ערך השולחן חושן משפט חלק ב רצח

שתועיל לך שהרי קדמת ותפסת ראשון אבל עכשיו שאת' מחזיק לזכות אחרים אף על פי שלא עשית בשליחותו אינך רשאי לעשות ואזכה בהם אני מיד וכולי והרב בית דוד סימן ל"א כתב על לשון בעה"ת שכתב אבל עכשיו שאת' מחזיק לזכות לאחרים אף על פי שלא עשית בשליחותו אינך רשאי וכו' ק' טובא מאי אף על פי וכו' אדרבא כשלא עשה בשליחותו גרע טפי ואולי צ"ל אף ע"פ שעשית בשליחותו וכו' עיין שם ולא דק דהתם קאי על שליחות המלוה דמה שמחזיק לזכות אחרים אפילו בלא שליחות המלוה אינך רשאי דאם תפס בשליחות המלוה קנה

ז' אפילו תפס מה שבידו לא הוי תפיסה וכן מוכח בהדיא בפ"ק דגיטין דאמרינן אמתני' דתנו שטר שחרו' זה לעבדי וכולי דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ומשנתינו דכל האומר תנו כאומר זכו דמי אלמא אפילו תופס מה שבידו שהתפיסו האדון מעצמו ועכשיו חוזר בו לא מהני תפיסתו אלא משום דאמר תנו דהוי כזכי ומהראנ"ח חלק שני סימן צ"ד כתב דאי תפס ברשות הלוה מהניא תפיסתו וכן כתב המבי"ט ח"ג סי' ק' דאם בא לידו בהיתר תפסתו אח"ך מהניא עיין שם ונראה דהיינו דוקא אם אמר ליה הלוה זכה לפלוני כמו בשטר שחרור וכן כתב בעה"ת שס"ז ח"ב וז"ל והוא הדין בתופס לב"ח בשליחות הלוה עצמו שמצוה לו זכה במטלטלי אלו לצורך פ' וכו' כיון דתפס תפס כיון דבשליחות הלו' עצמו עשה מה שעשה עשה ודינו כדין בעל חוב מאוח' שקדם וגבה מה שגבה אבל התופס לבעל חו' מאיליו או בשליחות המלוה כיון שהוא חב לאחרים אח"כ אין תפיסתו תפיסה כל זמן שלא הגיע ליד אותו שזכה לו עכ"ל אבל אם לא א"ל הלוה זכה לפ' אלא שתפס לא קנה ומהראנ"ח סימן צ"ד כתב וז"ל ואף על גב דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה והכא הוי חוב לאשה מכל מקום כל שתפס ברשות הלוה מהניא תפיסתו והכא תפס ברשות ר' אברהם והוא התפיסו שכ"כ לו ונתתי לו רשות למכור ולמשכן ולפרוע לב"ח וכה"ג ודאי קנה וכיון שהר"א זוכה בהם מדין תופס לב"ח אם כן אף במטלטלי המשועבדי' שהזוכה זוכה בהם משום ת"ה וכו' ול"ל דתופס לב"ח הוי מילתא דלא שכיחא ואינו בכלל התקנה דומה למה שכ' הרא"ש במכירת שטרות דהתם לא טעמא דמילתא דלא שכיחא לבדו אלא דטעמא דלא יצא מתחת ידו לגמרי וכו' ע"ש ואין נראה לענ"ד דאפילו התפיסו הלוה וא"ל זכה לפלוני דקנה התופס היינו דוקא במקום שתפיסת הב"ח עצמו מהניא כמ"ש בעה"ת דדינו כדין ב"ח מאוחר שקד' וגבה מה שגבה גבה ואם כן בממלטלין המשועבדי' למאי דקיימא לן דלא עשו תקנת השוק בב"ח מאוחר כמבואר בסימן ס' ובסוף סימן קי"ג וכן דעת מהראנ"ח עצמו סי' נ"ד ע"ש ודאי דהתופס בשבילו אין כחו גדול מבעל חוב עצמו וכה"ג כתב הרא"ש בפרק קמא דגיטין בשם הר"ח דלא שייך במלוה בתוך הזמן תופס לבעל חוב כיון שהמלו' עצמו לא היה יכול לתפוס ע"ש ועוד דגבי מכירת שטרו' מרן בש"ע סימן ס' לא כתב אלא טעמא דלא שכיחא לבד וכן כתב בספר אבקת רוכל סימן ע"ז במתנה דלא שכיחא דאין בה ת"ה וכן כתב בסימן קכ"ו גבי חזקות דאפילו יש להם דין מטלטלין לכל דבר לא שייך בהו ת"ה דומיא דשטרות שכתב הרא"ש דלא שייך בהו ת"ה במילתא דלא שכיחא ע"ש וכן כתב הרב משפטי שמואל סימן ל"א ע"ש דמהאי טעמא דלא שכיחא לבד ליכא ת"ה ואם כן א"ל דהתופס לבעל חוב הוי מילתא דלא שכיחא וליכא תקנ' השוק וכן כתב מהרשד"ם סימן רי"ב דלא עשו ת"ה בעבד או באמה דלא שכיחא שמא גנבה מהם כמו שכ' הרא"ש דלא שייך ת"ה בשטרות משום דלא שכיחא וגם מרן בתשו' חא"ה בדיני כתובה סימן ו' דס"ל דשייך ת"ה בשפחה היינו דוקא לגבי ב"ח דשכיחא היא לעכוב השפחה ע"ש ומכל מקום נראה דאם לא א"ל זכה לפלו' אלא שתפס לא קנה והמבי"ט ח"ב סימן קנ"ו כתב וז"ל ולענין מ"ש אם יכלו בני שאר האחים להתפרע חלק אביהם על שבו' של שמעון שהוא יודע שלא רצה לפרוע להם חלקם א"א שדין זה תלוי בדין דתופס לבעל חוב שהדין הוא שבמקו' שהוא חייב לאחרים אינה תפיסה ואפילו עשאו בעל חוב שליח לא קנה אבל אם לא חב לאחרי' קנה לו וכו' וה"נ בנ"ד איכא פסידא לשאר האחים אם לא יקנה זה בתפיסתו שהרי ראובן אפילו לזה שהוא תפוס אינו רוצה לפרוע וכ"ש לבני שאר האחים ואם כן ישבע שמ' שהוא יודע שזה התופס בשביל בני אחיו הוא ידע שאחיו אבי ראובן היה חייב להם וכו' ע"ש נראה דסביר"ל דאפילו תופס זה שבידו לא קנה ואף אם הוא תפוס לעצמו לא מהני תפיסתו לאחרים במגו אלא כיון שתפס יותר ממה שיוכל לזכות לעצמו כדעת הר' ב"ח והסמ"ע ולכך בנ"ד אפילו הוא תפס לעצמו לא מהניא תפיסתו לבני אחיו אם היה חב לאחרים אך תמהני שהרי כ' הטור בשם הרמ"ה דהיינו דוקא כשיש לו שטר חוב שיכול לקיימו אבל אם אין לו ראיה מחזירין הממון לבעלים ע"ש וכן פסק מרן ואם כן לא מהניא תפיסתו לבני אחיו על פה שבועתו (א"ה עד כאן מצאתי)

ח' ואפי' עשאו שליח וכו' וכן כתב רב עמרם בתשו' בספר שערי צדק שער ב' מח"ד סי' מ"ו וזה לשונו כגון ראובן ושמעון ולוי הלוו ליהודה ומת והניח קרקעות ומטלטלין ושלח ראובן שליח שלו לתפוס דבר והלך שלוחו ליטול ומצא את שמעון ולוי שתפסו בחובם אומרי' לו אין לך כלום שאתה שלוחו אלו היה ראובן היה נוטל כא' ממנו וסייעתיה מאידך פ' יימר בר חשו וכו' עכ"ל ונראה דאם תפסו הם מטלטלין אפילו בא ראובן עצמו ליטול אין לו כלום דבמטלטלין מה שתפס תפס אפי' הו' מאוחר (א"ה עד כאן מצאתי)

ט' דין ב' אם הלוה חייב גם לתופס וכו' נר' דאפי' היה חוב תוך זמנו יכול לתפוס לאחרים במגו וכו' אבל אם היה ערב כל זמן שלא פרע בשבילו אין לו עליו כלום לא מהניא תפיסתו דלא אמרינן מגו דאי בעי פרע למלוה והוי היא בעל חוב ויכול לזכות ומגו דזכי לנפשיה דתרי מגו לא אמרינן לרבנן דקי"ל כוותיהו הרב נודע ביהודה ח"מ סימן י"ז ע"ש

יו"ד מגו דאי בעי זכי לנפשיה וכו' אפילו תפס יות' ממה שיכול לזכות לעצמו דלא שייך מגו דזכי לחבריה מרן הב"י והסכים עמו ה' ש"ך עש"ב וכן כתב הרשב"ץ ח"ב סימן רל"ד על א' שתפס מ' דינרים זהב עשרה לעצמו והשאר תפס לאחרים דאם תפיסתו היא תפיסה בשביל מתנתו גם בשביל אחרים הוי תפיס' אפי' בלא שליחות ע"ש הרי דסביר"ל דאפילו תפס יותר קנה וכן כתב מהרשד"ם סימן שפ"א ע"ש ועיין בתשובו' נודע ביהודה ח"מ סימן י"ז

י"א מגו דאי בעי זכי לנפשיה וכו' נסתפק מהרח"א אם ראובן חייב לשמעון ולוי ויהודה וקדם בן שמעון ותפס מראובן בעד חוב לוי והוציאו בית דין מטעם דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים דלא קנה ושוב נתברר שבשעה שתפס זה הבן בעד לוי כבר מת אביו במ"ה ונפלו נכסים מי אמרינן דזכה לוי דהתופס