ערך השולחן חושן משפט חלק ב עג

שאביהם היה נאמן כן במגו טוענין כן להיורשים וכה"ג כ' התוספות ריש גיטין בד"ה ואם וכו' וז"ל אבל בממון טוענין מזוייף לנפרע שלא בפניו ומיתומים ומלקוחות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיכול אדם לכתוב שטר מלוה וכו' מיהו מזה אין להוכיח דאפי' לא טענינן מזוייף טעני' להו פרוע כיון שהו עצמו יכול לומר פרוע במגו דמזויי' כמו בשטר כיס דלא טענינן להו נאנסו וטענינן להו החזרתי ע"ש אלמא אע"ג דאביהם לא היה נאמן לומר אלא במגו דנאנסו וליורשים לא טענינן נאנסו טענינן להו החזרתי וכן טענת פרוע במגו דמזוייף וה"נ דכותה אע"ג דאין טוענין ליורשים פרוע ביום שנשלם הזמן דטענה דלא שכיחא היא טוענין להם טענה אחרת שהיה נפטר מהערבות במגו דמזוייף

ובזה ניחא מה שכתבו התוספות דאפילו לא טענ' להו מזוייף טעני' להו פרוע וכ' מהר"ם דנ"מ במקו' שאין יכול לטעון פרעתי כגון שמת בתוך זמן השטר וק' דהא מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה קולא לנתבע כמבו' בסימן ע"ח ואם כן אביהם היה נאמן לטעון פרעתי בתוך זמן במגו דמזוייף והכא נמי טועני' ליורשיו ולפמ"ש אפשר דנ"מ אם מת ביום שנשלם הזמן דאע"ג דאביהם היה נאמן לומר פרוע ביום שנשלם הזמן אין טוענים ליורשים כן כמו שכתב הנ"י בשם הראב"ד ופסקו מור"ם שם ואם כן לא טעני' להו פרוע ולא מזוייף אבל הכא טועני' להם טענה אחרת שהיה נפטר מהערבות במגו דפרוע אך יש להסתפק דאפשר דתנאי לא שכיח ואין טועני' ליורשים שמא התנה אביהם שאינו ערב על של חבירו כיון דמסתמא ערבים הם זה לזה ומהרשד"ם בסימן צ"ח כתב בשם חכם אחד דמלוה על המשכון טוענים ליורשים שמא אביהם התנה עם הלוה שאינו חייב באחריות והביאו הכנ"הג בסי' ע"ב הגב"י אות כ"ז ע"ש ונראה דה"נ טוענין ליורשים שמא אביהם התנה עם המלוה שלא יהיה ערב אבל כבר כתבתי בס' ע"ב דמדברי הנ"י ומ'"רן משמע דלא טענינן ליורשים במשכו' שמא אביהם התנה שלא יתחייב דתנאי לא שכיח וכ"כ ה' מנחת יעקב בתשובות סימן ט"ו ע"ש וגם החכם בתשוב' למהרש'"דם כמסופק אמרה בלשון אפשר ולכאורה ע"ש. ג' שניהם ערבים זל"ז וכו' ה""ד כשבא לגבות מהם אבל אם בא ממון א' מן השותפין לידו יכול לעכב הכל אע"פ שיש נכסים לשותף יכול לומר תלך תגבה משותפך הרד"בז בתשו' חז"ב סי' תרכ"ה ע"ש

ד' כתב הש"ך ואולי הב"י לא השיג למהרי""ק אלא במה שמשמע מדבריו דבשלוו לצורך השותפות יד שניהם שוה בו והוי כאלו הם ב' לווין וממי שירצה יפרע אע"יפ שיש נכסים לכל א' מהם כדי החוב וע"ז השיג דלא וכו' ע"ש וכן ראיתי למהראד"ב בתשו' סי' ק"א שכ' וז"ל אע"ג דכתב מהרי"ק בשורש ק"ך בשלוו שניהם לצורך השותפו' א"ל בזה דכל א' עושה ערב על חצי חבירו אלא שהוא חייב על הכל כבר דחה שם הרב"י דבריו ומחי לה וכו' ע"ש הרי שהבין דמרן השיג על מהרי"ק דס"ל דכל א' חייב הכל והסכים עמו דאינו אלא ערב גם הכנה"ג הגב"י אות י'"ז כ' אבל מהרי"מט ח"א סי' קע"ז כ' ומורי ה' בתשו' ח"מ ס' ק"ו הסכים לדברי מהרי"קו ע"ש ובתשו' המב"יט כ' כמהרי"קו דכל א' חייב הכל ומהרי"מט בתחלה דחה דברי מרן הב"י והסכים עם מהרי"קו אבל בס"ד כ' וז"ל לבד ראה זה מצאתי בס' התרומות תשו' הרמ"בן דמוכח מינה דאף שותפין שלוו יש להם דין ערב שהביא מההיא דפרק השואל שותפים שנשאלו וכו' ע"ש ונר' דחזר בו והסכים עם מרן כיון שהרמ"בן ובע"הת ס"ל הכי וכן מבואר בתשו' הרש"בץ ח"א סי' קע"א והרש"בש סי' ט"ל ע"ש

ה' שנים שלוו בשטר ונשבעו לפרוע לזמן פ' וכשהגיע הזמן פרע א' מהם חצי החוב והמלוה תובע ממנו שיפרע הכל מכח השבועה למ"ד דחייב הכל מדין לוה אם לא פרע זה הכל עבר על שבועתו מיד ולמ"ד שאינו חייב אלא מדין ערב לא עבר על שבוע' עד שלא ימצא לגבות מחבירו דאז אם לא רצה לפרוע עבר על שבועתו ולא אמרי' דשבועה בטעות היא דלאו כ"ע דינא גמירי דא"כ בכל שבו' שבין אדם לחבירו יאמר מוטעה הייתי אלא כיון שהשביע אותו מסתמא לדעתו הוא משביעו כ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקי"ו ע"ש ועי' במהריק"ו שרש ך' שכ' דנאמן לומר טעיתי בדבר שיכול לטעות וכ"כ בתשו' לר' אביגדור כהן גבי מחאה דאם הוא שאפ' לטעות נאמן ואם אין הדעת טועה בו שאין רגילים בני אדם לטעות בכך לאו כ"כ לומר שטעה לאבד חזקתו של זה עיין שם וכה"ג כ' בשרש קנ"ה סימן ג' ע"ש וכבר הביאו הכנה"ג בסימן ע"ט הגב"י אות י"ב וכ' דנר' מדברי ר' אביגדור דאפילו התובע לא טעה בכך נאמן הנתבע לומר שטעה וכן דעת כמה אחרונים עש"ב וכן הוכיח מהרימ"ט ח"מ ם סי' נ"ב דכי אמרי' דלא טעי ה"ד בדבר ברור וידוע לכ"ע אבל בדבר שאינו ברור אמרי' דטעה ע"ש וה"נ דפלוגתא היא אם חייב הוא מדין לוה או מדין ערב פשיטא דבני אדם טועים בכך ונאמן לומר שלא נשבע רק על החצי שסבור אינו חייב אלא חצי כמ"ש התוס' במציעא ד' ט"ו במוכר שדהו בשעת היובל דל"א אדם יודע וכולי מה"ט דאינו פשוט כיון דפליגי בהא ע"ש

ו' מיבעיא לי ב' שלוו בשטר א' וכתבו שהם ערבים זל"ז מי הוו קבלנים כיון דא"ץ לכתוב ערבים זל"ז וכולי הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן תקפ"ז ע"ש ונר' דלא הוו קבלנים אלא ערבים ולשופרא דשטרא כ"כ אע"ג דל"ץ וכה"ג כ' הרשב"א בתשו' סימן אלף ב' בשטר שהיה בו נאמנות בעיקר המעות המופקדים דאינו אלא שלא יטעון בעיקר הפקדון אמנה היו דברינו או רבית לפי שיש מגדולי הא' שאמ' דמשבי' על כך ואפי' לדעת האומרים שאין בטענתו כלום דשאני שטר פרעון דלפריעה עומד מ"מ לשופרא דשטרא כ"כ וכו' ע"ש וכן מוכח בהדיא בתשו' הרא"ש כלל ע"ד ועי' בהמבי"ט ח"ב סימן כ"ב ועוד נר' פשוט דלא הוו קבלנים דלשון ערבי' לא משמע קבלנים וכבר כ' הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ע"ד והביאו מרן הב"י בסי' ס"א דאין כח בידינו לדון לישנא יתירא במקום שלא אמרו ע"ש והרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקי"ח כ' דמהריק"ו שדן לישנא יתירא לטפויי לא ראה תשו' הרשב"א והנכון דלאוקמי ממונא אמרי' ולא לאפוקי ממון וכן נר' מלשונו וכו' עיין שם וכן כתב מהרי"א סי' ס"א דדוקא להוציא ממון אמרי' כן אבל להעמיד ממון בחזקתו דרשי' לישנא יתירא וכ"כ מהרימ"ט ח"א ססי' ק"ך ע"ש מיהו הרשב"א בתשו' המיוחסות סי' א' כ' על עשרה תלמידים ששכרו רב א' וכו' אפי' כשימצא הרב תלמידים אחרים חייבים לפרוע לו דאמרי' לישנא יתירא לטפויי אתא אפילו להוציא ממון והכנה"ג סימן ס"א תי' בשם האחרוני' דלא אמרי' לישנא יתירא לטפויי אתא אלא כשכתב בשטר דבר שא"ץ דבלא"ה כך הוא אבל כשכתב בשטר דבר שצריך ליכתב אלא שנכפל והוא מיותר לא אמרי' לטפויי אתא עיין שם וא"כ ה"נ כיון דלא צריך ליכתב ערבים זב"ז דבלא"ה הדין כך אמרי' לטפויי לרבות קבלנים מיהו בתשו' הרשב"א ח"ב סי' ע"ד מבואר דגם בדבר שא"ץ ליכתב דבלא"ה הדין כך אין לנו