ערך השולחן חושן משפט חלק ב מב

מק"ו שאין הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים והעדאת עדי' במקצת כהודאת פיו דמקצת וכיון שכן אף בכל מקום נאמר כן ובפקדון היכא דלא הוחזק כפרן דינו כמלוה ונשבע מדין הק"ו והיכא דהוחזק כפרן וכגון דאתו עדים ואמרו שבההיא שעתא איתי' לפקדון גביה הוה ליה נמי לאשתבועי מדר"ח אלא דלא אפ' למשתבע דחשוד הוא והו"ל מחויב שבוע' ואינו יכול לישבע ושכנגדו נשבע ונוטל וכולי ע"ש ועיין בספר א"ז למציעא ד"ד שהרמ"ה ס"ל הכי בפקדון ע"י העדאת עדים הוחזק כפרן ולא מחייב שבו' וגבי ההוא רעיא דאמרי' שכנגדו נשבע ונוטל ש"ה דלא הוחזק כפרן ע"י העדאת עדים שמעידים שאכל תרי מינייהו וכיון דאכל הוו גביה כמלוה וא"ל דאשתמוטי הוא דקא משתמיט עד הו"ל זוזי ולא הוחזק כפרן בעדותם שהעידו שכפר וכו' ע"ש ולפ"ז נראה בפקדון מעות לא הוחזק כפרן ע"פ עדות העדים בהודאתו דא"ל דמה שכפר אשתמוטי הוא דקא מישתמיט עד הו"ל זוזי משלם דאי בעי והוי כמלוה ע"פ והרא"ש בתשו' שהביא הב"י אזיל לשיטתיה שדחה שם דברי הרמ"ה וכתב וז"ל אלא הכי פי' שכן הוחזק כפרן לכן אין להטיל עליו שבו' וכו' נהי שלא הוחזק כפרן על ידי העדאת העדים מכל מקום נעשה גזלן ופסול בעדות' ואין לחייבו שבו' כלל בעדותם כי ישבע על השקר וכיון דמדאוריי' לא מחייב שבו' גם שכנגדו לא ישבע מדרבנן עכ"ל ונר' פשוט דהיינו למאי דלא קי"ל השתא בהעדא' עדים במקצת כהודאת פיו במקצת אבל למסקנא דהעדא' עדים במקצת מחייבו שבו' ה"נ כופר בפקדון דחייב שבו' מדאורייתא ע"פ העדים כיון שנעשה חשוד שכנגדו נשב' ונוטל וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ע"ט ע"ש

ט' כשנתבע מאתם וכו' כתב הסמ"ע אבל אם לא ראו בידו בשעה שכפר בב"ד אפילו ראו בידו קודם לכן לא הוחזק כפרן שמא נאבד ממנו ומשתמיט עד שימצאנו לכן נשבע שבו' התורה ונפטר כמו במלוה ודוקא כשהפקיד בידו חפצים או מעות שלא להשביחן בעי' עתה בידו אבל אם נתן בידו מעות להתעסק בהם להשביחן הוחזק כפרן אפילו לא ראו עתה בידו וכו' ע"ש ונרא' דאפי' הפקיד בידו מעות שלא להשביחן שהרי כתב הט"ז והש"ך בסימן ע"ג ס"ק ט' דוקא במעות פקדון צרורים וחתומים הוו כחפץ ולא שייך לשון מחי' אבל בלא"ה כיון שיכול להשתמש בהם ואפילו תובע אותם המפקיד קודם שהוציאן אין צריך להחזיר המעות בעצמם אלא יכול ליתן מעות אחרים ואם כן דמו להלואה ושייך ל' מחי' ע"ש

י דין ה' אבל אם נתחייב במקצת וכו' כ' הסמ"ע בסי' פ"ז ס"ק ט"ז כגון שטען איני חייב לך כי זה היה כך והב"ד אין מאמיני' לו שהיה כך וחייבוהו במקצת או כעני' שכ' הרש"בא בתשו' אם נתתי עבורך רבי' ע"ש והש"ך חלק עליו דאם נתחייב ע"פ ב"ד אע"פ שלא הודה בכלו' חייב שבוע' התורה כי לא גרע חיוב ע"פ ב"ד מהעדאת עדים וכו' והרש"בא בתשו' שכ' בעני' נתתי עבו' רבית דלא חשיב מודה במקצת נ"ל שהמעשה היה שראובן תבע לשמעון שהלוהו מנה והשיב שמעו' על הכל להד"מ ועוד שאתה חייב לי ן' שנתתי עבורך רבית ובא עד אחד שהלוהו ן' והשיב על הן' פרעתיך בענין דהוי מחוייב שבו' ואיל"מ וכו' עש"ב והרואה תשו' הרשב"א בח"ג סי' מ"ה יראה כמבו' דאין המעשה כן אלא אפי' נתחייב במקצת דהוי רבית קצוצה לא הוי מודה במקצת ואינו חייב שבו' דאריי' עש"ב. י"א דין ו' אבל נשבע היסת עיין בתשו' בשמים ראש סי' כ"ו

י"ב דין ז' מנה לי בידך אין לך בידי כלום וכו' וכן אם אמר לו נתחייבת לי בדין מנה והלוה אומר להד"מ ישבע היסת ואם אמר שלא חייבוני בית דין אלא כך הוי מודה במקצת וישבע שבו' דאוריי' המבי"ט סי' שי"ח ועיין בס' בני חיי סי' פ"ז

י"ג או שטוען יש לי בידך כסות וכו' כ' הגהו' מרדכי פ"ק דמציעא הביאו מר"ן הב"י דאמרי' בירושלמי בפ' שבועת הדייני' שאחד חטף בגד מחבירו בעד מה שחייב לו וחייבו שמואל להחזיר הבגד וידון עמו על החוב וק' דתני בתוספתא וכ"ו וי"ל דה"פ במנה כסות שמכרתי לך כסות או פירות במנה דהיינו מנה כנגד מנה ושייך בהו מגו דלא הד"מ אבל בשאר דברים איני יכול לתפוס וכו' וא"ל מהנהו עזי דאכלי חושלא בפ' ח"ה ובהמקבל שא"ה עזי דאכלי חוש' הוא גופו פטמן מחושלא והוו העזי כמו החושלא אבל בשאר דברים אין אדם יכול לעכב משל חבירו זה תחת זה וכן פי' רש"י גבי נזקקין לתובע תחילה בפ' הפרה וכו' ע"ש אבל ראב"ן בס' ד' ע"ו וז"ל שאלני חתני שמואל הא דאמר ר"נ מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה ופי' רש"י כגון שטען ראובן לשמעו' מנה לי בידך ושמעו' השיבו תפסת משלי יותר החזירו לי ואתן לך מנה בתחילה נזקקי' לטענ' ראובן להוציא לו מנה משמעו' וכו' וק"ל למה לא נאמן הנת' לומר תפסת משלי ולהכי אני מעכב המנה מה אם ירצה לומר להד"מ דמ"ל אין לך בידי כלום כי אמר נמי יש לך בידי ואני מערבו על מה שתפסת משלי יהיה נאמן בשב' דאמרי' בהנהו עזי וכו' והשבתי לו דע לך כי דברי רבי' כנים ונכוחים ואין דבריך נכוני' ודברי שניהם מתקיימים כי מ"ש הוא דמוציא' מן הנתב' תחילה לאו מוציאין ממש אלא דני' להוצי' וכגון שיש לתוב' שטר על המנה שאין הנתב' יכול לכפור ולכן צריך מיד לתת לו מנה ואחר כך פותחים על התפיס' שאם מודה כן התובע אומרים לו השב או שלם ואם כופר משביעין אותו אבל הנתבע לא ישבע דכיון דאית שטר להתובע על המנה ל"מ הנתבע לכפור וכו' דל"ד לתפיסה דעזי דיכול לטעון לקוחים ואיכא מגו אבל אם אין שטר להתובע על המנה מגו דמצי טעין הנתבע אין לך בידי כלום כי טעין נמי יש לך בידי ואני תופסו כ"וכ שתפסתי משלי נאמן בשבו' כדין הנהו עזי וכו' עכ"ל הרי דס"ל דנאמן הנתבע לומר תפסת משלי ולכך אני מעכב המנה במגו דלהד"מ כדין הנהו עזי וכולי ורש"י במלוה בשטר מיירי דליכא מגו וכן כתב עוד ראב"ן סימן ק"ט וז"ל ואפשר כדברי ראובן שטוען שעיכב שמעון השלישות כדין עשה דקי"ל כר"נ דאמר עביד איניש דינא לנפשיה ואמרי' בפרק בתרא דכתובות המוציא ש"ח על חבירו ולא הוציא שמכר לו את השדה וכו' באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כ"ע ל"פ דודאי יכול לומר לו אלו הייתי חייב לך למה לא עכבת הזוזי שלי כשנתתי לך על השדה וכו' ואם לחשך אדם לו' ה"מ דמצי תפיס היכא דבתורת משא ומתן בא לידו אבל אם בתורת שלישות בא לידו הוי כשולח יד בפקדון איברא אפילו בשלישו' נמי כדאמרי' בכתובו' בפ' מי שהיה נשוי ההיא איתתא דאפקידו גבה מלונה דשטרי וכו' עיי"ש הרי דאפילו באו לידו בשלישות יכול לעכבם בחובו ולא הוי כשולח יד בפקדון ומה שחי' הגמ' דשאני הנהו עזי דאכלי חושלא דהוא גופו פטמן מחושלא והוו העזי כמו החושלא ק' דבס"פ המקבל אמרינן ההוא גברא דקבל סכינא דאשכבתא מחבריה אתא לקמיה דאביי א"ל זיל אהדריה וכו' ופרי' מאי שנא מהנהו עזי דאכלי חושלא וכו':

י"ד אבל אתה מחלתו וכולי לכאורה נראה דכמו