ערך השולחן חושן משפט חלק ב עו

י"ח דין ג' יפרע מאיזה מהם שירצה וכו' ומה שפרע יחזור ויפרע החצי מחבירו הערב הב' כמבואר בסמוך ובסימן קל"ב וע"ש בהש"ך סק"ח שתמה על הרב המבי"ט וכן הרב דרכי נועם ח"מ סימן א' עיין שם באורך

י"ט דין ה' אין עדותו מחייב את חבירו וכו' כתב הפרישה וז"ל וא"ל יהא המודה נאמן במגו דא"ב כפר בכל או לא היינו שותפים ואינו חייב אלא החצי די"ל דירא לשקר שמא יכחישנו התובע בעדים ע"ש וליתא דהא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צרי' לפורעו בעדים ואם כן יהא נאמן במגו דפרעתי הכל כמבואר בסימן ס"ט ובכמה דוכתי דאמרינן מגו דפרעתי וכן במגו דלהד"מ דלא אמרינן דירא לשקר שמא יוכחש בעדים והרי קיימא לן מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דנאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף ולא אמרינן דירא לשקר שמא יוכחש וז"ל מהר"ם בתשו' הארוכות סי' קס"ז נראה לרבי' שאדם נאמן במגו אף על גב דבמה שטוען השתא אין יכולין העדים להכחישו ובטענת המגו יכולים העדים להכחישו וראיה לדבר מודה בשטר שכ' למ"ד צריך לקיימו נאמן לומר פרעתי במגו דא"ב אמר מזוייף דבפרעתי אין יכולים להכחישו ובמזוייף אין יכולים להכחישו עכ"ל אבל לק"מ דאם היה כופר היה צריך לישבע וא"כ נוגע בעדותו כדאמרינן בפ' הא"מ גבי שלוחים דאמרו דפרענו למלוה דנוגעים בעדותם הם אף על גב דאיכא מגו השתא דתקון רבנן שבו' וכמבו' בסי' קכ"א ועוד דבפ' האשה שנתארמלה די"ח אמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענ' ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח ופי' התוספו' מפני מה אינו נאמן במגו דכופר הכל ומשני חזקה וכו' ע"ש וה"נ אינו נאמן במגו דכופר הכל

כ' כתב הב"ח נראה דמיירי שזה המודה אין לו נכסי' לשלם והמלוה רוצה שיתחייב הכופר ש"ד ע"פ עדות חבירו דהו"א אינו נוגע בעדות כיון שאין לו לשלם קמ"ל דאפ"ה נוגע בעדות דשמא תשיג ידו אחר כך דאם אותו שהודה יש לו נכסים פשיטא שגובה ממנו ואין צריך הכופר לישבע למלוה על ידי עדות חבירו מיהו התוספו' בפ' חזקת כ' דלא נפסל לעדות בשביל כך כיון דהשתא אין לו נכסים ולא מרווח מידי עכ"ל ועיין בהסמ"ע סי' קכ"ג סקי"ז שכתב דלוה אם אין לו נכסים יכול להעיד על הערב ול"ח נוגע בדברים וכן הסכים הש"ך שם אלא שכ' דנוגע הוא שלא יהא לוה רשע ולא ישלם וז"ל הרמ"ה בפ' ח"ה סימן קע"ה ומסתברא דלוה מעיד לערב ואף על גב דלית ליה ארעא אחריתי להא או לערב ולא חיישי' מפני שמעמידה בפני ב"ח דכי אמרינן אינו מעיד גבי המוכר שרה לחבירו שלא באחריות דניחא ליה דלא ליהוי גבי ב"ח לוה רשע ולא ישלם ואי משום לוקח התם לאו לוה רשע מיקרי דא"ל להכי זבני לך שלא באחריות אבל גבי ערב דאי לא משלם ליה לא ערב מאי דפרע ליה למלוה בשבילו אין לך לוה רשע יותר מזה מעיד דלאו ניגע בעדות הוא וה"ה נמי גבי קבלן וכו' עכ"ל הרי דלוה מעיד לערב ולא מיפסל משום לוה רשע ואם כן ה"נ אם המודה אין לו נכסים יכול להעיד על חבירו כדין שיפרע הכל מדין ערב או לישבע ש"ד

כ"א ואין חוששין לגומלין א' שתבע לג' שלוה אותם מנה א' והביא שני עדים והם מכחישין בתשו' בשמים ראש סי' שע"א כ' דאפ' דכיון שהם מכחישין הו"ל תרי ותרי ומיהו אפ' דל"ד דהכא העדים הם בפנינו מכחישי' אותם ול"מ בפקדון דכל א' נעשה פסול לעדות אלא אפי' במלוה אינם נאמנים ואין ולאו ורפיא בידיה בין בפקדון בין במלוה ע"ש ומסתברא דכיון שאינם ערבנים זה בזה

כ"ב דין ו' ומחל לח' מהם לא מחל וכו' היינו משו' דאין א' חייב בחצי של חבירו אלא מדין ערב אבל אם היו קבלנים לזה אם מחל לא' מהם מחל הכל ושניהם פטורים כמ"ש מור""ם וכן משמע בב'"י ע"ש ובר"פ הגוזל בתרא אמרי' גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלם ממנו רצה מזה גובה, רצה מזה גובה וכולי וכ' בס' א"ז שם בשם הרמ"ה דאם מחל נגזל לגבי א' לא מיפטר אידך דאכתי לא נפרע נגזל ולמאן דמחל מחל ולמאן דלא מחל וכולי משמע דאם מחל לא' מהם גובה הכל מאידך דלא מחל החוב אלא מה שיכול לגבות הכל ממנו ושיירי הכל לאידך

כ"ג על ג' שנשתתפו וא' מהם בעיר אחרת ושולח להם סחורות ונתחיי' שם לב"ח ונתפשר עמהם שלשים למאה כמנהג לכאורה נר' דהפשרה לאמצע כדין מוכס שמחל לא' מן השותפי' ע"י פיוס אפילו אמר בפי' שמחל לו הוא לאמצע וכבר תמה הכנה"ג בסימן קע"ח על המבי"ט ח"ג סימן קל"ח שכ' על שותף שלוה מגוי א' מאה פרחים לצורך שותפו' ואח"ך מחלו אין לשות' חלק בהם וכולי דנ"ד מחלו ע"י פיוס דהוי לאמצע וצ"ל כיון דנ"ד היה שהגוי לא ידע השות' האחר רק זה שלקח ממנו אע"פ שמחל ע"י פיוס לו מחל ולא לשותפו ע"ש ודבריו תמוהים שהרי כ' המבי"ט ואפי' ראובן ושמעון שניהם היו לוקחי' המאה פרחים מן הגוי בהלואה ואח"ך היה מוחל הגוי לשמ' בלבד וכולי הרי בהדיא דאפי' ידע המוחל ששניה' שותפי' והלוה לשניהם אם מחל לאחד מהם בלבד אפילו ע"י פיוס בנ"ד לא הוי לאמצע היפך הפוסקי' וא"כ לדידן אפי' לא ידע המוחל או השותף האחר המחילה לאמצע אבל ראיתי למהראד"ב בס' לחם רב סי' ק"א שכ' דה"ד למ"ד שנים שלוו כא' ממי שירצה יפרע אבל למאי דקי"ל דשנים שלוו כא' כל אחד דינו כערב על חצי חבירו לא מחל אלא לו ואע"ג דכ' מהרי"ק דבשלוו שניהם לצורך השותפו' לא הוי כל א' ערב אלא חייב הכל כבר דחה מרן הב"י שם דבריו ע"ש וא"ל שכן סובר המבי"ט דשות' שלוה לצורך שותפו' כיון דאינו אלא כערב על שותפו אם מחלו לא הוי לאמצע ואע"ג דהוא ס"ל כמהרי"ק בח"א סימן קע"ז בב' שלוו לצורך שותפו' אבל אם לוה אלא א' מהם לצורך השותפו' דינו כב' שלוו כא' דאינו אלא כערב על חלק חבירו ולבדו מוחל דהא ליתא

כ"ד דין ז' הנה אפילו ב' כתובי' בשטר א' הש"ך צידד דשותף יכול למחול ונדחק בתשו' מהר"ם שבתשו' המיי' והמרדכי עש"ב וה' קול אליהו סי' כ"א דחה דבריו והוכיח דאפי' שותף אינו יכול למחול בחלק חבירו עש"ב וכ"כ מהרשד"ם בסי' קל"ו דלא שייך מחילה עיין שם

כ"ה דין ח' י"א שיכול לגבות כל החוב מהערב הב' וזה הערב שפרע הכל חוזר על הלוה ואם אין ללוה נכסים חוזר הוא על ערב הא' וגובה ממנו חלקו הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ע"ג עש"ב

כ"ו דין ט' אין שומעין לו עד שיבא חבירו וכו' כ' הסמ"ע דוקא ליתן לו חלקו אינו יכול להכריחו אבל צריך לדון עמו על חלקו אפי' אין שותפו בעיר וכבר דחה הש"ך בס"ק כ"ה דכיון שאינו יכול להכריחו ליתן לו חלקו למה יתחייב לדון עמו אלא דבשותפי' כשנודע שהממון של שניהם בשוה נותני' לו חלקו עש"ב וראיתי