ערך השולחן חושן משפט חלק ב נד

שהפקידו לו ק' דינרים וטען ואמר איני זכור שמעולם כת' זה חתמתי והלך התוב' והביא עדים וקיימו חת"י וחזר הנת' ואמר אתה מחלת זאת התביעה ביני לבינך לא הוחזק כפ' וכו' ע"ש הרי דס"ל דנוטל התובע בלא שבועה ואפ"ה אם הנתבע חזר ואמר נזכרתי שפרעתיו נאמן וז"ל הרש"בא בתשו' ח"ג סי' פ"ג על כ"י בפקדון וכו' ומסתבר' שאין זה מוחזק כפרן שזה לא כפר בפקדון שטרות אלא בכת"י השטר וכו' וגדולה מזו מסת"בל שאפי' טען מעולם לא כ' שטר זה אינו מוחזק כפרן שהרי לא כפר בעיקר הפקדון וכו'

ל"ה דין י"א א"ל חייב אני לך מנה והלה אומ' ודאי לי וכו' אבל אם לא אמ' לשון ודאי לא הסמ"ע וכבר הוכיח הש"ך מהראיה שהביא מהר"ם מפ' י"ן דלאו אחונא הוא וכו' והמרדכי הביא עוד ראיה ממי שטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור ופי"רשי שמחל לו בשעורים מדלא טענו אלא חטים וכו' משמע שאפי' לא אמר ודאי אלא אמר שאינך חייב לי פטור וכן הסכים ה' שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ח ע"ש גם הרש"בא בחידו' לקידושין ד' ס"ה כ' דהאומ' מנה לך בידי והלה אומר אין לי בידך כלום הודאת בע"ד כק' עדים דמי וכאותה שאמ' כ' ונתתי שדה פ' לפ' והוא אומר לא כ' ולא נתן לי הודאת בע"ד כק' עדים דמי וכו' ע"ש משמע דאפילו לא א"ל ודאי דהודאת ב"ד כק' עדים דמי ומשמע דאפי' חזר ואמר ט' שהוא חייב לי אינו נאמן כי התם דאפי' חזר המקבל ואמר שנתת לי לא זכה כיון שזכה בו הנותן מיד ועי' בחי' הרי"טבא שם מיהו נר' דהרש"בא אזיל לטעמיה שכ' בפ' השולח דה"ט דאמרי' הודאת בע"ד כק' עדים על המקבל טפי מנותן כיון שזה מודה נעשה הקרקע בחזקת הבעלים הא' וכ"כ הרא"בד ע"ש וה"נ כשזה מוד' שהוא חייב לו העמיד ממון בחזקתו וכ"כ ה' פ"מא ח"א סי' י"א ע"ש אבל לפי הטעם שכ' התוס' וה"רן והריט"בא בחי' לשם שהנותן מתוך שקדמה מחשבתו ליתן הוא סבר שנתנה אע"פ שעדיין לא נתנה דהמקבל יודע בדבר יותר ממנו וע"ש בהר"אש אפ' דהכא בחוב הלוה נאמן וכן ראי' להרש"בא במיוחסות סי' קי"ז שכ"כ אלא שהסכים עם מהר"ם מסוגיא דפ' י"ן ומדין טענו חטים והודה לו בשעורי' דפטור ומוכח שם דאפי' לא אמר ל' ודאי כל שהוא בריא לו שאינו חייב לו לאפוקי אם שותק או אמר א"י עש"ב ובשיט' לקידושי' ד' ס"ה גבי הוא אומר קדשתי' והיא אומרת לא קדשתני כ' דאפי' נתן מעצמו אינו חייב ליתן כתובה דכיון שהיא אומרת לא קדשתני אע"פ שהוא מודה שקדשה הו"ל טענו חטים והודה לו בשעורי' דפטו' אף מדמי שעורי' כפי' הרא"בד ע"ש והיינו כדקי"ל הכא באומר חייב אני לך והלה אומר אינך חייב לי כלום דפטור וה"נ כיון שהאשה אומרת לא קדשתני דהיינו אינך חייב לי כלום אע"פ שהבעל יודע בודאו שקידש' וחייב לה כתובה פטור

וראיתי להרשב"א במיוחסות שם שכתב על ראית מהר"ם מההיא דפ' י"ן דלאו אחונא הוא וכו' וצ"ל לדעת ה' דמפי אחרים בריא מקרי וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דהא מסיק אביי התם דכמנה לאחר בידך דמי דהוי טענת שמא וכן הוכיח הרמב"ן במלחמות פ' הניזקי' דטוען מפי אחרים טענת שמא מיקרי מהתם ע"ש וראית מהר"ם למאי דס"ד דרבא דכמנה לי בידך דמי ואפי"ה אמרינן דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ועוד דהתם מיירי שמת הס' וזה שאומר אחי הוא טוען בריא ואפילו הכי אמרי דלא יירשו אחיו עמו משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והרב פמ"א שם כתב דהרשב"א כפי הנוסחא שראה בדברי מהר"ם הבין שמהר"ם מפ' דמאי דקתני במתני' נפלו לו נכסים ממ"א יירשו אחיו עמו לא שמת הספק אלא שהוא חי שנפלו לו נכסים ממקו' אחר שירש מאחותו הידועה לו וכו' עש"ב ולש' מהר"ם בתשו' הארוכו' סימן קל"ד אף ע"ג דראובן אמר לשמעון אחי אתה ויש לך ליטול עמי ושמעון אמר איני אחיך וכו' משמע דהאח הספק חי וטוען אחי אתה

נראה דאפילו נתחייב לו שבו' ממ"א אינו יכול לגלגל עליו כיון שמחל לו דהוי כמחל לו בפירוש שכ' מרן בסימן צ"ג ס"ז שאם פטרו משבו' אינו יכול לגלגל עליו וגבי חלקו השותפים וכו' כתב הריטב"א בחי' לשבו' יש שפי' דאפילו על טענת בריא אינו יכול להשביעו כיון שחלקו ולא תבעו כלום מחלו ואינו נכון דא"כ כשיתגלגל לו שבו' ממ"א למה משביעו והא מחל לו והנכון דדוקא בטענת שמא אינו יכול להשביעו עיי"ש אלמא אפילו לא מחל לו בפירוש אינו יכול לגלגל וה"נ כיון דאמרי' דודאי מחל לו אינו יכול לגלגל עליו

ל"ו דהוי כאלו מחל לו הטור סיים ולא הוי מחילה בטעות דכיון שא"ל אני חייב לך היה לו לדקדק והוא לא עשה כן אלא אמר בודאי אינך חייב לי ודאי מחל לו בלב שלם והסמ"ע למד מזה דאפילו חזר ואמר טעיתי בחשבוני תחלה ועתה דקדקתי ומצאתי שחייב אינו נאמן ע"ש וכן הרמ"ך בתשו' הסכים בספר בית יהודה ח"ב סימן מ"ב ותמה על הב"ח ע"ש והרב שבות יעקוב ח"ב סימן קמ"ח למד מזה לתובע שאמר בפני ב"ד שאין לו עוד שום תביעה על הנתבע דאינו נאמן שוב לומר שכחתי או טעיתי בחשבוני כדהכא ואף שכ' הסמ"ע דה"ד שאמ' אין לי ודאי כבר השיגו הש"ך בטוב טעם ודעת ואפשר דגם הסמ"ע לא אמר אלא באומר כן חוץ לבית דין אבל בפני בית דין לעולם הוי מחילה גמורה ע"ש ואינו מוכרח דהכא משום דא"ל חבירו אני חייב לך היה לו לדקדק אם כן הוא אמרינן ודאי מחל מיהו נראה דאינו נאמן לומר שכחתי או טעיתי בחשבוני ויש להביא ראיה ממה שכתב הטור ומרן הב"י בסימן קכ"ו גבי מעמד ג' דאם אחר שנתרצה הלוה ליתן למקבל אמר עיינתי בחשבוני וטעיתי במה שהודיתי לו אם המחהו בפני עדים והוא בתוך זמן אינו נאמן אבל לא המחהו בפני עדי' נאמן לומ' טעיתי במגו דלהד"מ או במגו דפרעתי אם הוא אחר זמן ע"ש וא"כ טענה זו גרועה ואינו נאמן אלא במגו אפי' להוציא מידו וה"נ שהודה לחבירו שאינו חייב לו אינו נאמן לומר טעיתי אלא במגו ואם אמר לו שלא בפני ב"ד או שלא בפני עדים נאמן לומר טעיתי בחשבוני ושכחתי במגו דלא היו דברים מעולם שוב ראיתי בתשו' הרא"ש בס' בשמי' ראש סימן מ"ו שכתב דאינו נאמן באומר שטעה אבל אם ניכרים הדברים מן האמתלא שנתן לפי ראות עיני הדיין חייב הלוה לשלם לו ע"ש

ל"ז דין י"ב וע"א מעיד שהלוהו וכו' אפי' אין העד מעיד שעדיין לא פרעו או שהוא תוך זמנו וכו' הסמ"ע והש"ך ע"ש ועיין בספר א"ז לקמא ריש פרק הפרה שכתב' גדולי הדור שמי שהעיד עליו עד אחד שחייב לפלוני מנה והלה אומר א"י נשבע שבוע' התורה שא"י ואין אומרים משיכל"מ וצ"ל שאינו אומר שהלוה לו מנה בפניו אלא שאומר כן בצד דלא ריע טענתיה שא"י ואף רבים חולקים עליהם וכו' ע"ש וכתב הש"ך אף על גב דאית ליה מגו מ"מ כיון דהשתא טען איני יודע ואיל"מ ודלא כהמבי"ט ח"ג סימן קכ"א שכתב דה"ד שהעד מעיד