ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפט

כיון דידעינן בהאי דאית ליה בעל חוב אחריני האי דיינא דמיזדקק לחד מנייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עבד דהא תנן סתמא חולקים בין דאתו כולהו קמן בין דלא אתא אלא חד מנייהו עי"ש וכתב הרב ב"ח בתשו' סימן ל"ה דאפילו יש לא' הרבה שטרות ולשני שטר א' חולקי' בשו' וראיה מדאמרינן בפרק ג"פ האי מאן דנקט שטרא בר מחה זוזי וחמר שוייה ניהלי תרי בני חמשים חמשים לא משוינן להו מ"ט עבוד רבנן מלתא דניחא לי' למלוה וניח' ליה ללוה ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו וניחא ללוה כי היכי דנפגם שטריה וכו' הא אם שניהם המלוה והלו' רוצים לעשותו שנים בני חמשים חמשים עושין כמו שכ' הב"י סימן נ"ג בשם רבינו ירוחם וא"א דמי שיש לו ב' שני שע=טרות נוטל שני חלקים אפילו שניהם רוצים אסור לעשותו שנים דעשו קנוניא שיטול המלוה זה שני חלקים ויפסיד ב"ח אחר אלא ודאי אפילו יש לו כמה שטרות אינו נוטל אלא חלק תחד ע"ש והרב צ"ץ סימן ט"ו דחה דמיירי אפילו באין חפץ המלוה שיעשו לו ב' שטרו' בזמן א' אלא מאותו יום דבכה"ג ליכא פסידא לב"ח דאם יש עליו ב"ח אחרים קודמים לו יפסיד הוא ואה"נ דאין עושין שני שטרות מזמן ח' אפילו רצו שניהם מטעם דחיישינן לפסידא דשאר ב"ח ע"ש ונראה דהדין אמת דאין עושין ב' שטרות מזמן א' אפילו מדעת שניהם מטעם אחר שמא פרע לו אותו של מאה ויוציא אלו של הן' ויגבה בהם אלא מיירי במודה הלוה שלא פרע כמו שכת' התו' ואם מזמן א' אפילו מודה הלוה שלא פרעו חיישינן לקנוניא וכן כתב הרמ"ה בפ' ג"פ סימן ק"י וז"ל ובדין הוא דהוה יכיל למימ' טעמ' משו' תברא כדרב אשי אלא הא עדיפ' לי' דאי מטעמא דתברא היכא דמשלי' ליה ללוה ואודי דלא פרע ש"ד דהא ליכא למיחש למידי ומשום קנוניא ליכא דמהשתא הוא דקבעי למיכתב ליה שטרא דהוה ליה מאוח' וכו' עכ"ל משמע דמזמן א' אפילו מודה דלא פרעו חיישי' לקנוניא מיהו לפ"ז אם חין ללוה קרקעות אלא מטלטלין אפילו רצו שניהם אין עושים שני שטרות אפילו מאותו יום דאיכא פסידא לב"ח אחריני דאפילו הם קודמים אין קדימה במטלטלין אלא דאפילו יש לו קרקעות קאמר רבא דאפילו הכי חין עושין ב' שטרות מה"ט דניחא ליה וכו' ואם רצו שניהם עושין אבל אם אין לו קרקעות אלא מטלטלין אפילו רצו שניהם אין עושין בלאו הכי משום פסידא דב"ח אחריני ונראה לי דלא חיישינן לקנוני' שהרי כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סימן רנ"ג גבי מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו וז"ל ועוד אמרינן בפ' האש' שנתארמלה באומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ואוקי דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים אלמא כשחב לאחרים אינו נאמן לפסול אפי' השטר שבידו כל שכן הוא שאינו נאמן להחזיר לזה את השטר שאינו בידו במקום שחב לאחרים ואפילו במקום דלא ידעינן בהדיא אי חב לאחרים או לא חיישינן נמי דלקנוניא שאינה ידועה נמי חיישינן והתם הוא דבעי חב לאחרים ממש משום דאי לא"ה אי אמר אמנה הוא או פרוע ובעי לאהדורי לעכב אבל היכא דלאו בידו לאהדורי ניהליה כל שאין בידו חיישינן לקנוניא וכו' עכ"ל אלמא כל שבידו לא חיישינן לקנוניא שאינה ידועה אבל אם אין בידו חיישינן לקנוניא שאינה ידועה ואם כן הכא נמי כל שאינו ידוע לנו שיש ללוה ב"ח אחרי' ואין לו לפרוע יכולים לעשות ולא חיישינן לקנוניא שאינ' ידוע' דבלאו הכי אם רצה קורעים השטר של מאה וכותבי' ב' שטרות של ן' ן' או לכתוב לו שטר אחר דכותבי' שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו לכך אשמעינן רבא דאפי' היכא דלא חיישינן לקנוניא אין כותבים מהאי טעמ' דניח' ליה וכו' ואם רצו שניהם כותבין אבל אם ידוע לנו שיש ב"ח אחרים ואין לו לפרוע אפילו רצו שניהם אין עושין ב' שטרות ושוב ראיתי להדרישה בסימן נ"ג שכת' דכשיש למלוה א' ב' שטרות אפילו הם חוב א' נוטל ב' חלקים והתם מסתמא לא חיישינן שיש לו בעלי חוב יותר ואין לו לפרוע כמ"ש בסימן ל"ז ע"ש וכן כתב בתשובות ה' פני יהושע סימן יו"ד וכי האי גוונא כתבו התוספות בספ"ק דמציעא בד"ה ש"מ וכו' ואף ע"ג דגבי ערב לאשה וכו ל"ד דהתם מפסיד הערב מיד וכו' ע"ש ועיין בהרב בני יעקב דמ"ה ע"ב שכתב דהמלוה אינו יכול לקרוע השטר ולעשות מלוה ע"פ משום דחב (עד כ"מ)

ל"ה כ' הרב פני משה ח"ב סימן נ"ו שם דאם א' עני ואחד עשיר יש לצדד לצאת ידי שמים שיקדים לפרוע לעני כדאמרינן במציעא דקי"א גבי שכר שכיר דלכולי עלמא צריך להקדים עני לעשיר ולא ידעתי למה השמיטו הפוסקים ואף על גב דדרשו בספרי עני ואביון וכו' לומר שממהר הקב"ה ליפרע ע"י עני ואביון יותר מכל אדם ואם כן מנ"ל דצריך להקדים עני ואביון מכל מקום לא שבקי' הש"ס מפני הספרי אבל אם באו עני ועשיר לגבות בב"ד נזקקי' לשניהם ומגבי' להם בשוה והוא הדין בשכר שכיר עיין שם ולא דק דלהקדים עני לעשיר ילפינן במציעא מסיפא דקרא כי עני הוא ואם כן גם לספרי נהי דלא ילפינן להקדים עני לאביון אבל להקדי' עני לעשיר ילפינן מכי עני הוא ובגמרא הוה מ"ל, דת"ק סבירא ליה כספרי ולכך איצטריך כי עני הוא להקדים ני לעשיר מיהו בספרי דריש נמי כי עני הוא לדרשא אחרינא עיין שם ומכל מקום ק' על הפוסקים דלא שבקי' הש"ס מפני הספרי

ל"ו דין י"ב הרי זה גובה שניהם וכו' ז"ל הרא"ה הובא בספר א"ז ר"פ נערה כ' הרי"ף וכולי והביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן התם האי מאן דנקיט תרי שטרי בר חמשים והא התם דשוו אהדדי ואמרי' דגבי תרוייהו ואיכא דדחו לה דילמא ההיא כגון שיוצאין ביום א' בעדי שטר א' וליתא ודאי א"ל טעמא דאודי אודי ליה דסהדי ההיא שעתא הוו פסולי' או גזלנים ובההוא יומא אהדרו להו בתשובה אי נמי שטרא זייפא הוא ואיהו גופיה זייפיה מיהו י"ל התם כמ"ש כגון שכ' בכל א' מהם שהעדים עצמם ראו המלוה כשמנה לו המעות ושהיו ההלואו' חלוקות כגון שכתוב בזו בא' בניסן ובזו בב' בניסן וכת' בזמני' כתבנוהו א"נ כגון שכתב בשטר שני חוץ מן השט' הא' וכו' עש"ב מבואר דסביר"ל דאם העדים עצמם חתומי' על שניה' דחזק' אין העדי' חותמין על חוב א' בפי' אלא אפי' היו עדים אחרים הדין כן והרא"ה והריטב"א הביאו ראי' מהירושלמי ועיין בהסמ"ע והש"ך והרב בית דוד סימן ל' האריך בזה עש"ב

ל"ז דין י"ג מלוה בשטר וכו' זה דעת רבי' האיי וכ' רבי' ירוחם שכ"נ עיקר עיין שם אבל הרי"ף ס"ל דמלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ וכ"כ הגאונים בתשו' סימן ה' אע"ג דאמרי' סתם קנין לכתובה עומד דהא כיון שלא כתב כמלוה ע"פ דמי ולא טרפ' ממשעבדי ואי איכא גביה מלוה בשטר אחר המלוה ההיא אע"פ שהעדים מעידים כי המלוה קדמה זאת המאוחרת שהיא בשטר קודמת וכו' ע"ש הרי דמלוה ע"פ אפילו היא בקנין דאינו יכול לומר פרעתי מלוה בשטר מאוחרת קודמת לה משום דהקנין כל זמן שלא נכתב כמלוה ע"פ דמי דאינו טורף ממשעבדי כמ"ש מרן הב"י בסי'