ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפח

והש"ך בסי' ק"ד סק"ך כ' דגם רב האי לא מיירי אלא בסתם מלוה בשטר אבל בשעבד לו נכסיו אפילו בשטר מודה דהא אמרינן בכל דוכתא דמלוה ע"פ אינו גובה מנכסי' משועבדים ומשמע דאפילו אינן מכורי' רק משועבדי' וכולי אך בתשו' הרשב"א סימן תתקי"ד משמע דאפילו משועבדי' בפי' מלו' ע"פ מוקדמת קודמת ויחיד הוא עכ"ל וכן הסכים הר' פנים מאירות ח"ב סימן ק"ה כהש"ך הלכה למעשה ע"ש גם הטור בי"ד סימן ש"ה כ' שעבד לו כל נכסיו עד שלא נשאר לו חמשה סלעים בני חורין אין הכהן גובה הפדיון מן המשועבדי' אע"פ שקדם חוב הפדיון לחוב ב"ח וכולי וכ', הפרישה שם וא"ת תיק' מינה לר' האי וכולי דה"נ אם אינה כמלוה הכתובה בשטר מ"מ תקדום כיון ששעבוד' וחיוב' בא קודם וי"ל דהכא מיירי ששעבד נכסיו בפי' בתוך השטר מ"ה חשיב כמכורה או נתונה ובח"מ מיירי בסתם שט"ח עיין שם הרי דגם הפרישה ס"ל דכששעבד נכסיו בפי' בשטר מודה ר' האי דחשיב כמכור וכן דעת הטור וא"כ ה"נ אם כתב לב' דאקני ולא כתב לראשון דאקני נשתעבדו לשני דהוי כאלו מכרם לו אבל, מהריב"ל והמש"ל נראה דס"ל דדוקא כשכתב לא' דאקני ולא כתב לשני דאקני דאיכא תרתי לטיבותא קדימת הזמן ושעבוד ידחה השני אבל אם לא כתב לא' דאקני אפילו כתב לשני דאקני חשבי' להו כמכרם לרבי' האי דקיי"ל כוותיה כדעת הרשב"א והרדב"ז (עכ"מ)

כ"ט דין ח' היו עליו ב"ח הרבה וכו' מה שהקשה הש"ך לק"מ דהר"ן לא הוצ' לומ' דמלו' ע"פ אין בה דין קדימה אלא למ"ש דאפי' לוה מזה תחי' וכתב ומסר וכו' וכל שלא נודע למי נמסר תחילה אפי' למ"ד דבמלוה ע"פ יש דין קדימה חולקים ומרן מיירי כשאין ידוע למי נמסר תחילה הרב כנסת הגדולה בתשו' ח"ב סימן מ"ו ע"ש

ל' דין ט' אם ב"ד מכרו קרקע וכו' כ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף כ"ה וח"ב סי' רכ"ה וז"ל ואע"ג שלא הגיע גוף הקרקע לשמעון כל שמכרו מחמת גביית חוב שמעון הרי הוא כאלו זכות שעבו' של שמעון קיים על הקרקע דהא גרסי' בירושלמי בפ' אלמנ' ניזונת גבי מוכרת וכתובת' בסתם וכך כחה יפה בא מלו' ע"פ אומרת למזונות מכרתי בא מלוה בשטר אומ' לכתו' מכרתי אלמא כל שלוקח מב"ד או מאלמנה כדי ליפרע ממנו כתובה או מלוה שזמנ' קודם הרי הוא כאלו שעבוד של מלוה ראשונה עדיין קיים על אותו קרקע מזמנ' של מלוה א' שאין הפרש בין שהגבו לו לשמעון גוף הקרקע בשומא בין ששמו ומכרו לאחרים וכו' אבל אם ימכו' ראו' בעצמו כדי להגבות לשמעון בכי הא ודאי אם באו לוי ויהודה לגבות ולא יספיקו וכו' חוזרות וגובים מלוקח זה עכ"ל והמבי"ט ח"א סי' קי"א כ' על ראובן שמשכן ביתו לשמעון בניסן ואח"ך בתשרי מכרה לו בסך דמי המשכ' וכ' לו שטר מכירה ובין ניסן לתשרי לוה ראובן מלוי וכשהגיע זמנו ולא מצא נכסים לגבות מראובן ובא לטרו' הבית משמעון וטען שמעון שהבית היתה ממושכ' לו קודם הדין עם שמעון דכיון דאם תבע שמעון לראובן המשכנ' היו ב"ד שמים לי וה"ה כשהלוה עצמו הגבה קרק' למלו' בחובו לא נפקע שעבודו הקדום משום דלא בא לבית דין כיון שמרצון הגבה לו עדיף מהגבו בית דין בעל כרחו עש"ב וזה הפך דין זה

ל"א אבל אם הלוה מכרו וכו' ב"ח מאוחר טורף מלוק' אבל ב"ח מוקדם אפשר אינו חוזר וטור' אם עדיין חיי' לו ה' שבו"י סי' קנ"ג ע"ש

ל"ב דין יוד ובאו כולם ביחד לגבות וכו' ל' הטו' ס היו ב"ח זמנם שוה וכו' וכ' הכנה"ג ל"ד אלא אפי' לא היה זמנם שוה מהראד"ב בתשו' אבל מהרשד"ם כ' דדוקא כשזמנם שוה אבל כשאין זמנ' שוה הקודם בזמן גובה ע"ש ובתשו' מהראד"ב סי' קס"ז מבוא' דהיינו אפי' הגיע זמן א' לגבות ולא הגיע זמן האחרים לגבות אבל מהרשד"ם ס"ל דגובה מי שהגיע זמנו לגבו' ולא האחרים עיין שם וכך כתב הרשב"א במיוחסו' סי' נ"ז ובתשוב' חלק רביעי סימן קי"ג דבעל חוב מאוחר כשהגיע זמנו לגבות גובה ואין ב'"ח מוקדם יכול לעכב כל שלא הגי' זמנו לגבות עיין שם וכך כתב בסי' רל"ג עיין שם גם מהראנ"ח ח"ב סימן י"ד כ' דמ"ש הטור דבעל חוב מוקדם קודם לגבות אפי' אם בע"ח מאוחר הגי' זמנו קודם לאו שלא הגיע עדיין זמן הב"ח המוק' בשעת גוביינא דכל שלא הגיע זמנו לגבות היכי יהבי' לי' אלא כגון שכבר הגיע זמן הב""ח המוקדם גם כן בשעת גוביינ' אלא דזמן הבעל חוב המאוחר הגיע קודם דס"ד כיון דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה א"כ כל אחד כשהגיע זמן גבייתו חל שעבודו ונמצא שעבוד המאוחר קודם לשעבוד המוקדם ויגבה קודם לזה כתב דלא היא אלא בעל חוב המוקדם קודם לגבות עיין שם הרי דאם לא הגיע זמן גביית הב"ח המוקדם והגיע זמן גביית וכו' וכ"כ מהרי"ך בס' בתי כהונה ח"א בית וועד סי' י"ו עש"ב והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרס"ד כ' בא' שנתן מתנה לבנו מעכשיו נ' פרחים ונתנם לו מכאן ועד שנה ומת האב בתוך השנה ואין בנכסים כדי כתובת אשתו וכו' אם היו שם נכסים בני חורין ודאי זכה הבן במתנ' כשהגי' הזמן למפרע כיון שכתב לו מעכשיו עיין שם ועיין בב"י סימן צ"ז שכתב על דברי הרי"ף דבעל חוב קודם למזונות האשה ואפשר דטעמא משום דחיוב מזונות דמכאן ולהבא ודאי דמלוה בשטר קודמת משום דלא הגיע זמנם לגבות וכו' והרב בית דוד סימן כ"ח הקשה דמה בכך שלא הגיע זמנה דהא קיימא לן דכל מי שקדם שטר חוב קודם לגבות אפילו הגיע זמן פירעון של המאוחר קודם ע"ש ולדברי מהרשד"ם ומהראנ"ח ניחא דהיינו דוקא תם כבר הגיע זמן המוקד' גם כן בשעת גבייה אבל התם שלא הגיע עדיין זמן גביית המזונו' ב"ח מאוח' שבח לגבות קודם

ל"ג כיצד חולקין וכו' דעת ר"ח לחלוק כפי הממון וכן הסכים גם רבינו ישעיה הראשון בס' המכריע סימן מ"ט עיין שם וכתב מהרשד"ם סימן ק"ח שכן מנהג יפה הוא עיי"ש וכתב הרב בית יהודה סימן י"א שכן נהגו מימי קדם לחלוק כפי הממון כדעת ר"ח עיין שם

ל"ד במקום שאין מנהג אין לזוז מדברי הרי"ף כפסק מרן וכן דעת רוב הפוסקים כמו שכתב הרב פני משה ח"ב סימן נ"ו וה' פרח מטה אהרן סימן כ"ו עיין שם וכן הסכים הרשב"ץ חלק שני סימן ק"מ וחלק שלישי סימן ש"ג והרשב"ש סימן ש"ט והרדב"ז חלק ב' סימן תרע"א עיין שם וכן כתב בשו"ת ח"ג סימן תרכ"ח דלעולם חולקים בשוה אפילו לא בא לתבוע אחד מהם כיון שהדין שיחלוקו זכין לאדם שלא בפניו עי"ש וכן כתב מהר"ם בתשו' המיי' דשייכי לסדר משפטים סימן מ"א וז"ל ועל מי שיש לו ב"ח ואין לו כדי לפרוע לכולם נראה לי דאין הדיין יכול לכופו לפרוע לאח' מהם מב"ח מטלט' אלא יפרע לכל ב"ח בשוה אף על פי שחייב לזה יותר מזה חולקים כל הנמצא בידו בשוה ממש כמ"ש רבינו אלפאסי בפרק מי שהיה נשוי וכו' הילכך