ערך השולחן חושן משפט חלק ב לד

בתשו' בס' תולדות אדם סי' שפ"א על ראובן שמשכן חצירו לשמעון ואחר זה הלך שמעון למסעיו וכו' וז"ל ואם נפשך לומר ומה יעשה ראובן שמשכן חצירו לשמעון זה במנה והגיע זמנו והלך לו למדינה אחרת ואלו יתעכב שם לעולם שורת הדין היא זו שהפסיד ראובן חצרו על מנה זה של שמעון שהלך לו אין זה אלא שלקתה מה"ד בכך לא היא שהרי הי"ל לראובן למסור מעותיו של שמעון ביד בית דין ואחר כך יכנס לביתו ואף על פי שאין פירעון ליד בית דין פירעון בעלמא וכו' הכא שחצרו מעוכבת לו הוי פירעון מתקנת הלל וכו' עיין שם הרי משום תקנת חבירו שלא יפסיד הוי פירעון ביד ב"ד אבל מדברי הרמב"ן בחי' לגיטין ד' פ"ג שכתב וז"ל והא דאמרי' ע"מ שתתן לי ר' זוז ה"ט שלא תנשא עד שתתן שמא לא ירצה הבעל שהוא חשוד לקלקל בב"ד או ילך לו למ"ה ונתינה בע"כ שלא בפניו אינה נתינה וכ"כ הרשב"ץ בתשו' סימן קי"ט ע"ש משמע דלא מהני נתינה ליד ב"ד דאל"כ הרי בידה לקיים אפילו ילך שתתן ליד בית דין וכן מצאתי להרשב"א בתשו' בס' תולדות אדם סימן רכ"ט על מי שלוה מחבירו על כרמו שאם לא יתן לו מעות עד זמן פ' הכרם מכור לו ואם יתן המכר בטל וכשבא לפרוע לו לא רצה הלה לקבל המעות שכתב דאפילו נתן ביד בית דין לא יצא ידי תנאו עד שיתן לו ממש או ליד שלוחו והלל לא תקן אלא בבתי ע"ח וכו' ע"ש הרי דאפילו כרמו מעוכב ס"ל דלא הוי פירעון וזה הפך תשו' אחרת שכתב דס"ל דמשום תקנת חבירו שלא יפסיד הוי פירעון ביד ב"ד ומ"מ במלוה בלא משכונה ודאי דלא הוי פרעון ליד ב"ד וכ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשל"ג דמשמע דס"ל שעדיין הם באחריותו עד שיבא הלה ויטול את שלו מיהו מסתברא דה"ד כשהלוה עומד בעיר דלמחר יבא המלוה ויטול את שלו אבל אם הלוה רוצה ללכת למקום אחר דינא הוא שיניח המעות ביד ב"ד ויסתלק ושוב אין אחריותם עליו ע"ש ומדברי הרמב"ן שכתבתי משמע קצת דלעולם לא מהני נתינה ליד בית דין דאם כן התם כדי שלא תתקלקל בידה לתת ליד בית דין וה' פרוז מטה אהרן בח"ב סימן כ"ז הכריח כן מתשו' אחרת סימן שפ"א על ראובן שמשכן חצירו לשמעון ואח"ז הלך שמעון למסעיו וכולי שכתב וז"ל ואף על פי שאין פרעון ליד בית דין פרעון בעלמא וכו' הכא שחצירו מעוכבת לו הוי פרעון מתקנת הלל וכו' הרי דמשום תקנת חבירו שלא יפסיד הוי פרעון עיין שם. ד' וצ"ע כתב הרשב"א בתשו' בס' תולדות אדם סימן רכ"ט על מי שלוה מחבירו על כרמו שאם לא יתן לו המעות עד זמן פ' הכרם מכור לו ואם יתן המכר בטל וכשבא לפרוע לו לא רצה הלה לקבל המעות וז"ל ועוד שלכאורה זה שטוען שאם יתן תוך הזמן שתתבטל המכירה ואם לאו שתהא קיימת מעכשיו ה"ז כענין בית בבתי ע"ח וכו' וכבר שנינו יום י"ב חדש כדי שיהא חלוט לו עד שתקן הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר הדלת ונכנס הא קודם תקנת הלל היה המכר חלוט לו בע"כ של מוכר וכשתקן הלל בבית בבתי ע"ח תקן הא בעלמא לא תקן כדאיתא בפרק מי שאחזו ועד שיתן לו ממש לא נבטלה מכירתו וכ"ש למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה דכי אצטריך לתקוני הלל אפילו בפניו וכי תקן בבתי ערי חומה תקן הא בעלמא לא תקן ולא עוד אלא אפי' נתן ליד ב"ד לא יצא ידי תנאו עד שיתן לתוך ידו ממש או ליד שלוחו וכו' ע"ש וה' מח"א בה' זכיה ומתנה סימן כ"ד הק' דלפ' או נתינה בע"כ הוי נתינה או לא אלא כשהתנה המקבל לסלק את עצמו כההיא דמוכר בית בבתי ע"ח דמכר גמור הוא אלא שזיכה לו רחמנא לגאול תוך שנה והוי כמי שלקח שדה מחבירו וא"ל שדה זו שלקחתי ממך אם יהיו לי מעות החזיר לי אבל זה שהתנה מעיקרא שלא מכר לו אלא אם לא יתן לו מעותיו לזמן פלו' ואם יתן המכר בטל ה"ז לא גמר להקנות אלא כשלא יהיה לו יכולת להחזיר המעות וכו' ע"ש וה' מכתם לדוד סימן ל"ד ד' רל"ז כ' דלק"מ דהרשב"א לא מיירי בהכי דז"ל השאלה טען ר' יוסף ואמר אני הייתי דחוק בשביל מעות ובא לי מה"ר חיים ואמר אם תרצה אני אלוה לך שלש מאות דינרים עד ר"ח אייר ושתעשה לי שטר מכירה וכו' ע"מ שאם תפרע השלש מאות דינרים לזמן הנזכר שאחזיר לך השטר ותתבטל המכירה וכו' הרי בהדיא דהתנה המקבל דהיינו מי שהקנין שלו וא"כ זה דומה ממש לההיא דגט דהבעל הוא המתנה אם תתן וכו' עיין שם ולא דק דכל שהתנה בשעת מכירה אפילו התחיל הלוקח בתנאי כיון שלא נגמר המכר אלא בתנאי לא גמר והקנה אלא כשלא יוכל להחזיר המעות וכן מבואר בפסק דין שם דגם לדעת הראב"ד אם הלוקח התחיל בתנאי והמוכר חזק דבריו ומכר על אותו תנאי כמו שהתנה הוא מתחלה וע"ס דמי עיין שם וכן סיים בשאלה ואני הודיתי לדבריו ומכרתי לו הכרם הנז' ע"ז התנאי שאם אתן לו השלש מאות דינרים למר חיים לזמן הנז' שתתבטל המכירה והחזיר לי וכו' עיי"ש א"כ כאלו הוא התנה מתחילה ולא גמר להקנות אלא כשלא יוכל להחזיר המעות. ה' דין ג' הגה לוה שאומר למלוה טול מעותיך והוא בזמן וכו' נראה דר"ל והוא בתוך הזמן הסמ"ע וכן כתב הלבוש עיין שם אבל מדברי הנ"י בפרק הזהב גבי ההוא גברא דיהיב זוזי אשמשמי וכו' מוכח בהדיא דאפילו הגיע זמן הפרעון אינו נפטר אלא אם כן נתנו לידו אפילו בע"כ עש"ב ומהריק"ש בספר אהלי יעקב סימן קל"ב תמה על הטור מנ"ל דסגי באמירה וכ' שהוא יחיד נגד רבים עיין שם וליתא שהרי התוספות בגיטין ד' מ"ד בד"ה מכלל וכו' כ' וז"ל וא"ת בבתי ע"ח דהוי כפירעון החוב דעליו לקבל' פשיטא דהוי פירעון וכו' וכן בהזהב כי אמר ליה שקול זוזך לא הוי אפילו כש"ח וכו' וי"ל דוקא בעלמא פשיטא דהוי נתינה שאין המלוה מפסיד בקבלת הפירעון אבל הכא דעי' הפירעון צריך להחזיר הבית וכו' עיין שם מבואר דס"ל בהלוה שאמר למלוה טול מעותיך אפי' לא קבל בפועל הוי נתינה וכן כתב מרן הב"י בא"ה סימן קמ"ג בשם מהר"י בי רב והביא ראיה מדברי התוס' ע"ש אם כן הטור אזיל בשיטת התוס' אבל הנ"י בפרק הזהב כ' דאינו נפטר עד יום שיבואו לרשותו ודוקא בפקדון סגי בא"ל טול מעותיך וכן כתב ה' בא"נ שם בשם שיטה וז"ל משמע מדברי הרי"ף דאי קבל עליו מי שפרע וא"ל תא ושקול זוזך ואתניסו פטור וכו' אא"כ א"ל טול את שלך דהשתא לא מחייב אלא בפקדון שיש לו לזמן שנתחייב בו עד תשלום הזמן שקבל עליו וה"מ בפקדון אבל בחוב אינו נפטר עד שיזרקנו ברשותו בפניו ואם עשה כן מיפטר אפילו בתוה"ז ואפילו בע"כ וכו' עיין שם הרי דס"ל דבחוב אפילו לא"ז לא נפטר עד שיזרקנו ברשותו בפניו ואם עשה כן אפילו בתוך זמן נפטר מה שאין כן בפקדון דבתוך זמן אינו יכול להחזירו ולאחר זמן אם אמר טול את שלך סגי והרשב"א בחי' לדף י"ג נסתפק במפקיד לזמן אם יכול לחזור בתוך זמן כפועל דיכול לחזור בחצי היום ע"ש אבל הראב"ד והריטב"א ס"ל דאינו יכול לחזור וכ"כ המ"מ בפרק ז' מה' שאלה דלא שבקי' פשיטותייהו מפני ספיקו של הרשב"א וכן פסק מרן סי' רצ"ג עיי"ש