ערך השולחן חושן משפט חלק ב לו

בתשו' הרשב"ש סי' רכ"ג. ט' דין ו הדין עם המלוה כ"כ הטור בשם הרא"ש וכ"כ הריטב"א בחי' ריש קידושין וז"ל דלוה הבא לפרוע חובו עד שלא יכפנו המלוה שאינו יכול לסלקו בשוה כסף משא"כ במלוה כופהו וכו' ולהכי איצטריך ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף דחס רחמנא ליפוק לחירות משום כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים משא"כ בחוב דעלמא וכו' ע"ש הרי דס"ל דהלוה אינו יכול לפרוע חובו למלוה שוה כסף כשלא תבעו המלוה ולא ילפי' מעבד ומצאתי בתשו' הרשב"א ח"ב סימן מ"ג שכתב וז"ל והיכא דלאבעי מלוה לאפרועי אלא בזוזי ובעי לאמתוני עד דמתרמי ליה זוזי ללוה יש מגדולי הדור שאמרו שהדין עמו ואין הלוה יכול לכופו ליטול קרקע וכו' אלא כשהוא בא ליפרע וכופה את הלוה לפורעו ומרבותי אמרו שלעולם מ"ל ליה שקול ארעא וכולי ודעתי נוטה לזה ודנתי לפני רבותי בשעה שנחלקו על דבר זה לכאורה ממ"ש בפרק א"נ הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי וכו' וגרסי' התם אמר רב פפא אף ע"ג דאמור רבנן אסמכתא לא קניא אפותיקי הויא למגבי מיניה ואסי' דוקא דא"ל לא יהיה לך פירעון אלא מזה וש"מ דאי לא א"ל לא יהיה לך פירעון אלא מזה אם רצה לשום לו מקרקע אחר הרשות בידו כמש"ל ועוד נראה לי שאפילו רצה הלוה לסלקו בקרקע אחר והמלוה אומר איני רוצה להיפרע עד שיזדמנו לך מעות אין שומעין לו דא"ל זילי נפסאי תדע דהא מלוה נתן עיניו על שדה זו שהרי התנה ואמר אם לא נתת לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי וכיון שכן כשרואה שזה רוצה לסלקו בקרקע אחר לימא לי אין רצוני להיפרע עד שתביא מעות ומ"מ אינה ראיה גמורה די"ל דדילמא כיון שהוא יודע שא"א לזכות בשדה זו לעולם כמו שהתנה הרי הוא רוצה להיפרע מחובו מיהו לכאורה כנ"ל כמ"ש ובזה אין לדיין אלא כמו שעיניו רואות עכ"ל הרי דהרשב"א ורבותיו ס"ל דאפי' לא תבעו המלוה יכול הלוה לסלקו בשוה כסף כבר הכנה"ג בח"ב סימן ק"א הביא תשו' הרשב"א זו כ"י בקיצור ע"ש ומהרימ"ט בחי' על הר"ן ריש קידושין נסתפק בזה אם נתינה בע"כ מהני אפילו בשוה כסף כגון שאמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז ונתן לה שוה כסף והיא אינה רוצה מהו כיון דבע"כ מסתברא דכסף דוקא א"נ הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד יב"ח הרי היא שלי ובא ליתן לו שוה כסף וכו' ע"ש ולא ראה מ"ש הטור כאן בשם הרא"ש דפירעון בע"כ בשוה כסף לא מהני וכן דעת הריטב"א אבל הרשב"א ורבותיו ס"ל דפירעון בע"כ מהני בשוה כסף והביא ראיה מההיא דהלוהו על שדהו וכו' ולדעת הרא"ש והריטב"א ה"נ הלוהו על שדהו אינו יכול לסלקו בקרקע אחר בע"כ אם לא רצה המלוה עד שיביא מעות. י' דין ז' המלוה את חבירו על המטבע ונפסל וכולי עי' בתשו' מהר"י ן' מיגש סי' קצ"ה והביאו הרב בא"ז לקמא ד' צ"ז. י"א שטר שכתוב בו לפרוע סך ממטבע פ' היוצא בזמן הזה ובאותו זמן היו יותר טובים במשקל ובכסף מאותם שהם יוצאים עתה אפי' לב"ח אינו פורע לו אלא מטבע היוצא עתה כיון שהשם א' והמקום א' וה"ד כשלא הוקרו הפירות מחמת חסרון המטבע אבל אם הוקרו הפירות מחמת חסרון המטבע פורע לב"ח או לנכסי צ"ב של האשה ממטבע הא' אבל לכתו' לעולם פורע כדהשתא וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תק"ס ע"ש י"ב אם לא פרע בזמן הפירעון שקבעו ואחר הזמן הוריד המלך המטבע ואחר כך בא לפרוע כמו שהיה בזמן השטר המלוה תובע בשל עכשיו נראה הדין עם הלוה ומשלם בזמן השטר ואם עלה אחר הזמן משלם בשעה שפורע דלעולם יד בעל השטר על התחתונה הר' בית דוד סי' כ"א עש"ב. ע"כ הר' בית דוד שם וז"ל מיהו ה"ד אם לא תבע המלוה את הלוה קודם שירדו המטבעות אבל אם יש עדים שתבעו קודם שירדו המטבעו' ולא רצה ליתן לו כ' הרדב"ז סימן קע"ח דחייב משום דינא דגרמי כשורף שטרות של חבירו שחייב מדין מזיק וכ"כ רש"ל פ"ט דקמא סימן י"ג ע"ש וא"נ כן דדוקא שורף שטרות משום שעשה מעשה בידים חייב כמ"ש בעה"ת שער נ"א ח"ו סי' ח' כיון דשרף דעבד בידים או קורע שטרות של חבירו דינא דגרמי הוא וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ק"ז מהו ההפרש שיש בין גרמא בניזקו' לדינא דגרמי הוא שנעשה מעשה בגוף הדבר כגון מראה דינר לשלחני וכו' א"נ שורף שטר וכולי הרי הוא עושה מעשה בדבר שבגרמתו נאבד וכו' אבל כשאינו עושה מעשה לא הוא ולא ממונו בגוף הדבר וכו' לא הוי אלא גרמא בניזקי' ואסור ופטור ע"ש. י"ג וכן בכתובה ה"ד אם פי' משקלו דהוי כאלו פי' מטבע ידוע ובא לפרוע מטבע אחר דבזה לא אמרי' מקולי כתובה שנו כאן אבל אם לא פי' משקלו ופחתו ממנו והוקרו הפירות מפני הפחת או שלא הוקרו הפירות אלא שפיחתו חמשיתו מודה ה' שיש חי' בין מלוה לכתובה דבכתובה נותן לה כדהשתא דמקולי כתובה ובמלוה או בנכסי צ"ב כיון דהוקרו הפירות או שפיחתו חמשיתו נותן לו כדמעיקרא הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תק"ס עש"ב ועי' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ט. י"ד הגה נותן לו מטבע שהלוהו בכל ענין וכו' עי' בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תק"ס שהאריך. ט"ו ראובן רצה לילך לירושלים והיה לו מטבע דורו ומסר אותם ביד שמעון וא"ל מעות אלו יהיו בידך וכשנצטריך להם אני שולח לך ותשלח אותם לי ושמעון כ' לו ע"ז כת"י איך שקבל ממנו הסך וזקף ע"ע בתורת חו"ג ומלוה וכו' ואחז"ר מת ראובן והניח בן בעה"ק וב"ד שבירוש' כתבו לדייני עיר שמעון וגם כתבו לשמעון כמה פעמים לקיים מצות פריעת ב"ח ולא כתבו תשובה וכו' ועכשיו טוען שמעון שהיו בידו בתורת פקדון ונאנסו וכולי נר' דאינו נאמן לומר פקדון הפך הודאתו בכת"י שזקפם עליו בחו"ג ואפילו לא נתקיי' הכת"י אינו נאמן במגו דמזויף או פרוע לסתור הודאתו בכת"י כמ"ם הר' כנה"ג בח"ב סימן ס"ט על כת"י שכתוב בו מרצון נפשו ושלא באונס וכולי והודה החייב שהו' כת"י אלא שאנוס היה ואין ראוב' יכול לקיים כת"י ממ"א דאינו נאמן שהוא סותר מ"ש בכת"י שלא היה באונס כ"כ הראב"ד בתשו' הרשב"א ע"ש וכבר מהרשד"ם בחי"ד סי' פ' הביא תשו' הרשב"א ומבואר שם דאפילו לא נתקיים הכת"י אינו נאמן לסתור הודאתו במגו דמזויף וכ"ש במגו דטענה אחרת ע"ש וכ"כ רי"ו במישרים נתיב ב' סח"ב דאם כתוב בשטר בלא תנאי ושיור אין העדים נאמנים בשום ענין וכו' וכ' מהריב"ל ח"ג סימן ס"ג דס"ל דאפ' אין כת"י יוצא ממ"א אין העדים נאמנים ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ד סימן רל"ו ע"ש וכן פ' מור"ם בסי' מ"ו וכ' הש"ך שם בס"ק ק"י דגם בעה"ת שער כ"א ח"ג שכ' והוא דהוי כת"י יוצא ממ"א וכו' ה"ד לענין שבו' דבהכי עסיק שם להדיא דאין המלוה צריך לישבע דה"ד בשכת"י יוצא ממ"א אבל אם אין כת"י יוצא ממ"א צריך המלוה לישבע ע"ש וכ"כ מהרימ"ט ח"א