ערך השולחן חושן משפט חלק ב עה

נכסי ראובן וכו' וכ"ש בנדון הזה שכבר האמינו וכו' ע"ש ונר' דבלא נאמנות אינו גובה מהיורשי' שהרי כ' הרמב"ם ומרן סימן צ"ג סי"ג וז"ל טען שמעון שיש ללוי עליו חוב מאה השותפו' וכו' אינו נאמן להוציא מיד ראובן או מהסחורה הידועה לשותפות דשמא קנוניא הם עושים שמעון ולוי על נכסי ראובן אפילו היתה המלוה בשטר וכולי טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב שעל' מחמת שותפות והחוב אצלנו הוא ישבע ראובן היסת שא"י שחוב זה אצלנו וישלם שמעון החוב משלו ע"כ א"כ אפילו חוב בשטר אינו גובה מהיורשים בטוענים להם שמא אין חוב זה מהשותפו' ואפי' בודאי הוא מהשותפות שמא פרוע וכ"ש אם הוא חוב בע"פ ואפי' טוען שמעון שראובן יודע שעדין חוב זה אצלם כיון שאם היה ראובן חי וטוען שא"י פטור מש"ה טועני' ליורשי' כן ופטרי' בלא שבו' ועי' בתשו' מרן בס' אבקת רוכל סי' קס"ט וסי' קע"ג ובס' פמ"א ח"א סי' קי"א וכ"כ הר' גו"ר כלל ב' סי' א' דאם הערב או השותף יודע בחוב זה אינו פרוע ודאי דחייב הוא לפרוע והיורשי' פטורי' דנאמן הוא ע"ע ואינו נאמן לחוב ליתומים ע"ש וכן מוכח בהדיא מדברי הרא"ם בתשו' סימן פ"א דאם אין לו טענה שיפטר מהערבות אפילו היא מלוה ע"פ חייב לפרוע שלו ושל יורשים ע"ש ועי' בתשו' מהרא"ש סימן קל"ד וקל"ה ע"ש והביאו הר' כנה"ג אות י"ג

י"ב חוזר וגובה מחבירו חלקו וכו' כתב הרשב"ש סי' רכ"ח דאם מת א' מהם חבירו ישלם הכל וחוזר על נכסי המת ע"ש ונראה דאם היא מלוה ע"פ אינו משלם דאין דינו אלא כערב ואינו מתחייב אלא במה שנתחייב הלוה וכן כתב הראב"ד בספר תמ"ד סי' רצ"ט דאם טען א' שפרע חלקו נשבע שבו' היסת ונפטר וחבירו שהודה בחלקו פטור מחלק חבירו מה"ט ע"ש וה"נ אם מת אחד מהם אין המלוה נפרע מחבירו אלא אם כן הוא בתוך זמן כדלק' סימן קכ"ט דין י"ב בערב וע"ש בהש"ך ס"ק ל"ב שכתב דה"ה בקבלן וכן כתב הרב לחם רב סימן קע"ה והרמ"ך בשו"ת בית יהודה ח"ב סימן מ"ט ע"ש ואם כן ה"נ אפילו למאן דאמר דגובה ממי שירצה דדין קבלן יש לו אינו חייב

י"ג כתב מהר"ם ריקאנטי סימן ש"ב שנים שלוו מא' בתשובות הגאוני' מצאתי דאפילו מת א' מהם היורש נכסיו גם כן חייב לפרוע הכל אם אין לאחר מה לשלם ודוקא כשירש מקרקעי אבל ירש מטלטלי אין לו לפרוע כלל אפילו החצי ונ"ל דה"ה לדינא דגמ' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אבל מתקנת הגאונים חייב אפילו ירש מטלטלי

י"ד הגה ודאי פרע בעד חבירו ואם המלוה כפר שלא פרע לו חלק חבירו ישבע זה היסת שפרע הכל וחבירו נפטר מהריק"ש בתשובו' בספר אהלי יעקב סימן ע"ג עיין שם

ט"ו דין ב' שותפין שלוה א' מהם וכו' ראיתי בתשו' הגאונים ח"ב מח"ד סימן ל"ח שכ' וז"ל היה עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכו' מאחר ששמעון העסק חציו כדין מלוה וחציו כדין פקדון הרי בעל הממון פטור מתביעה שיש לו חוב על שהממון בידו כי המפקי' ממון ביד אדם אין ראוי לחייבו לשלם חוב הלוה וכולי עיי"ש מבואר דסביר"ל דעסקא אין דינו כשותפים ואין בעל הממון חייב לשלם

ט"ז ודוקא שהא מודה וכו' אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשתוף וכו' לשון הטור בשם הרמב"ן וכתב הכנה"ג בתשו' סימן ל"א ושמא תאמר לא כ' הרמב"ן רק אלו דוקא כשהשותף טוען בריא שלא נכנס זה בשיתוף וכו' והא ליתא דאפי' שאינן טועני' כן בריא כל שהם אומרי' שאין יודעי' מזה כלום הו"ל כמו שטוען הלויתיך והלה אומר איני יודע אם הלויתני שנשבע שא"י ונפטר וכן משמע מדברי הרמב"ן שם שכתב עד שיתברר הדבר וכו' ע"ש וכן כת' בהדיא הרמב"ם והטור ומרן סימן צ"ג סי"ג וז"ל אם טען שמ' שראובן יודע שזה החוב שעלה מחמת השותפות הוא והחו' אצלנו הוא ישבע ראובן היסת או ע"י גלגול שא"י שזה החוב אצלנו וישלם שמעון החוב משלו עכ"ל הרי דנשבע שא"י ופטור ודוקא אם טען הלה בריא אתה יודע וכן כתב הרב המבי"ט ח"א סימן י"ד ואף על גב דגבי מנה לי בידך משמע דאפילו תבעו סתם ולא טען אתה יודע צריך לישבע הכא שאני משום דשותף מסתמא לא ידע כמ"ש הב"ח בסימן ע"א וכן הוכחתי שם דכל דלא הי"ל לידע אין צריך לישבע אלא אם כן טוענו הלה ברי' אתה יודע ע"ש וכתב מהר"י בי רב בתשו' סימן כ"ו והביאו הכנה"ג בסימן צ"ג הגה"ט אות ל"ג נראה דאפילו ידע ראובן שחוב זה מחמת שותפות אם לא ידע בודאי שעדיין לא נפרע אינו חייב לישבע אפילו שבוע' היסת וכו' וכן דעת הרב המבי"ט סימן ד' וכן הסכים הר' שי"ט סימן ע"ג עש"ב וכה"ג כתב הרדב"ז בתשוב' ח"א סימן ס"ט באשה שלקחה מלבוש בהקפה ובא בעלה לגרשה והיא אומרת אני חייבת דמי המלבוש והוא אומר א"י וז"ל דדין עם הבעל דהא קי"ל כל מה שבבית האדם הוא ברשותו והממע"ה והוה ליה כאומר מנה לי בידך והלה אומ' א"י שישבע שא"י ונפטר אף בנ"ד ישבע הבעל שא"י וגדולה מזו א"א שאפילו יש עדים בהקפה מ"ל דילמא פרע וקנוני' היא עושה כיון שלא העידו שעדיין הוא עליה חוב ואף ע"ג דקיימא לן מנה לי בידך והלה אומר א"י אם פרעתי' חייב שא"ה דהוה ליה למידע כיון שהוא בעצמו לוה וכו' עכ"ל ומהכא סייעתיה דאפילו בחוב בשטר וידע שחוב זה מחמת השותפות אם לא ידע שעדיין לא נפרע אמרינן שמא פרעו וקנוניא הוא עושה והרב בתי כהונה בח"ב סימן ל"ה כתב דאם יש עדים שלצורך שותפות לוה והוא מודה שעדיין חייב חוב זה דינו כערב שישבע שאין לו וכו' ויכלול בשבו' שעדיין חייב חוב זה ויפרע חבירו עיין שם וליתא דאף מלוה בשטר יכול לטעון שמא קנוניא הם עושים כמבואר בדברי הר"מ ומרן בסימן צ"ג עיי"ש גם מהרי"ק שרש כ"ב כתב דאם טען השותף בריא שחבירו לוה לצורך השותפות ונפרע מכיס השותפות נשבע ונפטר אפילו היתה הלואה בשטר וכו' והביאו הרב ב"ד סימן כ"ג ע"ש משמע דוקא טוען בריא אבל אינו יודע חייב וליתא והרב מטה יוסף ח"א סימן ז' לא דק בזה ע"ש מיהו כבר כתבתי דה"ד אתה יודע צריך לישבע אבל אם לא טען בריא אתה יודע אין צריך לישבע מהאי טעמא דמסתמא לא ידע וה"נ הבעל אין צריך לישבע אלא אם כן טענה עליו בריא אתה יודע ודלא כנר' מדברי הרדב"ז והכנה"ג ומה שהק' ה' קרית מלך רב ח"ב בתשו' סי' א' כיון שמודה שלוה לצורך השותפות אמאי אינו חייב כשאינו יודע שלא נפרע מ"ש מערב דאפילו במלוה ע"פ אינו יכול לטעון הערב שמא פרע הלוה ע"ש וליתא דערב נמי (עכ"מ)

י"ז כתב מהר"י הלוי סי' קנ"ד דכשהשותף א' מתעסק לבדו לכ"ע משתעבד ואפ' דלא אמרה אלא בצירוף טעם אחר וגם שיש דקדוק בדברי אחרונים שלא כדבריו ודעתי לפשר ביניהם ה' בתי כהונה ח"ב סי' ל"ה: