ערך השולחן חושן משפט חלק ב ש

שני מטעם דכל מה שיש ברשות אחרים הוי משועבד ואין נפרעין מנכסי' משועבדים בשיש ב"ח אבל אם הוא נותן מרצונו לא איכפת לן עיין שם

סימן ק"ו

א' דין א' מלוה שבא ליפרע וכו' זה דעת הרי"ף והרמב"ם בפרק י"ג מהלכו' מלוה וכתב הגמ"י בשם הסמ"ג שכן דעת ר' האיי עיין שם וז"ל ר' האיי בספר משפטי שבועות שער י"ד הנפרע שלא בפני בעל חובו כגון ראובן שלוה מן שמעון והלך וישב לו במ"ה והאריך הזמן ולא בא אם נתקיים השטר חוב בפני ב"ד ונשבע בעל השטר ויורד לנכסי בעל חובו כשיעור חובו בפניו וכו' ע"ש וכתב הרשב"א בתשו' ח"ב סי' צ"ג שכן דעתי נוטה וכך אנו דנין ופקדון ששינה מדעת בעל הפקדון קם הפקדון באחריותו וחזר עליו כמלוה ונפרעין ממנו שלא בפניו עיין שם

ב' מלוה שבא ליפרע וכו' כ' הריטב"א בפ' הכות' ונ"ל לפי טעמו של רב נחמן שלא תקנו כן אלא כשלוה ממנו כאן והלך לו אבל אם הלוה לוה במקום א' והוא בא לכאן לגבות מנכסיו שיש לו כאן אין מגבים לו שלא בפניו אלא ילך למקום שהוא וידין עמו וכו' וכן אני דן עכ"ל וכן כתב הריב"ש בתשובות ומרן הב"י הביאו וכתב עליו ואין נראה כן מדברי שאר פוסקי' שסתמו דבריהם וכו' וכן כתב בתשו' בספר אבקת רוכל בסימן קנ"ה וקנ"ו ע"ש והרב פני משה ח"א סימן מ"א כתב דמהרשד"ם סימן מ"ג נראה דסובר כן דנ"ד הלו' לא הלך למקום אחר אלא עמד שם במקום הלואה ותל' זה בפלוגתא ע"ש ועיין בב"י סימן ק"ד שדחה דברי מהר"ם דאם כן לא לישתמיט א' מהפוסקים לכתוב כן ומהרשד"ם סימן שצ"ב תמה עליו וכי מהר"ם לא חשיב שחידש דין שלא ביארו הפוסקים והוא הוציאו מחשך לאור וכיון שלא מצינו חולק אפשר ששאר פוסקים לא נפלו לבארו ומקום הניחו לו הקדמונים וכו' וכ"ש שהניחוהו לדבר ברור וכו' ע"ש ואם כן שהריטב"א דן כן למעשה והריב"ש גם כן ולא מצינו חולק וכל שכן דנראה דבר ברור לטעמ' דר"ן (א"ה עכ"מ ועיין מה שכתב הרב המחבר בסעי' ו' ז'

ג' מלוה שבא ליפרע בשטר מקויים וכו' אבל כת"י דיכול לומר פרעתי לא מהר"י עיאש בתשו' ח"א סימן מ' בשם רבו עי"ש ונראה דכתב יד שיש בו נאמנות דהוי כשטר דאינו יכול לומר פרעתי נפרע שלא בפניו

ד' מלוה שבא ליפרע בשטר מקויים וכו' נר' דמקיימין את השטר שלא בפניו וגובים בו וכן כת' הרשב"א בתשוב' ח"ב סימן שנ"ט וז"ל וכל שהוא קרוב יום אחד שולחים לו שליח בית דין ומודיעים אותו אם בא טוב ואם לא בא וטען השטר שהוציא לפניהם בע"ד שהוא מזוייף הוא או שפרוע ויטרח ויביא עדים נותנים לו זמן כ"ש בפרק הגוזל אבל אם הוא רחוק יותר ממהלך יום אחד אם אין לו אלא קרקעות מיד מכריזין ועושין לו שומא ומורידים אותו לתוכו ואם מצאו לו מטלטלין מגבי' לו מיד בשומא שלא אמרו וכו' אבל הכא דלא טען לוה שהוא מזוייף או פרוע מסתמא אחזוקי שטרא במזוייף או פרוע לא מחזקי' דלא למיגבי ביה ואפילו מטלטלין אלא מקיימין את השטר ומשביעים אותו שהוא חייב בשטר זה כמו שהוא טוען וגובה אפילו ממטלטלין וכן כ' הרמב"ם פי"ג מה' מלוה ע"ש הרי בהדיא (א"ה עד כאן מצאתי וחבל על דאבדין): ה' מלוה שבא ליפרע וכו' כ' בתשו' הגאונים שער ד' מח"ד סי' מ"ח על אלמנה שטענה ואמרה יש לי כתובה והלואה על בעלי וכולי וז"ל כך ראינו אם מוציאה שטר כתובה מוחזק בב"ד משביעי' אותה ונותנין לה כתובת' ואם יש בידה שט"ח מוחזק בב"ד משביעי' אותה וכו' אבל אם אין בידה שטר ועדות שלה ע"פ הוא קי"ל דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד ואין בעדותן ממש ואין נותני' לה כלום וכו' ע"ש ונר' דס"ל דאפילו קבלו דיעבד שלא בפני בע"ד אין עדותן כלום כדקיי"ל בס' כ"ח סט"ו ומיירי אפילו במלוה בתוך הזמן דגובה אפי' מיורשים קטנים מ"מ אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד

ו' מלוה שבא ליפרע וכולי ראובן נתחייב לשמעון בקש"ס בדל"ב סך בעיר אחרת והביא המלוה עדים לב"ד שבכאן וקבל העדות על הק"ס וכתבו ונתנו בידו קבלת העדות ואחר ימים מצא סחורה בע"א של הלוה ונר' אחר ששלחו לו ב"ד כמה פעמים ולא ענה דב"ד מגבי' שלא בפניו דק"ס הוי כשטר שאון נאמן לומ' פרעתי לעולם כמבוא' בסי' ט"ל ובסי' מ' ע"ש וכבר כ' מרן הב"י ובתשו' בס' אבקת רוכל סימן קנ"ה וקנ"ו דאפילו ההלואה היתה במקום אחר מגבי' לו חובו דלא כהריב"ש והסכימו עמו רבנים אחרים ע"ש וכ"נ מדברי מהרשד"ם בסימן מ"ג כמ"ש ה' פ"מ ח"א סי' מ"א ע"ש וא"כ ה"נ הכא אפי' שחיוב היה במקום אחר מגבי' לו בעידי הקנין ואע"ג דקבלת העדות היתה שלא בפניו דב"ד קבלו העדות הקנין שלא בפניו כבר כתב מרן הב"י סימן כ"ח בשם הרשב"א בתשו' דכל שאין הבע"ד בעיר מקבלין וכ' מהרח"ש חא"ה סי' מ"ב כמה פוסקים ס"ל הכי וכיון דהא דאין מקבלי' שלא בפניו אינו אלא מדרבנן ע"ש וכן פסק מרן בסי' כ"ח סי"ו ע"ש וא"כ ודאי דדנין ע"פ אותו עדות וכל שאין הלוה יכול לטעון פרעתי מגבי' אותו שלא בפניו וכן פסק מהרשד"ם סי' י"ח בנ"ד ע"ש

ז' ראובן שהיה חייב לו שמעון שהיה במ"ה ולוה א' מחבירו ומת המלוה ושלחו מהתם להכא מטלטלין שלו ובתוכם כת"י שחייב לו חבירו ובאו היורשים לפרוע מנכסי הלוה שבכאן שלא בפניו ולכאו' נר' דלא מהני קיום הכת"י שלא בפניו וגובה בו שהרי כ' הב"ח בסימן ק"י והש"ך בסימן מ"ו סק"י דה"ד קיום שטרות דרבנן אבל כת"י צריך קיום מדאוריי' ואין מקיימין אותו שלא בפני בע"ד ע"ש אבל כבר הוכחתי בסי' ק"י דבכת"י נמי א"ץ קיום אלא מדרבנן ומקיימי' שלא בפני הלוה עיין שם ואע"ג דבכ"י או בשטר שיכול לטעון טענה ליפטר בשבוע' אין נפרעי' שלא בפניו כמ"ש מהריק"ו שרש פ"ט והרדב"ז ח"ג סי' תס"ח ומהרימ"ט ח"א סי' קכ"ד ועי' בס' בית יהודה סי' מ' כבר כ' מהרש"ך ח"ג סי' מ"א דאם נעשה הענין במקום שנהגו אינו נאמן לומר פרעתי אף שבמקום הפירעון אין נוהגין כן בתר מקום השיעבוד אזלי' והביאו הכנה"ג בסימן ס"ט הגב"י אות כ"א ע"ש וכ"כ עוד מהרש"ך ח"ד סי' צ' וכן הסכים ה' בני חיי בסימן ל"ב עיין שם וא"כ בנ"ד שהלוהו בעיר שמנהגם שאיני נאמן לומר פרעתי בכת"י נפרעי' שלא בפניו אף במקום הזה שהיה נאמן לומר פרעתי דבתר מקום השעבו' אזלי' וכבר כ' מרן הב"י בתשו' בס' אבקת רוכל קנ"ה וקנ"ו והסכימו עמו רבנים אחרים אפילו היתה ההלואה במקום אחר מגבי' לו ואף שהמבי"ט ח"א סימן רכ"ט ומהרש"ך ח"ב סי' ק"פ וח"ד סימן ק"ד חלקו על מרן