך ח"ב סימן רל"ו עי"ש ואם כן הא דמ"ל מי אמרינן מגו במקום חזקה או לא אתיא למי כרמב"ח דדוקא במפקיד אצל חבירו סביר"ל דלא אמרינן מגו במקו' חזקה דשטרך בידי מ"ב לפטור משבו' ובחזקה דאין אדם פורע בתוך זמן אין צריך לישבע וכ"ש למאי דקיימא לן המפקיד אצל חבירו בשטר אין צריך להחזיר בעדים דנאמן במגו דנאנסו ובחזקה מ"ל אי אמרינן מגו או לא אלמא חזקה עדיפא משטר ואם כן אף על גב דבשטר ושובר שיצאו ביום א' קיימא לן דיד בעל השטר טל התחתונה ולא אמרינן שטרך בידי מ"ב מכל מקום אם הוא בתוך הזמן תלינן שהשובר נכתב קודם השטר מכח חזקה ועוד אפשר דבמלוה על פי בעדים בזמן והוציא הלוה שובר באותו יום עצמו אף על גב דאיכא חזקה לא תלי' שנכת' השובר קודם חוב זה והרא"ש דוקא בשטר סב"ל דתלי' שנכתב השובר קודם השטר מכח חזקה זו והשטר שבידו דמסייע שלא נפרע

י"א חזקה אין אדם פורע בתוך זמן וכו' כ' הרדב"ז ח"א סי' ץ' דחוב שאינו מבורר חזקה דלא פרע ונפרע מן היתומים והביאו הכנה"ג אות י"ב עי"ש וכן כ' הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תקי"ז דחוב שאינו מבורר אפילו אביהם אינו נאמן לומר החזרתי ואת"ל שאביהם נאמן אין טועני' ליורשים כן דמלתא דלא שכיחא היא עיין שם ונראה דודאי גובה מיתומי' גדולים דאף ע"ג דאביה' נאמן לומר החזרתי אין טועני' ליורשים כן דמלתא דלא שכיחא ולא טעני' טענה דלא שכיחא כמ"ש מרן סי' הדין ה' אם יטענו היורשים על שטר שמוצאין ברשות אביהם שאביהם הלוה עליו מעות למלוה וכו' טענתם טענה אבל אנן לא טעני' להו ע"ש בהסמ"ע והש"ך וכ"כ האחרונים ע"ש אבל ביתומים קטנים נראה דאם אביהם היה נאמן טועני' ליתומים קטנים טענה דלא שכיחא וכה"ג כתבו התוספות בכתובות דף צ"ב בד"ה ראובן וכו' בס"ד עיין שם אבל דעת הרדב"ז אפי' אביהם אינו נאמן בחוב שאינו ברור לומר החזרתי דחזקה דלא פרע ואם כן גובה אפי' מיתומים קטנים כגון חוב בתוך זמן וכן כתב מהרימ"ט ח"א סימן ק"ה וז"ל בחובו שהיה ביד אחרים וגבותה היא ונכנסו לרשותה וכו' נראה דלא נאמנת לומר החזרתי כיון דמיעיקרא אמרה שבעלה נתן לה כל הנכסים במתנה ולכך תפיסת' אינה עשויה לחזור דמי יימר דמחייבו ליה רבנן דומיא דההיא בפ"ק דבתרא בחזקת שלא נתן וכו' דאמר מי יימר דמחייבו לי רבנן וכו' וכן מוכח מההיא דפ"ק דמציעא וכו' וסברא גדולה היא דהלואי שיפר' אדם אחר שפסקו דינו שכמה פעמים מתוך שבני אדם מתעצמי' בדין ומעכבים את הממון באים לידי פשרה וכו עיי"ש וכ"כ בסימן קי"ב עיין שם באורך

י"ב דחזקה אין אדם פורע בת"וז וכו' ואפי' נשבע על החוב שיפרעו בזמן ע' וטען שפרעו בתו"הז אינו נאמן והוי חשוד שעבר על שבועתו מהרש"ך ח"ב סימן צ"ו ע"ש ונ"ל ראיה מתשו' הרשב"א ח"ג סי' ש"ך שכתבתי בסימן נ"ח ס"ד עיי"ש וכתבתיו לעיל וכן מתשוב' מהר"י ן' הרא"ש הביאה מרן הב"י בסימן ל"ד ובסימן צ"ד וז"ל אם היתה השבו' כתובה בשטר ולא היה כתוב בה שלא יוכל לטעון שפרע והוא אומר שקיים שבו' ופרע אף על פי שלא היינו יכולים לפוסלו מחמת השבו' שמא פרע מ"מ צריך לפרוע השטר ע"ש הרי דאפי' יש שבו' בשטר ונאמן לומר שפרע לגבי השבו' אינו נאמן לגבי הממון משום דחזקה דשטרך בידי מ"ב וכבר הוכיחו התוס' בפ"ק דב"ב דחזקה זו עדיפא משטר דבחזקה גובה בלא שבו' ובשטר צריך לישבע ע"ש ואם כן דכיון דגובה בשטר אפילו יש בו שבו' וכ"ש חזקה דאין פורע בתו"ז

י"ג דה"ה אפוטרופוס שהיה מתעסק בנכסי יתומים כיון דאין לו הנאה ה' עדות ביעקב ס' מ"ח ע"ש

י"ד אפי' קטנים וכו' כן הסכמת הפוסקים ועיקר וכ' מהרי"בל ומהרש"דם בתש' דלא מ"ל היתומים קטנים לומר קי"ל וכו' הש"ך וכן הסכים מהר"חש ח"א ס' מ' ע"ש הטעם

ט"ו אפי' קטנים נפרעים מהם בל"ש וכו' ראובן שהתנה עם חתנו שמעון לזון אותו עשר שנים וחיי' עצמו מעכשיו בקנין בסך לשנה אם לא רצה להיות לזון על שלחנו וכו' ומת ראובן והניח יתומים קטנים וכו' פשיטא דקנה ואפי' שמת כשאר חוב דעלמא תדע דהמקבל עליו לזון את בת אשתו אם היה שם קנין גובה מנכסי' משועבדי' וכו' ולענין אם גובה חוב זה אפי' מיתומים קטנים ל"מ למ"ד כיון שלא הגיע זמן הפירעון לא עביד דפרע בגו זמניה אלא אפי' למ"ד דאפי' שטר שלא הגיע זמנו אין גובין אותו מיתומים קטנים מודה בנ"ד דהתם ה"ט דילמא צררי אתפסי אבל הכא עדין לא נתחייב בחוב זה שהרי היה ניזון על שלחנו ואין אדם מתפיס צררי לחוב שעדין לא בא וכו' הרדב"ז ח"ב סי' תרכ"א ע"ש ומ"ש ה' קול אליהו ח"ב סי' י"ד דכתובה תוכיח דאע"ג דעדין לא הגיע זמן החוב עד שימות הבעל חיישי' לצררי ע"ש כבר כת' התוספות בפ' השולח במתני' דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וא"ת והא לא נתנה כתובה לגבות מחיים ואר"ל בפ"ק דב"ב חזקה אין אדם פור' בתו"ז וכו' ע"ש

ט"ז ואפי' מיתמי וכו' אם מת המלוה בתו"ז הפירעון וכשתבעו יורשיו ללוה הוציא שובר חתום בעדים שפרע כל חובו קודם מותו ודאי העדים אלו צריכין דרישה וחקירה שיש קצת אמתלא שהם עידי שקר שחזק' אין דרך בני אדם לפרוע החוב קודם הזמן הקצוב אז לפרוע לכן צריך חקירה יפה אולי יתברר שקרונם ואחר החקירה אין כח בחזקה זו לבטל ב' עדים כשרים ועדותם עדות וכו' הרא"ש בתשו' בס' חזה התנופה סי' נ"א ע"ש

י"ז אפי' קטנים נפרעין מהם בלא שבועה וכו' כן דעת