ערך השולחן חושן משפט חלק ב מא

פלגא או תולדה דידי אכלי מחמת דזבנתיה לארעא בתר הכי מינך או מאנפא אחרינא משלם מאי דמודה ביה ומשתבע אשארא לפום טענתיה שבו' דאורייתא ומפטר מידי דהוה האכלתיו פרס גבי העדאת עדים נמי דקיימא במקו' הודאת פיו משלם פירי דתרתי שני דמסהדי בהו סהדי ומשתבע אפירי דשנה ג' לפום טענתיה שבו' דאורייתא ופטור ואף על גב דמהודאת פיו וע"א הוא דאתיא לן בהצד השוה וגבי ע"א כה"ג הו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ולא בעי כפירת טענה ב' כסף כיון דמתרויהו הוא דאתיא לן לא מחייב אלא בקל שבשניהם עכ"ל הרי דסב"ל כרש"י דלמסקנא ילפי' עדים מפיו וע"א דעלמא דאף ע"ג דגבי ע"א אמרי' משיל"מ בעדים כה"ג פטור כיון דהודאת פיו כה"ג פטור ועדים ילפי' מתרויהו מפיו וע"א לא מחייבים אלא כקל שבשניהם ומה"ט אף על גב דגבי עד אחד לא בעינן כפירת טענת שתי כסף גבי העדאת עדים בעינן שתי כסף כיון דהודאת פיו בעינן כפירת טענת שתי כסף ועדים ילפי' מפיו וע"א לא מחייבים אלא כקל שבשניהם וה"נ אם כפר במקצת והשאר אינו יודע והעידו עדים על מקצת שכפר אף על גב דבהודאת פיו כי האי גוונא אמרי' משיל"מ כיון דלדידן ילפי' עדים מפיו ומגלגול שבו' דע"א ובשבועת הגלגול אם טען אינו יודע אינו חייב ילפי' עדים מקל שבשניהם ועוד דמסתבר כן כיון דבטוען בריא על השאר שאינו חייב צריך לישבע שבועה דאורייתא כמו מודה במקצת לא עדיף שמא מבריא וכה"ג כ' רש"י בסוף פ"ק בטוען איני יודע אם אני חייב לך דצריך לישבע שבועה דלא עדיף שמא מבריא וכ"כ בשו"ת בשמים ראש סימן קמ"ג דאדרבה מחמרי' בשבועה זו דצריך נק"ח עיין שם ואם כן אי מדמינן לגלגול שבועה דעד אחד הוה ליה כטוען בריא וצריך שבועה דאורייתא ובטוען שמא פטור וזה לא מסתבר כלל ועוד דאם כן הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים דבהודאת פיו אם טען על השאר איני יודע חייב לשלם ובהעדאת עדים פטור ור"ח קאמר שלא תהיה הודאת פיו גדולה וכו' אלא כיון דילפינן ק"ו דהעדאת עדים הוי כמודה במקצת וצריך לישבע מן התורה ממילא אמרינן משיל"מ ול"ד לגלגול וכן נראה דעת הפוסקים שסתמו ועי' בתשו' הרשב"א ח"ב סימן ג'

ו' אם העדים העידו שלוה ן' ופרע ן' כ' רש"י בפ"ק דמציעא ד"ד דפטור מן השבו' והרשב"א הובא בא"ז שם דחה פי' דאי איירי באומר אין לך בידי כלום שפרעתי והעדים מעידים דעדיין נשארו ן' אפילו ליכי עדים שפרע אינו נשבע דה"ול כפירת שעבוד קרקעות כיון שהעדים מעידין שעדיין חייב לו ואם בטוען לה"דמ והעדים מעידים שלוה מנה ופרע מחצה אמאי פטור הא כיון דאמר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וכו' אלא כיון שזה טוען שהלוה בפני פלו' ביום פלו' והלה טוען להד"מ והעדים מעידין שלוה ן' עיי"ש ואפ' לומר לדברי רש"י דס"ל דהא דאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ה"ד כשעומ' בטענתו לא לויתי אבל אם חזר ואמר כבר פרעתי קודם והביא עדים על זה נאמן כמו שהוכיח המבי"ט ח"א סימן י"ז מדכתב הרמב"ם בספ"ז מהלכות טוען המודה בבית דין ואחר כך אמר נזכרתי שפרעתי לו נאמן וכתב המ"מ שהמפ' הק' מדכתב בפי"ד מה' מלוה המוציא שטר חוב וכולי מלוה אומר לא נפרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שנפרע כולו נשבע הלוה ונותן מחצה ולמה לא יחזור ויאמר נזכרתי שפרעתי הכל והרי העדים מעידי' ותי' לדעת ר' דהתם בעומד על דבריו הא' אבל אם חזר ואמר נזכרתי הרי זה יכול לטעון כיון שהעדים מסייעי' אותו ע"ש וא"כ א"ל דהכא מיירי בטוען להד"מ והעדי' מעידי' שלוה מנה ופרע מחצה וחזר ואמ' נזכרתי שפרעתי מחצה נאמן כיון שהעדים מסייעין אותו ואין צריך לישבע ועוד אפשר דמיירי בטוען אין לך בידי שפרעתיך והעדים מעידים שפרע ן' ועדיין חייב ן' וסובר רש"י דאם ליכא עדים שפרע היה נשבע דאף על גב דהעדים מעידים שעדיין חייב לו לא הוי כשעבוד קרקעות כמ"ש הר"ן בפ' שבועת הדיינים גבי דר"ח וז"ל אבל השתא דתקון רבנן דמלוה על פה אינה גובה מן הלקוחות וכו' אין כאן שעבו' קרקעות עיין שם וכ"כ התוספות בב"מ דף ד' ע"ב בד"ה אין נשבעין וכולי וז"ל אבל לר"י דאמר בפרק שבועת הפקדון כופר בממון שיש עליו עדי' חייב עליו קרבן שיש עליו שטר פטור משום דכופר שעבוד קרקעות דבעדים לא חשיב כופר שעבוד קרקעות אף על גב דסבר ר"י שעבוד' דאוריי' היינו משום כיון שהפקיעו חכמי' השעבוד במלוה על פה משום פסידא לקוחות חשיב כאלו מחל השעבוד עכ"ל הרי דבעדי' כיון דתקנו חכמי' שלא לטרוף מן הלקוחות לא חשיב שעבוד קרקעות וחייב קרבן על כפירתו מן התורה ואם כן ה"ה הכא אפילו העדי' מעידי' שלא פרעו לא חשיב שעבוד קרקעות והוי כמודה במקצת דחייב שבו' דאורייתא וכן כתב הריטב"א בחי' שם וכן משמע לשון הרמב"ם ספ"ד מהלכות טוען דמיירי שהעדי' מעידין שעדיין חייב לו ולא פרעו ע"ש וע' בחידושי הרמ"בן בשבועו' ד' ל"ז ע"ב שכ' בשם אחרים דבעדים אע"ג דאי' שעבוד קרקעו' איכא נמי שעבוד מטלטלין ומחייב אבל שטר משום קרקעות הוא דכת' ואפ' שכן סובר רש"י דאפילו העידו העדי' שלא פרעו דאיכא שעבו' קרקעו' כיון דאי' נמי שעבוד מטלטלין חייב שבו' דאוריי' וה"נ אם שעבד בשט' בפי' מטלטלי אגב מקרקעי חייב שבו' דאורייתא משא"כ סתם שטר שלא כתבו אלא משום קרקעות

ז' הגה דהשטר הוי כהילך וכו' ראובן חייב מנה לשמ' לשלם בר"ח ניסן ושמעון חייב לראובן ן' בר"ח תמוז ותבע שמעון את ראובן בר"ח ניסן שישלם לו המנה שחייב לו וכפר ראובן בן' והודה בן' ופסקו לו ב"ד שבו' כדין מודה במקצת ולא השביע שמעון את ראובן עד ר"ח תמוז שהגיע זמן תשלומין של ן' שחייב שמעון לראובן ה' בית יעקב כתב שי"ל דאם חייב בשטר הוי למפרע כופר בכל דשטר חשיב הילך אבל בע"פ לא ע"ש אבל ק' שהרי מפורש בסמ"ע דמיירי שנותן לו שטר בשעת הודאה א"כ נ"ד אף בשטר לא הוי למפרע כופר בכל כיון שלא נתן לו מיד בפני בי"ד בשעת הטענה ולא הגיע הזמן עדיין עש"ב ובהסמ"ע סימן פ"ז סק"י מבואר דאם היה כבר ביד המלוה שטר ודאי דחשיב הילך כמבואר בפ"ק דמציעא אלא הטור ומור"ם ס"ל דה"ה אם תבעו בע"פ מנה וזה הודה במקצת ומסר לו מיד שטר באחריות ג"כ הוי הילך והחולקים ס"ל דדוקא שטר דהיה כבר ביד המלוה דעיקר סמיכות מתחי' עליו גם עתה סומך עליו וחשיב הילך מה שא"כ זה שבא ליתן לו עכשיו משכון או שטר שלא היה סומך עליו מתחי' ע"ש אם כן ה"נ אם היה ביד ראובן על שמעון שטר שחייב לו ן' אפי' לא הגיע זמנו בשעת הודאתו לשמעון על ן' הוי הילך

ח' ועדים מעדים שראו בידו וכו' כ' הרשב"א בתשו' חלק ג' סי' ן' וז"ל ועוד אמר משם מקצת מן החכמים דההיא דר"ח ליתא אלא דוקא במלוה אבל בפקדון ליתא משום דבפקדון א"ל מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן תאמר בעדים שהוחזק כפרן דברים אלו לא שמענום מעולם ודברי תימא הם לפי שכבר קי"ל