ערך השולחן חושן משפט חלק ב לה

ועי' לה' מח"א ה' שומרים סימן ח' וה', בני אהרן סימן פ"ח והש"ך בסימן ק"ך סק"ג כתב דהכא לא א"ל הלוה שהם צרורים רק שמור"ם כתב שהם צרורים וכו' עיי"ש וליתא דז"ל ראב"ן בס' ד' צ"ז ע"ד וכדין זה דינו של מלוה מעות לחבירו ואמר לו הלוה הילך מעותיך איני חפץ בהם יותר צרורים ומונחים הם ולא רצה מלוה לקבלם ונגנבו או אבדו חייב הלוה עד שיקבלם המלוה דסברא הוא דאלו מתרמי ליה ללוה עיסקא וכו' ע"ש הרי דאפילו א"ל הלוה צרורים ומונחים הם חייב ומשמע שם אפי' אח"ז. ו אבל בפקדון בכה"ג פטור מהריט"ץ בסימן קל"ד הק' מדין האומנים דא"נ ח"ל טול את שלך הוי ש"ח ותי' דהתם שהיה ש"ש מהניא אמירתו להסתלק מש"ש ועדיין הוא ש"ח אבל בש"ח שא"ל טול את שלך נסתלק לגמרי ע"ש וכן חי' מהרשד"ם סימן ע"ו ודקדק כן מדברי רש"י בפרק האומני' ע"ש ולא ראה דברי התוספו' בפרק הזהב דף מ"ט בד"ה אלא וכולי שכתב וז"ל והא דאמרי' בפרק האומנים טול את שלך והביא מעות ש"ח היינו משום דמיעקרא היה ש"ש וכשא"ל טול את שלך ולא סלק עצמו לגמרי וכו' ע"ש וכן נראה דעת הגאונים בתשו' הביאה מרן הב"י סס"י קצ"ח וז"ל ואי פקדון שקליה ואמר פקדון אינהו לגבאי עד דיהיבנא לך פירי דמי להאומנים וש"ש הוי וכי אמר ללוקח בא וטול את שלך הוי ש"ח והם דברי רבי' האיי בתשו' הגאונים ח"ב שער ב' סימן ט"ל ע"ש משמע דס"ל דבפקדון נמי ש"ש דינו כאומנים דאם א"ל טול את שלך הוי ש"ח מיהו ה' בש"מ שם כתב וז"ל ובפקדון ודאי כיון דא"ל טול את שלך פטור דשומר מצי לאפוקי נפשיה משמירה בדבור וכ"כ הרמב"ן והביא ראיה מהא דגרסי' בפרק האומנים טול את שלך איצטריך ליה סד"א אפילו ש"ח לא הוי קמ"ל כלו' סד"א דאני שומר מכאן ואילך קא"ל דלא מפיק נפשיה משומר אלא איני תופסו על שכרו קא"ל קמ"ל וכך פי' וש"מ שאם א"ל בפי' איני שומר מעתה טול את שלך אף על גב דהלה לא רצה ולא קבל דבריו פטור ואפי' ש"ח לא הוי מכאן ואילך וכו' וכ"כ הנ"י שם בשם הר"ן ע"ש מבואר דס"ל דבפקדון אפילו ש"ש אם א"ל טול את שלך נסתלק לגמרי ולא הוי אפילו ש"ח וכן נראה דעת ראב"ן בס' ד' צ"ז ע"ש גם הריטב"א בחי' שם כ' דשאני התם שיש לו לאומן לקבל שכרו וכיון שכן לא סגי דלא הוי עליה ש"ח כיון דאיתבס ליה אאגריה אף על גב דא"ל טול את שלך ע"ש וכן תי' הש"ך סי' ש"ו וכתב שכן מצא ברי"ו נתיב ל' ח"א בשם הרמ"ה עיין שם ולא דק דז"ל רי"ו וכ' רבינו מאיר דאפי' מי שמתחייב באונסים אם אמר והתנה שלא באחריות דאפילו ש"ח לא הוי כמו הא ביתא קמך ול"ד לאומנים שאמרו טול את שלך והביא מעות דהוי ש"ח דהתם דתפיס ליה אאגריה כ"כ הוא בתשו' עכ"ל ונראה דהוא מהר"ם ב"ב בתשו' סי' רכ"ט וז"ל ומשאלת המלוה על המשכון והוא ש"ש ובשעת קבלת המשכון אמר איני מקבל אחריות עלי מי הוי כאומני' שאמרו טול את שלך והוי כשו"ח ולא סלק עצמו לגמרי כי התם או הוי כאומר הא ביתא קמך בעניותין נר' דאפי' ש"ח לא הוי דכל היכא דאמר מעיקרא ל"מ הכא דאפילו כי לא אמר הכי לא מחייב אלא כש"ש וכו' ועוד מטעם אחר דל"ד לטול את שלך והביא מעות דהתם לא א"ל אלא להודיעו דלא תפיס ליה אאגריה עכ"ל והביאו המרדכי בפ' האומנים סימן שכ"א עיין שם והוא כתי' הרמב"ן דהתם לא מפיק נפשיה משומר אלא איני תופס על שכרי קא"ל ומה שכתב רי"ו דהתם דתפיס ליה אאגריה ר"ל כיון דבתחלה היה תופסו כי א"ל טול וכו' איני תופסו על שכרו קא"ל אבל אם א"ל בפי' איני שומר מעתה טול את שלך אפילו ש"ח לא הוי וכן מלוה על המשכון אם א"ל טול את שלך איני ממשכנו על ההלואה קאמר ועדיין הוי ש"ח ואם א"ל בפי' איני שומר פטור לגמרי ולא הוי אפילו ש""ח כנ"ל ושוב ראיתי להרב בני אהרן סימן רצ"א שהביא תי' הריטב"א ופי' כן כוונת רי"ו ושמא גם דברי רבינו מאיר יש לדחות כן ע"ש והעיקר כמ"ש. ז דין ד' י"א שאין המלוה יכול לעכב וכו' כ"כ בעה"ת שער ס"ט בשם בעל העיטור והביא ראיה ע"ש ודברי בעל העיטור הם בדיני חוב ד' ס"ד וכן הריטב"א בחי' בפ' הזהב הביא דבריו וכ' שכן עיקר ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ג סי' מ"ג גבי משכנתא באתרא דמסלקי קי שהשביעי' משמטתה כ' ה"ד אי בגו זמניה אע"ג דלוה מסלק ליה למלוה מ"מ המלוה אינו יכול לנגוש את הלוה לפורעו וכו' עש"ב וכ"כ הרמ"ה בפ' ג"פ סי' י"ד וז"ל הא דקתני מי שפרע מקצת חובו ל"ת דוקא היכא דקבל מלוה ההיא מקצת בתו' פירעון אלא אפי' היכא דלוה בעי למפרעי מקצת ומלוה קאמר ליה או הב ליה כולי חוב ואי לא מקבילנא מינך מידי הדין עם הלוה ומחייב לקבולי מיניה ההוא מקצת ולמר כדא"ל ולמר כדא"ל לר"י יחליף ולר"י יכתוב שובר דהא בהדיא אמרי' התם האי מאן דמסיק מאה זוזי בחבריה ופרעיה חדא זוזא זוזא פירעון הוי וכו' וכן הוכיח עוד שם בסי' קי"א וז"ל דאס"ד לא מחייב לקבולי מה"ט דקאמר רבא דניחא ללוה למיהוי חד שטרא כי היכי דלפגום שטריה והא אמרת דאי לא בעי מלוה לקבל מקצת הדין עמו ואם כן מאי נפ"ל מניה הלוה דלא לעבדיה תרי בני חמשים חמשים אלא ש"מ דבלוה תליא מילתא דאי יהיב לו מקצת מחייב מלוה לקבולי ההוא מקצת בתורת פירעון וכו' הרי דס"ל דאפילו מלוה בשטר אם רצה הלוה לפרוע מקצת חובו חייב המלוה לקבל ממנו וליכתוב לו שובר והא דאמרינן התם ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו כבר כ' הרמ"ה שם סי' ק"י משום דלוה כייף נפשיה ופרע ליה לכוליה בחדא דחייש דאי פרע ליה מקצת השתייר שטרא גביה ואפשר דמרכס תבריה והדר מפיק ליה לשטריה וגבי ליה לכוליה מניה וכו' וכ"כ בעה"ת שער ס"ט ע"ש והש"ך כ' דהרמב"ם והסמ"ג לא ס"ל הכי ולכך השמיטו מימרא דרבא ע"ש ולא ראה הסמ"ג סוף עשין צ"ג שהביא מימרא דרבא ע"ש מיהו אפשר דמחלק בין מלוה ע"פ בין מלוה בשטר דרבא מיירי במלוה על פה אבל במלוה בשטר יכול לעכב כדמוכח מההיא דמי שהוציא שני שטרות וכו' ומ"ש דגם הרא"ש ס"ל הכי דרבא בדיעבד קאמר ע"ש ליתא שהרי כתב הרא"ש בפ' מצות חליצה דבחוב פשיטא דנתינה בע"כ הוי נתינה כדמוכח בב"מ גבי פרעיה זוזא זוזא דפירעון הוי ע"ש וכן כתב הרשב"א בחי' שם ובפרק קמא דקידושין ד' כ' ע"ש ועי' בס' בית הלוי ד' צ"ב. ח' ומיהו אם משכן לו שדהו וכו' כ"כ הרמב"ן ובעה"ת שער ס"ט וכן נר' מדברי ר' שמואל עיי"ש ודברי רשב"ם הם בר"פ המוכר בית כור כמ"ש הרשב"א הובא בסי' ס"ז שם וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ד סימן ר"ן ומבואר דמיירי במשכנתא באתרא דלא מסלקי דאם פרע הלוה מקצת המעות מדעתו לא נמחלו הפירות בעד מה שפרע וכן אם הגיע זמנו ובא לפדות חצי המשכונה ולסלקו מחציה יכול לפרוע לו חציה ואין המלוה יכול לומר שלא יקבל חובו לחצאין אבל אין המלוה נגרע מן הפירות כלום אלא אוכל פירות כל המשכונה עד שיפרענו פרוטה אחרונה וכ"כ מרן הב"י בי"ד סימן קע"ב וכ"כ הריטב"א הובא בס' א"ז למציעא ד' ס"ו ע"ב עש"ב ודלא כהש"ך ע"ש ועיין