ערך השולחן חושן משפט חלק ב מ

ואיני עושה וכו' ואעפ"כ אינה נדחית דקפסיק בפ"ב הלכה וכו' ה"נ דר"ח אינה נדחית וכו' ע"ש. וראיתי לה' חוקות הדיינים סימן נ"א שכ' וז"ל אבל ר"ח כ' בפ"י בפ' ש"ה שהוחזק כפרן על המנה וחייב לפרוע אותם לו והביא ראיה מהירוש' דב"מ פ"ק עכ"ל ודבריו תמוהים דבירוש' דפ"ק דמציעא פליג ר"י על ר"ח וס"ל דפטור דאין העדאת עדים כהודאת פיו ולא אשכחן מ"ד דהוחזק כפרן והא דאמר ר"י בפ"ק דמציעא ד' י"ז מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון ע"ש ה"ד לאותו ממון שהעידו עליו העדים דהוחזק כפרן לענין דאינו יכול לומר פרעתי אבל בעדותן על המקצת לא הוחזק כפרן על השאר וכ"כ מהר"ם ריקאנטי והביאו הכנה"ג בח"ב סימן צ"ב ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ד סי' י"ו הוכיח מהא דר"ח דלא הוחזק כפרן על השאר ע"ש וכ"כ מהר"ם ריקאנטי סי'

ה' אם כפר במקצת והשאר אינו יודע והעידו עדים על המקצת נראה דאמרינן משיל"מ כמו בהודא' פיו כמ"ש התו' בר"פ הפרה בד"ה דאפילו וכו' וז"ל וא"ת והא מחוייב שבו' ואינו יכול לישבע הוא שזה מודה במקצת בנזק הפרה ובנזק הולד אומר איני יודע ומשיל"מ וכו' וכ' מהר"ם צ"ל דל"ד קאמרי התוס' שזה מודה בנזק הפרה דהא ע"כ צ"ל דבנזק הפרה איכא עדים דאל"כ הוה ליה מודה בקנס ומודה בקנס פטור דבתם מיירי מתני' אלא ר"ל דהוי כאלו מודה בנזק הפרה ובנזק הולד אומר איני יודע משום דקי"ל בפ"ק דב"מ האומר מנה לי בידך ויש לו על ן' ועל ן' אין לו עדים והוא כופר שהוא נשבע משו' שלא תהיה הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים וא"כ כשיש כאן עדים על חצי התביעה ועל מקצת השני אומר איני יודע הו"ל ג"כ מחוייב שבו' ואינו יכול לישבע עכ"ל הרי דכשיש עדים על מקצת התביעה ובמקצת השני אומר איני יודע הוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשיל"מ ובר"פ הנזקי' גבי אכל ערוגה ולא ידעינן אי שמינה אכל אי כחושה אכל דאמר רבא הממע"ה וכ' ה' פני יהושוע בחי' שם דהא דלא אמרי' בהניזקין משיל"מ משום דהוי כפירת שעבוד קרקעות ואי בדליכא עדים בלא"ה ליכא שבועה מדאמר רבא מ"מ אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע ולא מהימן במגו דא"ב כופר הכל חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל וכו' ואם כן בנזקי' דיכול להעיז נאמן בלא שבועה במגו ואי בדאיכא עדים דאכל ערוגה ולא ידעי אם כחושה אכל או או שמינה אכל דהוי כאומר מנה לי בידך והעדים מעידים שחייב ן' דחייב שבועה מדר"ח קמייתא ומשיכל"מ הא כיון דאיכא עדים איכא שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וא"כ ממ"נ אין כאן עסק שבו' ולא שייך משיל"מ עש"ב הרי דס"ל דחיוב שבועה ע"י עדים אמרי' משיל"מ ומצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' י"ז דנשאל בזה משום דילפי' לה מק"ו וא"כ אינו חייב שבו' אלא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם בשורש הב' דכל דבר הנדרש בי"ג מדות אינו מן התורה ובשבו' דרבנן לא אמרי' משיל"מ והשיב ה' דאין לסמוך על הרמב"ם בזה ואף הוא לא אמרה אלא בק"ו שהרי אדם דן ק"ו מעצמו אבל הדין דין אמת מטעם אחר דהא דינא יליף מגלגול שבו' ובשבועת הגלגול שטען בה איני יודע אינו חייב דשבו' גוררת שבו' ולא מק"ו ע"ש נר' דס"ל דלמסקנא ילפי' עדי' מפיו ומגלגול שבו' בע"א במה הצד ולא מע"א דעלמא וכבר כתב הר"ן בפרק ש"ה וז"ל ודקדק רבי' אפרים והר"י הלוי ן' מיגש דאין שבו' ע"א אלא בטענת בריא וכולי ובריש ב"מ נמי אמרינן הצד השוה שבהן כלו' מודה במקצת וע"א שע"י טענה וכפירה הם באים אלמא דוקא בשטענו בבריא אבל בשמא לא ואין אלו ראיות וכו' ועוד שהרי יש מי שפי' שם דמגלגול שבועה מייתי' לה וכיון שכן ע"כ לאו טענת בריא קאמר דגלגול שבו' אפי' בשמא היא וכו' וכ"כ הרמב"ן והריטב"א בחי' שם והרמב"ן והרשב"א והר"ן והריטב"א באסיפת זקנים שם שכן עיקר הגי' ודלא כרש"י ע"ש אם כן אף על גב דפיו שהודה במקצת והשאר אינו יודע אמרי' משיל"מ כיון דלא ילפי' עדים מפיו לחוד אלא במה הצד מפיו ומגלגול שבו' דע"א ובשבו' הגלגול אם טען איני יודע אינו חייב ילפי' עדי' מקל שבשניהם וכה"ג כ' התו' פ"ק דב"ק דף ג' ע"ב בד"ה משורו וכו' אבל ק' כיון דמבור נמי יליף ליפטר בהו כלים כבור וכו' ע"ש אבל התוס' במציעא ד' צ"ז בד"ה ביום וכו' כתבו וז"ל וק' לר"י למה צריך לאוקמי הכי דבלאו הכי הוה ליה מחוייב שבו' ע"י גלגול דאמר ליה משכיר אשתבע לי מיהת דכדרכה מתה ועל ידי גלגול צריך לישבע דשבור' מתה ואינו יכול לישבע דהא קאמר איני יודע ומשיל"מ וכו' ונראה לר"י דאין מגלגלין אלא כשהנתבע טוען ודאי דומיא דסוטה שטוענת ודאי אבל ברישא וסיפא שהנתבע טוען שמא אין מגלגלין וכו' ע"ש הרי דס"ל דשבו' הגלגול שטען בה איני יודע אינו חייב ואפילו הכי ס"ל ברי' פרק הפרה דעדי' מחייבין אותו במקצת והשאר איני יודע משיל"מ ואפ' דס"ל דלמסקנא לא ילפי' מגלגול שבו' דע"א אלא מפיו וע"א דעלמא במה הצד בשניה' מחייבי' אותו במקצת שאינו יודע

ועוד אפשר דס"ל כמ"ש ה' יבין שמועה כלל ע"ח בשם הרא"ש בתוספותיו לב"ק וז"ל וא"ת כיון דיליף מבור היכי לא פטר הכלים דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכו' וי"ל דלא אמרי' דיו מפלגו דינא דהיינו מאחד מן המלמדי' אלא אם כן הקולא שוה בשניהם וכאן בשור חייב בו והיכא דאיכא לאקושי לחומר' ולקולא מקשינן לחומרא עכ"ל וכ"כ תוס' ר"פ שם ע"ש הרי דבמה הצד לא אמרי' דיו כקל שבשניהם אלא לחומר' מקשי' והיינו כמ"ש התוס' בקמא שם בד"ה דומיא דרגל וא"ת ונימא אפכא דהא דמקשי' לחומרא ה"מ באיסור אבל בממונא לא אמרינן ואור"ת דמדה היא בתורה ל"ש באיסור ל"ש בממונא עכ"ל וא"כ ה"נ אף על גב דילפי' במה הצד מפיו ומגלגול שבו' דע"א לא אמרי' דיו כקל שבשניהם אלא ילפי' מפיו דאם הודה במקצת והשאר איני יודע משיל"מ וה"נ עדים מיהו הרא"ש בפ"ק דב"ק גבי אבנו וסכינו וכו' כתב וז"ל ויש מן הגדולים שכתב דלא מחייב אלא מה שחייב בשניהם ופטורי מנזקי כלים וממיתת אדם כמו בור וכו' דכיון דאתו במה הצד יהבי' להו הקל שבשניהם ויש שנסתפקו בדבר ול"נ דכל דין בור יש להם תדע וכו' דבור גמור הוא וכו' אלא דלא מצי למילף מבור לחודיה משום דל"ד לבור לגמרי וכו' הוצרך להביא יוכיח משאר נזיקין שאין לחלק ביניהם וכולי ע"ש הרי דיש מן הגדולים דס"ל דכיון דאתו במה הצד דינו כקל שבשניהם והרא"ש חלק שם משום דילפינן מבור דדמו ליה אבל בעלמא אמרינן דיו כקל שבשניהם

ומצאתי להרמ"ה בפ' ח"ה סי' נ"ה שכ' וז"ל אבל היכא דאתברר מגו דטענתי' דאית ביה שוה שתי כסף לבר משיעו' מאי דמסהדי ביה סהדי דלא בציר מפיו שחייב שבו' דאורייתא מדר"ח קמייתא וכו' כיון דמהודאת פיו אתיא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא מחייב אלא דומיא דהודאת פיו דבעי' כפירת ב' כסף וכו' וכי היכי דגבי הודאת פיו אע"ג דאודי בכוליה טענה מיהו קא פטר נפשיה ממקצת טענה מאנפא אחרינא כגון דטען אין אכלי מיהו