ערך השולחן חושן משפט חלק ב לב

בדעתא דתרוייהו אי לאו דעבד ליה נייח לנפשי' לא יהיב ליה הילכך לא תליא בדעת הנותן לחודי' אלא אף בדעת המקבל וכו' ע"ש הרי דמדמי' מתנה למכר ומ"מ אפשר דהרמב"ן והרשב"א מחלקי בין מכר למתנה כדעת ר' ישעיה וריב"ם וא"כ לפ' דהרמב"ן מיירי כמתנה דדמיא לגט שתלוי בדעת הנותן ולא גמר ליתן אלא אם יעבור על תנאו ברצון והרשב"א מיירי במכר דהמוכר לא גמר למכור אלא א"כ קיים הלוקח תנאו וגם הר"ן סיים בשם הרמב"ן והא דאמרינן בפ' מי שאחזו ע"מ שתתן לי מאתים זוז נתנה בע"כ אינה מגורשת וכו' דהתם מקבל הוא דאתני ועד שיהיו נתונים לי ממש משמע ע"ש אלמא כיון דהמקבל התנה. (ע"כ מצאתי). ע"ב כתב מהר"ם בתשו' סימן א' ראובן תבע שמעון לדין וטען העמדתי לך משכוני ורצוני לפדותו והשיבו נחלט בידי כי הלויתך עד יום פ' לפדותו או לחלוט ובקשתני לזמן א' ואמרת בקני מעכשיו אם לא אפדהו עד זמן הקצוב בינינו וכו' וה' עדות ביעקב סימן קכ"ה הק' כיון ולא א"ל כן בזמן נתינת המשכון אלא אח"ך לא קנה כדאיתא בהדיא בפרק א"נ דאפי' אשכחיה בגו זימניה וא"ל קני לא קנה וכמ"ש מהר"ם שם סימן ק"ע ע"ש וא"ל דאם הרויח לו זמן אחר וא"ל קני מעכשיו קני דבההיא הנאה דמרויח לו הזמן גמר ומשתעבד נפשיה וכה"ג קי"ל בסימן ר"ד אם מרויח זמן הפירעון וא"ל קנה חפץ בההיא הנאה הוי כנותן לו מעות ע"ש ולשון מהר"ם בתשו' הארוכות סימן צ"א ובקשתני עד זמן אחר ואמרת וכו' נראה פשוט דכוונת מהר"ם שבקש ממנו זמן א' בתחלה. ע"ג אם התנה עמו בענין שקונה המשכון במעכשיו אם לא יפרענו לזמן פלוני ונתאנה המלוה במשכון שאינו שוה כדי דמיו יש להסתפק אם צריך שיעור עד שיראה לתגר דאפשר דה"ד במכר מוחלט אבל זה שביד הלוה לפרוע תוך הזמן לא חש ובשו"ת בשמים ראש סימן קמ"ח נשאל במלוה על המשכון לזמן ונתאנה המלוה אם צריך במשכון כדי שיראה לתגר או נאמר דלא חש ליה כ"כ שסופו להביא לו מעותיו ויקח המשכון והשיב הרב דבלאו הכי אין בו הונאה כלל מהאי טעמא ונראה דה"ד במשכון שיכול לכופו לפרוע לו מעותיו כמבואר בסס"י ע"ב אבל הכא דאינו יכול לכופו דקונה המשכון ודאי דיש בו דין הונאה אבל יש להסתפק אם צריך ראיית התגר בתוך הזמן דא"ל כיון שלא נחלט המכר תוך הזמן לא חש וכן מסתבר. ע"ד אין בדבריו כלום והמכר קיים אפי' לא היה קנין וכ"כ הטור והרשב"א בתשו' ח"ג סימן כ"ג כתב וז"ל שאלת ראובן לוה מנה משמעון ומשכן אצלו חנות וכתב לו בשטר המשכונה שאם לא יפרע הממון לזמן פ' תהיה בידו רשות שלימה וכח יפה בק"ג מעכשיו למכור החנות הנז' וכו' ואני אומר שהתנאי שבשטר קיים דכל תנאי שבממון קיים ואע"פ דבל' אם א"ל אם לא אפרע מכאן ועד זמן פ' תהיה רשות בידך למכור וקי"ל כל דאי לא קני וכו' ואפ"ה אין בנ"ד אסמכתא כיון שיש בו מעכשיו וכדתנן וכו' ולפיכך אם לא פרעו ראובן וקדם שמעון ומכר את החנות הרי הוא מכור וכו' משמע דאם לא יש מעכשיו הוי אסמכתא אפי' כבר מכרו המכר בטל ע"ה כתב הרשב"ש בתשו' שמ"ג בא' שקנה סדור ונתן לו מקצת מעות והניח בידו הסדור משכון על השאר לזמן וכשהגיע הזמן א"ל החזיר לי מעותי ומכור הסדור ואחז"ר הביא הקונה מעותיו וא"ל הרי מעותיך ותן לי הסדור וא"ל כבר מכרתיו ברשותך דכיון שלא החזיר לו מעותיו קודם לא היה לו רשות למוכרו מדאמרינן ההוא גברא דא"ל הבו ארבע מאה זוזי לפ' וליינסב ברתאי אמר ר"פ ארבע מאה זוזי שקיל ברתי' אי בעי לא נסיב וכו' אבל אמר לינסב ברתאי והבו ליה אי נסיב אין לא נסיב לא ופי' הרי"ף הטעם דליש' קמ' למתנה אבל לישנ' בתר' ברתיה תנאה וזוזי מתנה אי מקיים לתנאה שקיל ואי לא לא וכן בנדון זה אלו א"ל החזיר לי מעותי הרי נתן לו רשות שימכור בלא שום תנאי אבל כשא"ל החזיר לי מעותי ומכור החזרת המעות הוא תנאי ואי מקיים תנאו והחזיר המעות המכר קיים ואם לא החזיר תחלה לא קיים התנאי עכ"ל ונראה דלמה דקי"ל בסי' רמ"א דבממון נמי בעי' משפטי התנאים ה"נ שלא כפל תנאו המעשה קיים והתנאי בטל ע"ו הגה אבל שלא מכרו יכול לחזור בו וכו' כן כ' הרשב"א בתשו' ח"א סימן אלף יו"ד ובתשו' ח"ג סימן כ"ג עיין שם. ע"ז וכן אם דחקו המלוה וכו'. עיין מה שכ' בספרי עה"ש בח"א סימן ע"ב אות ל"ב ואות ל"ג. ע"ז דין י"ט אבל כשיש לו ביד חבירו חפץ וכו' כ"כ הרא"ש בתשו' ומהרי"קו שרש צ"ד דקדק כן מדכתב הרמ"בם בפ"ג מה' זכיה ומתנה הנותן מתנה לחבירו וכו' מחל לחבירו חוב שיש לו עלי' או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו ה"ז מתנה הנקנ' בדברי' בלבד וכו' מדכ' מחל לחבירו חוב שיש לו עליו או נתן לו הפקדון וכו' ולא כ' מחל או נתן חוב או פקדון וכו' משמע בהדיא דדוקא בחוב דאין לו אלא שעבוד בעלמא מהני מחילה אבל פקדון דמעות דאיתיה בעינה הוא צריך לשון מתנה ולא מחילה אע"פ שהפקדון ביד הנפקד המקבל מתנה ע"ש וכ"כ הריב"ש סו' תמ"ט על הרמב"ם שכ' בפכ"ב מה' אישות האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנכסי צ"ב בין קרקע בין מטלטלי' וכו' לא קנה בעלה אע"פ שקנו מיד האשה ברצונה וכו' דלא כתב מוחלת אלא מוכרת או נותנת לפי שדבריו הם בנכסי צ"ב שהם בעין ואין ל' מחילה נופל בהם אלא מתנה ומכירה אבל מעות הנדונייה הכתובים לה בכתובה של' מחילה נופל בהם הרי הם ככתוב' ומחילת' בהם קיימת וכו' ע"ש משמע דאפי' בקנין לא מהני ל' מחילה דהא בקנו מידה מיירי הרמב"ם ולא נקט מוחלת משום דמיירי בנכסי צ"ב שהם בעין ולא מהני בהו ל' מחילה אפי' בקנין וכ"כ הפרישה בסי' זה על תשו' הרא"ש נר' דאפי' קנו מידו ע"ז לא מהני וכבר דקדק כן מהרשד"ם סי' רע"ח מל' הרא"ש דאפי' בקנין לא מהני ל' מחילה וחולק על תשו' הרשב"א ע"ש וכן ראיתי בתשו' הרשב"ש כו' ן' שכ' שאפי' מטלטלי' אין נקנין אלא במחילה וכ"ש קרקע אם לא כתב לו ידי מסולקת ואין לי עסק בה דאז הוי סילוק אם קנו מידו דל' מחילה לא מהני אפי' בקנין ע"ש עוד בסי' רע"ח וכן הסכי' ה' בני אהרן בסי' רמ"א דל' מחילה גרע מדין ודברים וכו' ולא מהני בקנין לדע' הרא"ש עש"ב ועיין בתשו' מהרח"ש ח"ב סי' ך' ונראה לכאורה דהכי נמי לשון מתנה בחוב לא מהני מדכתב הרמב"ם מחל לחבירו חוב שיש לו עליו או נתן לי הפקדון וכולי דוקא נקט לשון מחילה בחוב ולשון מתנה בפקדון אבל לשון מתנה בחוב אפילו עדיין לא הוציא הלוה לא קנה כמו ל' מחילה דלא מהני בפקדון אבל בלבוש סי' רמ"א ס"ב ב' וז"ל ובלבד שיאמר בפקדון בל' נתון לך אבל אם אמר על פקדון מחול לך אינו כלום וכו' אבל ל' מתנה נ"ל שנופל על כל דבר ואם אמר על חוב נתון לך קנאו כמו במחול לך וכולי ע"ש וכן מצאתי למהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' ז' וז"ל