ערך השולחן חושן משפט חלק ב עד

לדון אלא במקום שאמרו ע"ש ומצאתי בתשו' מהר"י ן' הרא"ש שכ' וז"ל ועוד מדכ' לישנא יתירא שתגבה כל סכום כתובתה תחלה והמותר יהיה לבנותיה ולמ"ל דכ' הכי בלא"ה דינא הכי אלא ש"מ מדכ' לה לישנא יתירא שכך ר"ל וכו' וכה"ג אשכחן בפ' המוכר את הבית דדרשי' לישנא יתירא וכו' וכן מצאתי להרי"ף בתשו' סימן יו"ד שכתב וז"ל וכן במתנה זו כיון דלא צריך לומר אם מת א' יחזור חלקו לאחיו וקאמר אין אנו אומרים שלבטלה אמר אלא לצורך אמר כן מת א' מן האחים והניח אשה ולא הניח בנים שלא תטול אותם הנכסים אלא יחזרו לאחיו כאלו אמר ע"מ שלא תקנה אותם אשתו בכתובתה וכו' ע"ש וכה"ג כ' מהראד"ב בתשו' סי' ל"ג דדרשי' לישנא

ז' לא יתבע וכו' הטור כ' בשם הרמב"ם ביכול לתבוע מי שירצה וכ"כ הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' קע"א ומשמע שכן דעתו ע"ש ועי' בס' זרע יעקב סימן נ"ט שתמה על הרשב"ש סימן ט"ל שהסכים לדעת הרמב"ן שדחה דברי הרמב"ם ולא זכר דברי אביו הרשב"ץ ואפ' שסובר שאביו לא כ"כ אלא לסניף וכו' ע"ש ולא ראה מ"ש הרשב"ש עצמו סימן רכ"ח על דברי הרמב"ן וז"ל ואין כן דעת הרמב"ם אלא שיפרע ממי שירצה וכ"ה סברת הרא"ש וכ"נ שהיא סברת א"א הרשב"ץ בתשו' וכו' ע"ש אבל בסימן י"ב פ' דלא יפרע מהערב תחלה וכן כתב הרמב"ן שכן דעת הרמב"ם ע"ש גם הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן תקנ"ו סמך על הרמב"ן והרשב"א שכ' שכן נר' דעת הרמב"ם דלא יפרע מהערב תחלה ומ"ש שם דמשמע דיש חי' בין ב' ערבים לב' שלוו והטעם צ"ע ע"ש כבר כ' הנ"י בפ' המפקיד בשם הרשב"א וז"ל דל"ד ב' ערבים לחוב א' שהם כמו משכון א' לאותו חוב ואין השעבוד על המשכון לחצאין ול"ד לב' לווים שכל א' נוטל המחצית ומוצא לעצמו וכו' וכ"כ המ"מ בפ"ה ה' מלוה ולשון הרשב"א הובא בש"מ למציעא ע"ש בלח"מ וכן כתב הרדב"ז עצמו בח"ג סימן תקי"ז עיין שם וראיתי להרי"ף בתשו' סימן ט"ו שכ' וזה לשונו שמעון יש עליו ועל אשתו שטר בזהובים מתה אשתו ונתנה במתנה כל מה שהניחה ונשאר הבעל עני בא ב"ח ותבע את חובו אמרו היתומים אנו נפרע החצי שהוא חלק אמנו ואבינו יפרע החצי שהוא חלקו וכו' תשו' אם המתנה שנתנה אשה לבנים מטלטלים אין על היתומים לפרוע בשביל אמם כלום כי מטלטלי' אינם משועבדי' לב"ח שנוציא אותם מידם ואלו היתומים שרצו לפרוע חצי בשביל אמם עשו לפני' משה"ד ואם זו המתנה מקרקעי יש על הבנים לפרוע כל מה שבשטר אם הקרקעות שוים כ"כ כי ב' שלוו מי שנמצא מהם פורע כמ"ש השותפים אחראי' זל"ז עכ"ל

ח' ואם פרט א' מהם כל החוב וכולי נראה דאם פרע אחד מהם חצי החוב אינו גובה מחבירו כלום שיאמר לו פרעתיך חלקך וכולי מהריק"ש

ט' חוזר וגובה מחבירו חלקו וכולי ואם טען חבירו פרעתי' נאמן בש"ה כמלוה ע"פ אא"כ הקנה לו מלוה השט"ח בכו"מ מהר"א ששון סימן ג"ן וכן העלה הש"ך בסימן ק"ל סק"א עיין שם באורך וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סימן מ"א והביאו מרן הב"י סימן ס"ה וז"ל ראובן ושמעון היו חייבים ללאה אמם מנה בשטר משכון על כרם א' לימים נפטרת לאה וראובן ושמעון ויורשי שמעו' מצאו השט"ח הנז' בין שטרות אביהם ותבעו מחצית המנה מיורשי ראובן שאומר שפרע אביהם ללאה אמו וכו' תשובה דברי בני שמעון בטלים הם ואין בהם ממש חדא שאפי' פרע שמעון כל החוב לאמו ואמו מכרה לו השטר הא קי"ל דאותיות אין נקנים במסי' וצריך כו'"מ וכן אם נתנתו לו במתנה ואם פרעו שמעון בלא שתמכרנו לו אמו הו"ל פורע חובו של חבירו שלא מדעתו והניח מעותיו עקה"צ ולא עוד אלא אפילו אמ"ל ראובן לך פרע ואני אשלם לך חזר מה שנתחייב ראובן בכך מלוה ע"פ ומלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים דשמא פרעו אביהם אא"כ היו מלוה שלא הגיע זמנה עכ"ל הרי דאפילו פרע ברשות חבירו הו"ל כמלוה ע"פ דנאמן לומר פרעתי' אא"כ הקנה לו המלוה השט"ח בכו"מ מיהו מ"ש הרשב"א דאם פרעו בלא מכירה שלא ברשות הו"ל פורע חובו של חבירו שלא מדעתו דהניח מעותיו על קרן הצבי הוא הפך דברי בעה"ת הביאו מרן הב"י בס"ז וז"ל מסתברא וכו' אם פרע א' מהם כל החוב חוזר וגובה מחבירו חלקו ואע"ג דקי"ל שאין הלוה חייב לשלם לערב עד שיאמר לו ערבני ואשלם או שהרשהו שיכנס ערב בשבילו דמסתמא כיון שנעשו ערבאים זל"ז כמי שהרשהו דמי שע"מ נשתתפו בכך עכ"ל וכ' הרא"ש בתשו' כלל ע"ד סימן ה' וז"ל דהא דאמרי' דפורע חובו של חבירו הפסיד מעותיו היינו היכא דמדעתו קם ופרע ולא היה מוכרח לכך דהוי כמו מברי' ארי אבל היכא דמתחלה נעשו אחראי' וערבים זל"ז אין וכולי ע"ש ולכאו' נר' דהרשב"א ס"ל דב' שלוו הוו ערבים ואינו יכול לגבות הכל מא' מהם רק שאינו מוציא לגבות מב' וערב שפרע שלא ברשות הלוה הו"ל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו כדעת הרמב"ם ואין חי' בין לוה ליורשיו כמ"ש הש"ך וכ"כ הכנה"ג בסי' ש"ה הגב"י אות ט' והפמ"א ח"א סו' קי"א ע"ש וכן הסכים ה' כרם שלמה סי"ב עש"ב

י' אבל ראיתי להרשב"א בתשו' שם סימן כ"א שכ' וז"ל ואפילו ערב פרע משלו על של חבירו וכדמוכח בשלהי ג"פ דההוא ערבא דיתמי וכולי וכן כתב עוד בסי' שצ"ה וקבלן או ערב שפרע לא הפסיד ואין דנין אותו כפורע חובו של חבירו שלא אמר אלא דפורע שאינו שייך בחיוב ופורע מדעתו שאינו שייך בחיובו כלל וכולי ע"ש וז"ל הרמ"ה בס' ג"פ סימן קל"ג ואי ק"ל וכולי ליהוי כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו וקיי"ל דהניח מעותיו עקה"צ יכילנא לשנויי לך כגון דא"ל מלוה מעיקרא לערב ערבני ואשלם לך וכולי אלא הכא ה"ט דכי אמרי' פורע חובו של חבירו וכולי ה"מ בעלמא דלא רמי עליה חיובא וכולי אבל ערב דאם לא יכול המלוה לאפרועי חובו מניה מלוה או מיתמי דיליה הוה מחוייב הערב למיפרעיה אע"ג דהוה יכול הערב למדחי המלוה לגבי לוה או לגבי יתמי דלוה ולא דחייה וקדם ופרע לא כפורע של חבירו דמי דלא ניחא ליה למישבקיה לשעבודא דב"ח עילויה דלא לינזי' נכסי' או מחמת מידי אחרי' כמאן דפרע ע"פ דמי וכולי עכ"ל וא"כ ה"נ שנעשו ערבאי' אם פרע א' על חבירו ויש עדים חייב חבירו לשלם לו אא"כ טען פרעתי ועי' במהרשד"ם הי' קע"ו

י"א ראובן ושמעון שהיו שותפין ומת ראובן ובאו בע"ח ותבעו לשמעון ורצה שמעון שיחזרו על נכסי ראו' לפי שכ' אכלו כל הנכסי' ועוד שאמר בשעת מיתה שכל מה שיאמר נאמ' בו כ' הרשב"ש סי' רכ"ח וז"ל נמצינו למדים שכ' שותפים שלקח או שלוה א' מהם אפי' בסתם לאמצע וכל א' מהם מתחייב למלוה בכל מחצה שתורת מלוה ומחצה בתורת ערבות וכשפרע אחד מהם הכל חוזר על חבירו במחצה שהוא בתורת ערבות ואם שמעון לא הי"ל נכסים היה ראובן חייב לפרוע הכל למלוה אע"פ שלא לוה הוא ממנו וחוזר על חבירו במחצה וכן הדין עתה שנפט' ראובן ששמעון ישלם הכל ויחזור על