ערך השולחן חושן משפט חלק ב רצט

בשבילו תפיסתו מעליא כיון דגם לו היה חייב ראו' אחר שמת אביו וזכה במיגו דא"ב זכי לנפשיה א"ד כיון שבשעת התפיסה לא היה יודע שמת אביו אין כאן מגו ודעתי נוט' דאין תפיסתו כלום דלאו בר זכייה הוא לדעתו וכו' ה' חיים שאל במפתחות עיי"ש ועיין ברשב"ם והתו' דבתרא דף קכ"ח ע"ב בד"ה אבל וכו' דנראה דלא אמרינן מגו אפילו איכא עדים שמסייעין אותו בטענת המגו כל שלא ידע הוא בהם (עכ"מ)

י"ב דין ג' או תן מנה זה וכו' כ' הסמ"ע דה"ד למ"ד בסי' קכ"ה דתן הוי כזכי ר"ל במתנ' וכאן מיירי במתנה הש"ך ע"ש וצ"ל משום דמיירי בחוב ובמתנה נקט זכי ותן זכי במתנה ותן בחוב דבחוב תן הוי כזכי כדאמרי' בפ"ק דגיטין ע"ש וכ' ה' בית יהודה ח"מ סי' מ"א בא' ששלח מעות להוליך לבעל חובו וא"ל ליתן אותם ביד הערב וקודם שבאו ליד הערב תפסם ב"ח אחר אין תפיסתו כלום דקי"ל הולך כזכה אפי' לא א"ל הולך ליד המלוה ערב נמי דינו כמלוה ע"ש ועיין בתשובות מהרשד"ם בסי' שפ"א שכ' דערב שתפס אפי' חב לאחרי' קנה דכיון שאין ללוה נכסי לפרוע הרי הוא ב"ח ממש וא"כ הולך אותן לערב הוי כזכה אבל מ"ש הרב עוד ונלע"ד דאפי' לא שלחם לערב אלא לאדם אחר שיוליכ' למלוה הדין כן דאין ב"ח אחר יכול לתפוס דכיון דקי"ל הולך כזכי משע' שבאו המעות ליד השליח הו"ל כאלו הגיעו ליד המלוה עצמו דזכין לאדם שלא בפניו וכן הסכים מורי ע"ש צ"ע שהרי כ' בעה"ת שער כ"ח ח"ד וז"ל ראובן שאמר לשמעון מנה לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודה ויהודה אינו במעמדם אך לוי וראובן ושמעון הם במעמד א' וזה נראה ממ"ש הרי"ף בההיא דקמא וכו' אנן יד עניים אנן וכו' נר' מדבריו שזכה יהודה בהמחאת לוי ומסתברא דהא סברא ליתא דלוי הא לא קני מידי כל זמן דלא אתי לידיה ובמה זכה יהודה אלא נראים הדברים כמ"ש ר' אפרים וכו' עש"ב א"כ כל שלא זכה השליח ולא באו לידו לא זכה המלוה והכא נמי לא זכה השליח השני שהמלוה יזכה מכחו (א"ה עכ"מ)

י"ג כתב בתשו' הגאונים בס' שערי צדק שער ה' סי' כ"ו וז"ל כך ראינו מן הדין שאם שליח זה ששגר ראובן ממון עמו של ב"ח שני הוא משמע שהגיע ממון לידו שיצא מידו של ראובן ועמד ברשות בעל חוב שני אנו למדים משליח שמביא גט שאע"פ שכת' ונתן ביד איתתא שויא שליח לקבולי לה גיטא משעת דמטי גט ליד שליח הוא דאיגרש' וכו' ואי שליח של ראובן הוא והעיד עליו שמעון באחריות שילך עד שיגיע ליד ב"ח שני אין יכול ב"ח א' להוציא מאותו שליח כלום ואי משום שטר שיש ביד ב"ח א' שטר זה אינו מועיל אלא שאם יש לו ראובן הלואה או פקדון ביד אחרים מוציא ב"ח א' מידם מדר"נ וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דאם השליח של המלוה משעה שהגיע הממון ליד השליח עמד ברשות המלוה אבל אם הוא שליח של הלוה (א"ה עכ"מ)

י"ד דין ד' דוקא דנקיט ב"ח שטרא בידיה וכו' עיין בתשו' מהרש"ג בס' משפטים ישרים ס' ס"ב

ט"ו דין ה' התופס לב"ח במקום שאינו חב לאחרי' קנה משמע אפי' לא עשאו שליח ועיין בהריב"ש סי' ק"ז שכ' דעת הרא"ה דדוק' כשעשאו שלי' בפי' לתפוס אבל אם א"ל גבה חובי אינו רשאי לתפוס וכבר הריטב"א בחי' בפ"ק דגיטין חלק על רבו דיכול לתפו' אפי' דלא עשאו שליח משום דזכין לאדם שלא בפניו וכו' וכן דעת רש"י שכ' בפ"ק דמציעא דלא אמרינן תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה אלא דלא עשאו שליח אבל עשאו שליח קנה אלמא דבמקום שלא חב אפי' לא עשאו שליח קנה ואע"פ שאין דבריו נראים דודאי במקום שחב אפי' עשאו שליח לא קנה וכו' מ"מ למדנו שהוא סובר דבמקום שלא חב אפי' בלא עשאו שליח יכול לתפו' ע"ש הרי שכ' דהתופס במקום שחב אפי' עשאו שליח לא קנה במקום שלא חב אפי' בלא שליח קנה וכ"כ מהרש"ל בפ"ק דגיטין סי' כ"ו ע"ש וז"ל ה' חוקות הדיינים סי' קכ"ז אבל אם אינו חב לאחרים אם תפס במעות בשליחות המלוה דקונה ואינו יכול להוציאו מידו ויש מי שאומר דאפי' לא עשאו שליח אם קדם הוא ותפס בממון חבירו קנה ואי ק"ל כיון שלא עשאו שליח למה קנה וכו' וי"ל ודאם הלוה הוא אמוד והוא בטוח שאינו מאבד ממונו וכו' לומר לו א"א בע"ד שלי אבל אם רואה בו שהוא מאבד ממונו או שיורד מנכסיו או בשעת מיתה יכול לתפו' וכו' ע"ש מבואר דס"ל דאפי' הלוה מבזבז נכסיו או בשעת מיתה אינו יכול לתפוס בשביל חבירו בלא שליחות אפי' אינו חב לאחרים ויש מי שאומר ס"ל דאם הלוה מבזבז נכסיו או בשעת מיתה יכול לתפוס בשביל המלוה אפילו לא עשאו שליח אבל בלא"ה אין תפיסתו כלום וכ' הרי"ף מדין תקנה הוא כדי שלא יאבד המלוה מעותיו ומורי ה' כ' שהוא מדין משיב אבידה

ט"ז התופס וכו' כ' הריטב"א בחי' לגיטין וז"ל ונ"ל דלא קנה אלא בזכיה גמורה וראיה מדאמרי' זרק טליתו עליה נפל לו עליה מעבירין אותה הימנו וא"א אמאי מעבירין אותה הימנו וא"ת מפני שהוא כעין חב לאחרים אטו התופס לעצמו במקום שחב לאחרי' מי איכא למימר דלא קנה ודאי קנה וכיון שכן אי לא בעי' זכיה גמורה ליקני משום דודאי מי שתפס לעצמו לא גרע מתופס לב"ח במקום שלא חב ואי לעצמו לא קנה כל שהוא זכה זכיה גמורה כל שכן אפי' תופס לאחרים במקום שלא חב שלא קנה ולפי מ"ש התופס שטר לב"ח לא קנה לא מיקנו בהגבאה וכו' ע"ש ונראה דאפי' המלו' עצמו שתפס שטרו (א"ה עכ"מ)

י"ץ דין ו' ואם מסרו וכולי מרן בב"י הביאה עיי"ש הרשב"א בפרק שור שנגח דאם רצה ב"ח או נפקד לפרוע מה שבידו למי שנושא בראובן אף ע"פ שלא תבעו בדין הרשות בידו וכן משמע מדברי הגהות מרדכי בסוף כתובות והביאו מרן הב"י בא"ה סי' ע' וכן נראה מדברי הראב"ד ע"ש וכן כתב במיוחסות סי' כ"ג עיין שם ועיין בספר פני משה חלק ב' סימן מ"ו שכתב דהיינו דוקא כשאין לו ללוה נכסים אחרים ודברי הרשב"א הובאו בש"מ לקמא ומשמע שם כן וכן כתב בהדיא ה' המאירי שם וז"ל אבל אם יש לו עוד נכסיו אין זה רשאי לפורעו ואף בית דין אינן מוציאין מידו וכו' ע"ש ומדברי בעל התרומות בשער נ' ח"ב סימן ג' וז"ל ויש לברר אם שיגר הלוה מעותיו למלוה ביד שליח והשליח אמר למלוה הנה הם בידי אך אחזיק בהם לעצמי מבני שאתה חייב לי אם המלוה מודה לו בחובו לשליח ולית ליה שאר נכסי דליגבי מיניה שליח חובו מהם והגיע ומן הלואתו בהא פשיטא שהדין עם השליח ואין כח ביד המלוה וכו' דמשלח אומר לו אלו הוו בידי לא הוה מפיק להו לנכסי מדר"נ דהא לית ליה נכסי אחריני הילכך פטור המשלח שהוא הלוה וכו' ע"ש משמע דוקא בשאין נכסים אחרים אבל אם יש נכסים אחרים חייב המשלח והרב עדות ביעקב סימן מ"ו דף ק"ט תמה דלא אמרו דאין מוציאין מזה ונותנים לזה אם יש נכסים אחרים אלא לטובתו של לוה