ערך השולחן חושן משפט חלק ב מז

שאומר כגון פרעתיך תוך זמן במגו שיכול לומר פרעתיך אחר הזמן אבל התם אינו נאמן לומר פרעתיך תוך זמן במגו דהחזרתי דאין המגו מעין הטענה וגם אינו מגו טוב דניחא ליה לומר פרעתי ולא לומר החזרתי שמא היום או מחר יראו המשכונות תי' ויוחזק כפרן ע"ש ולפ"ז א"ל דה"נ אינו נאמן לומ' את אמרת לי לקוץ במגו דלא קצצתי מה"ט דאין המגו מעין הטענה וגם אין המגו טוב שירא לומר לא קצצתי שמא יבואו עדים שראו שקצץ ויכחישוהו

ומ"מ הרי מהר"מ והרמ"בן והר"זה והר"אה והמרדכי והנ"י ס"ל דאינו נאמן לומ' אתה א"ל להרוג או לקוץ אפי' במגו משום דהוי מגו במקום עדים או במקום חזקה וכן פ' מור"ם בסי' שפ"ב וה' כנה"ג שם תמה דמגו במקום חזקה בעיא דלא אפשיטא וקיי"ל קולא לנתב' וכן ק' על הש"הג שכ' דמר"ם וראבי"ה פליגי בהא אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא ות' דס"ל דבחזקה אלימת' לא אמרי' עש"ב וקצת תימא על ראבי"ה דס"ל דאם אין עדי' נאמן לומ' אתה א"ל לקוץ במגו וכן דעת, הרמ"ה בס' א"ז בפ' החובל ע"ש דהם הפך הירושל' דאינו נאמן לו' אתה א"ל לקוץ במגו משום דהוי מגו במקום עדים או במקום חזקה אלימתא דלא אמרי' וה"ה דאינו נאמן לומ' אתת א"ל לפטור את בע"ח אפי' במגו כמ"ש מהר"ם וכן הסכי' מהרש"ל בפ' החובל סי' ס"א והש"ך בסי' קע"ד ס"ק כ"א ע"ש וכ"כ מהרא"דב בתשו' סי' קפ"ה ע"ש אבל התוספ' בפ' ח"ה דל"ז בד"ה אזיל וכו' כ' וז"ל ונר' לר"י ולרי"בם שאם היה בא לקצוץ הדקל עצמו לא היה נאמן תדע דאמר' בפ' החובל שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה א"ל להורגו אתה א"ל לקוצצו פטור ופריך א"כ לא שבקת חיי לכל בריה וכו' משמע דאינו נאמן במגו דא"ב אמר אתה אמרת לי לקוצצו עכ"ל משמע דבמגו אחר נאמן ואם אין עדים נאמן לומ' את א"ל לקוצצו במגו דלה"דמ ולדברי מה"רם והינך רבואתא א"ל דנאמן לומר את מכרת לי לקוצצו ואפ"ה אינו נאמן לומ' את א"ל לקוצצו במגו דהוי כמגו במקום עדי' וכ"כ הרמ"ה הובא בס' א"ז בפ' החובל וז"ל היכא דליכ' עדים דהרג וקצץ דכ"ע נאמן דהפה שאסר וכו' כי איצט' לאשמעי' היכא דאיכא סהדי וכו' והא דאמרי' דבשור שאי' עומד להריגה ואילן שאינו עומד לקציצה חייב ה"מ היכא דאמר את א"ל להורגו ולקוצצו אבל אמר את' מכרת לי אתה נתת לי במתנה נאמן כדר"י דאמר וכולי לא חציף איניש למגזר דקלא דלאו דיליה וכ"ת מ""ש אמרי גבי מכרתו לי נתתו לי במתנה כיון דטעין מלתא דאורחייהו דאינשי מהימן אבל גבי אתה א"ל להורגו אתה א"ל לקוצצו דטעין מלת' דלאו אורחייהו דאינשי לא מהימן ולאחזוקי אינשי בשופטנ' לא מחזקינן א"נ גבי אתה מכרת לי אתה נתתו לי במת' כיון דטעין ביה לנפשיה אשתכח דקא מפיק ליה מחזקה דמארית ואפ"ה כי מהימן עליה בשאר מטלטלין מטעמא דלא חציף וכו' עכ"ל הרי דס"ל דהתם נאמן במגו דלא להד"מ אבל אתה נתתו לי או מכרתו לי אפי' בלא מגו נאמן וכבר האריך הרמ"ה בפ' ג"פ סי' קי"ז עש"ב ונר' דה"ה דנאמן לו' אתה אמרת לי לפטור החוב כמו שנאמ' לומר נתתו לי

ט"ו נאמן בשבועת היסת וכו' במגו דפרעתי הרא"ה הובא בס' א"ז בכתובו' בפ' האשה שנתארמלה גבי ומודה ר"י וכו' הק' ליתני ומודה ר"י באומר לחבירו מנה הלויתני ומחלת אותו ע"מ שאעשה כו"ך וקיימתי תנאי וחובי מחול שהוא נאמן ואם יש עדי' שהלוהו ע"ת אינו נאמן לומר שקיים תנאו בלא שבועה במגו דיכול לומ' פרעתי דהך טעמא עדיפא דא"צ להעיז פנים ובמגו כי האי אינו נאמן בלא שבו' ע"ש מבואר דס"ל דנאמן במגו דהעזה בשבוע' מיהא וכמ"ש הריב"ש סימן שצ"ב ע"ש וכן ראיתי להריטב"א בחי' לשבועו' דמ"ה גבי הא דאמרי' מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר שכרתיך ונתתי שכרך וכו' שכ' וז"ל מיהו הא ודאי ק' היכי אמרי' מגו ממעיז לשאינו מעיז דאלו אמר לא שכרתיך היה מעיז פניו בפני השכיר הזה והשתא דאמר פרעתיך אינו מעיז דאמר שכיר משו' דטרוד בפועליו הוא דאמר הכי ומורי הרא"ה כתב דכי אמרי' הכא דיכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך בשבו' הוא וממעיז לשאינו מעיז נאמן בשבוע' כדאמרי' ממודה במקצת והיינו עובדא דעזי וכו' ע"ש הרי דהרא"ה ס"ל דנאמן במגו דהעזה בשבוע' וא"כ במלוה ע"פ שא"ל אל תפרעני אלא בעדי' ואם יקיים תנאו החוב מחול אע"ג דאם טען פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למ"ה היה נאמן אינו נאמן לומ' שקיים תנאו והחוב מחול במגו דיכול לומ' פרעתי' בפני פ' ופ' והלכו להם למ"ה כדקי"ל באומר פרעתיך שלא בעדי' דאינו נאמן במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למ"ה משום דאין זה מגו טוב שיאמרו הרוצה לשקר ירחיק את עדיו או שירא לטעון כן פן יבואו עדים ויכחישוהו כמו שתי' הרא"ש והמ"מ הביאם מרן הב"י בסימן ע' עיין שם וכן כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סימן רנ"א עיין שם באורך והכא נמי אינו נאמן שקיים התנאי במגו דפרעתיך בפני פלוני ופ' והלכו להם למ"ה מה"ט אבל לתי' אחר שכ' הרשב"א והמ"מ והב"י שם דכיון דא"ל אל תפרעני אלא בעדי' אנן סהדי שלא פרעו אלא בעדי' והוי כמגו במקום עדי' ע"ש הכא נאמן לומ' שקיים תנאו במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' והלכו למ"ה או מתו אך ק' וליתני ומודה ר"י באומר לחבירו מנה לויתני ע"מ שלא אפרעך אלא בעדים ופרעתיך שלא בעדים שהוא נאמן במגו דלהד"מ ואם יש עדים שהלוהו ע"מ שלא יפרע אלא בעדי' ואמר פרעתיך שלא בעדי' אינו נאמן וקו' הרא"ה לכאורה לק"מ דה"נ הוא שתקן שבוע' היסת כמו שהוכיח הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ש"ך מדתנן בפ' שבועת הדיינין מנה לי בידך אין לך בידי כלום פטור ואמר עלה ר"ן משביעין אותו שבוע' היסת אלמא למתני' פטור לגמרי וכן אמרי' בפ' הא"מ והשתא דתקון רבנן שבועת היסת וכו' ע"ש וכה"ג כ' התוס' בשבועו' דמ"ו בד"ה בדרבנן וכו' וז"ל ולא כמו שפי' הקונטרי' תקנת' היא כדר"ן דאמר משביעין אותו שבועת היסת שהרי אותה שבוע' לא היתה בימי תנאי' דהא תקן וכו' ע"ש וכ"כ מהר"י ן' מיגש בפ' כל הנשבעין ע"ש ובס"פ כל הנשבעי' אמרי' לוה ממנו ערב שביעית ועשה לו שותף וכו' הא שאר שני שבוע מגלגלי' וכ' רש"י שבועת הלואה שאין בה הודאה אטו שבועת השותפי' דבימי התנאים עדיין לא תקנו שבועת היסת דבימי ר"ן תקנוה ע"ש הרי שכ' רש"י דשבועת היסת לא נתקנה בימי התנאי' דר"ן הוא שתקנה וא"כ בימי המשנה נאמן לומר שקיים תנאו במגו דפרעתי בלא שבו' מיהו המרדכי בפ' הא"מ כ' שרבותינו פי' בשבועו' דבימי התנאים תקנו שבועת היסת וכ' הר' עצמות יוסף לדעתם הא דאמרי' והשתא דתקון רבנן שבועת היסת וכו' לא על זמן התקנה אלא ר"ל השתא דקיי"ל הך תקנה וכו' ע"ש וכן ראיתי בס' ד' קי"ד ע"ג שכ' בשם הר"א הלוי דס"ל דשבועת היסת בימי התנאי' ודחה הוא דבריו ע"ש ואפשר דהרא"ה הכי ס"ל כדעת רש"י ורבותי' ור"י הלוי והר' תורת חיים בבתרא ד' ק"ע גבי הא דאמרי' ואף רבי לא קאמר אלא לברר וכו' הק' כיון דליכא אלא שבועת היסת היכי מ"ל דר' מחייבו לברר כדי לפוטרו משבועת היסת הא שבועת היסת לא נתקנה