ערך השולחן חושן משפט חלק ב רצ

ע"ש מיהו בתשו' הגאוני' סי' מ"ז כ' דקנין הוי כשטר ש בהגה ומ"מ ס"ל כדעת הרי"ף דמלו' בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ ע"ש וכן דעת הרא"ה הובא בס' א"ז לכתובות דצ"ו וז"ל והא דאר"י מוכרת וכותב' סתם וכך כחה יפה פי' בירושלמי בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי בא מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי כלומר אם בא מלוה בשטר לטרוף מן המשועבדים וכו' ומהכא משמע דכל שאינו גובה מהמשועבדי' אעפ"י שהוא קודם הגובה מהמשועבדי' קודם לו לגבות כמ"ש בירושלמי שאם בא מלוה בשטר והיא אומרת שמכרה למזונות מוציאין הדמים מידה ואע"פ שהיא מוקדמת במזונות שהרי שעבו' מזונותיה משעת כתובה ואמרי' התם שאלו מכרה לכתובה אין מוציאין מידה אלמא דבמלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ ואפילו תפס מוציאין המעות מידו והריטב"א שם כ' וז"ל לפום פשטא א"ש למאן דסבר שאין למלוה ע"פ דין קדימה במקום מלו' בשטר ומיירי הכא במלוה מאוחרת שלאחר הנישואין וכולי אבל למ"ד דמלוה ע"פ יש לה דין קדימה במקום מלו' בשטר אף כשבא מלי' בשטר מאוחר יכולה לומר למזונות מכרתי כיון שחיוב מזונות קדמו וא"ת דמיירי במלוה מוקדמת לשעבודה א"כ כשבא מלו' בשטר ואומר' לכתובה מכרתי מאי אהני ליה דהא קי"ל בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ושמא הירושלמי הזה סובר דמה שגבה גבה או משום דסבר שעבודא לאו דאורייתא ולפיכך אין למלוה ע"פ דין קדימה במקום מלוה בשטר אבל אנן דק"ל דשעבוד' דאורייתא ודאי יש לה דין קדימה עכ"ל ונר' לכאור' דעתו נוטה כמ"ד שאין למלוה ע"פ דין קדימה כפשט הירושלמי ומה שכ' דהירוש' סובר דמה שגבה גבה ומיירי במלו' מוקדמ' לשעבוד' קשה דא"כ אף כשבא מלוה בשטר יכולה לומר למזונות מכרתי דמה שגבה מלוה ע"פ גבה אבל כבר כ' הר"ן בר"פ מי שהיה נשוי דהרשב"א דחה דבמזונות הקילו ועשאום כאלו לא חל שעבוד מעיקרא אלא כאלו א יום חל שעבוד מזונות אותו יום ולפיכך מלו' בשטר שקדמה קודם הגעת הזמן המזונות היא קודמת בגביה משא"כ במלוה בעלמא ע"ש וכ"כ בעל התרומות שער א' והובא בב"י סימן צ"ז וז"ל ויש מן הראשונים שטעו ואמרו שאם קדמה האשה למלוה שתשבע ותטול והשיב להם הרי"ף שנשתבשו וכו' מפני ששעבודו של מלוה הוא מן התורה וכדעולא דאמר שעבוד' דאורייתא ומזונו' האשה והבנות דרבנן הילכך אתי שעבוד דאורייתא ומבטל שעבוד דרבנן והוצרכנו לכך באשה היושבת תחת בעלה שאם נתאלמנה המלוה קודם לה מפני תיקון העולם כדתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים וכולי ע"ש הרי אפי' מזונות האשה בחיי בעלה מלוה בשטר מאוח' קודמת למזונות לפי ששעבוד המלוה מן התורה ומזון האשה והבנות מדרבנן וגם לדידן דקי"ל דמזונות האשה מן התורה מ"מ מזונות האלמנה דרבנן ושעבוד המלוה דאורייתא ומבטל דרבנן והרמב"ם פי"ב מה' אישות הלכה ח"י כ' האשה שהלך בעלה למ"ה פוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה או מחלה הואיל יש לה מזונות מן התורה משא"כ האלמנ' וכולי ונראה דס"ל דשעבוד דאורייתא הוי כמוחזק אבל שעבוד דרבנן לא משוי מוחזק כמ"ש הרמב"ן בס' הזכות סי' ל"ה והביאו בעה"ת שער מ"ג ח"ד סימן ט"ו ע"ש לכן אשה בחיי בעלה שיש לה שעבוד מזונות מדאוריית' פוסקי' לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה אבל אלמנה דאין לה רק שעבוד דרבנן לא הוי כמוחזק' וחיישי' שמא מחלה וה"נ מלוה דשעבודו מדאורייתא והוי כמוחזק מבטל מזונות האלמנה דשעבוד' דרבנן וכה"ג כ' המרדכי בפ' הכותב בשם ראבי"ה במשפט הכתובה שלו וז"ל היכא שהמחוייב חי ובאים כתובה וב"ח לגבות מן המטלט' ואין בהם אלא כדי א' מהם הדין הוא שיגבה ב"ח את חובו ואין לכתובה חלק באותם מטלטלי בין שתהיה מאוחרת בין שלא תהיה מאוחרת לפי שדין ב"ח לגבות ממטלטלי מחיים מדין התלמוד כדאמרי' מניה אפי' מגלימא דעל כתפיה וזו תקנת רבנן וכו' ע"ש וכ' מרן הב"י שם וז"ל ומ"מ ק"ל כיון שכותבי' בכתוב' ומזוניכי הרי נשתעבד לה בשטר ושעבוד' דאורייתא כמו שעבוד דמלוה ולמה יקדים לה מלוה בשטר ואפשר דטעמא משום דחיוב דמזונות דמכאן ולהבא ודאי מלוה בשטר קודמת משום דלא הגיע זמנם לגבות וכו' ע"ש וכ"כ הרשב"א במיוחסות סי' נ"ז וז"ל שא"א כן כל מי שיש לו אשה וכו' ויש עליו מלוה לא יגבה חובו מנכסיו כלום שכבר הוא משועב' למזונו' ופרנסה ומזונות של אשה כתובי' עכשיו אפי' אצל משעבדי שהכל נהגו לקנות מידו וכו' תדע לך דבעל יכול למכור נכסיו ואין האשה יכולה לעכב וכו' וכן ב"ח מוקדם אינו יכול לעכב ביד ב"ח המאוחר לגבות חובו עכשיו כל זמן שגבייתו קודמת לזמן גביית הב"ח המוקדם וכו' ע"ש הרי דאפי' קנו מידו על המזונות ב"ח המאוחר קודם משום דמזונות לא הגיע זמנם לגבות ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קי"ג וכן כ' הריטב"א בחי' לקידושין די"ג וז"ל וכ"ת כיון דפסק רב פפא הילכתא כמ"ד שעבודא דאורייתא למ"ד לאו דאורייתא מלוה ע"פ גובה מן היורשי' ואינו גובה מן הלקוחות מאי נפ"ל השתא אי שעבוד' דאוריי' ואי לאו דאוריתא וכ"ת דנ"מ לענין מלו' ע"פ א לו' בשט' וזמן מלוה ע"פ קודם דלמ"ד לאו דאורייתא מלו' בשטר דאית ליה קלא קודם בתקנתא דרבנן ולמ"ד שעבודא דאורייתא מלוה ע' א קודמת הא ליתא דודאי מלו' בשט' בכל דוכתא לגבי מלוה ע"פ כנכסים משועבדים דלקוחו' חשיבא וכל מאי דלא טריף מלקוחות לא טריף ממלוה בשטר וכדאמרי' בר"פ מי שהיה נשוי ש"מ כתובת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי דאס"ד טרפא ממשעבדי ליתו בני ראשונה וליטרוף מבני שניה וכיון שכן כי היכי דמלו' ע"פ אינה גובה מלקוח' אפילו למ"ד שעבוד' דאורייתא משו' דלית לה קלא ומתקנתא דדרבנן ה"נ אינו גובה במקו' מלוה בשטר מנכסים בנ"ח וכ"כ הגאון האלפאסי בתשו' שאלה עכ"ל הרי שתפ' כהרי"ף דמלוה בשטר קודמת מיהו בס' א"ז בר"פ מי שהיה נשוי כתב הריטב"א דנראים דברי רב האיי וכן דעת הרשב"א ע"ש וכ"כ בתשו' הגאוני' בסי' קנ"ו וז"ל אפי' אם היה מלוה בשטר ומלוה ע"פ ואיגלאי מילתא דמלק ע"פ קודמת והנכסים בני חורין הוא גובה תחילה ממלוה בשטר שהיא מאוחרת דלא ייפי כח של מ לוה בשטר אלא במשועבדים לטרוף מה דלא טרפי מלוה ע"פ ע"ש והמ"מ בפ"ך מה' מלוה כ' שכ"נ מדברי הרמב"ם וכ' המבי"ט ח"ב סימן ע' ז"ל ומ"ש כת"ר דלא מיירי אלא במלו' בשטר מדכ' בין מן הלקוחות דאינו טורף מן הלקוחות אלא בשטר זה הוא הדרוש כי המ"מ סובר שטורף ג"כ בחוב ע"פ כמו שסוב' הרשב"א בפי' וכן ר' האיי וכו' וכבר תמה הש"ך דמשנה פשוטה היא דאינו ע"ש וה' כנה"ג בתשו' ח"ב סימן ל"ח כתב ורח"ל מהאי דעתא דמשוי למהרימ"ט טועה בדבר משנה ונדחק דר"ל דחוב ע"פ קודם ומה שקודם לשעבוד השטר מיקרי טורף או דר"ל דמדאורייתא טורף מלקוחו' דקי"ל דשלגבו דאורייתא כמ"ש הרשב"א סימן תתקי"ד אש וליתא שהרי המבי"ט עמ"ש הר"א דהר"מ מיירי במלוה