ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפז

כ"ז דין ז' לוה וכתב וכו' אם לוה וכתב לו דאקני וחזר ולוה ולא כתב לו דאקני ואחר כך קנה נכסים דעת בעה"ת והרא"ש דנשתעבדו הנכסים לא' ולא לשני וכן הסכים מרן בב"ה ע"ש ונסתפק ה' מש"ל בפ"כ מה' מלוה אם ה"ד כשכ' לא' דאקני דאיכ' תרתי לטיבות' קדימ' הזמן ושעבו' או"ד עיקר טעמ' משום דלזה יש שעבו' ולזה אין שעבו' ונ"מ אם לא כ' לא' דאקני ולב' כ' אקני ואח"ך קנ' או אם לוה ול"כ דאקני וקנ' וחז' ולוה דא"א טעמ' משו' דאיכא תרתי לטיבות' כה"ג יחלוקו וא"א טעמ' דלזה יש שעבו' ולזה אין שעבי' ה"נ השני זכה ע"ש ובתשו' הרשב"ש סימן תר"ט מבואר דה"ה אם כתב לשני דאקני ולא לא' נשתעבדו לשני וכן כתב הרב בית יאודה סימן י"א עיין שם ומשמע דאפילו גבה הראשון מוציאין מידו ונותנים לב' שנשתעבד לו וכן כתב בהדיא הרדב"ז ח"ב סימן שנ"ח ע"ש וזה לשון הרמ"ה בפרק מ"ש סימן קס"ו ואי כתב ליה לחד מנייהו דאקני ולא כתב לאידך אפילו כ' לבתר' ולא כתב ליה לקמא בתרא קני קמא לא קני ואפי' קדי' קמא וגבי אתי בתרא ומפיק מניה מ"ט וכולי עכ"ל וכן כתב בפרק חזקת סימן קנ"ד עש"ב ועיין בתשו' הרדב"ז סימן של"ז עיין שם

כ"ה לוה וכתב וכולי שאלת מה שפסק מרן בא"ה סימן ק"ב דאם נשא ולוה ואחר כך קנה ינתנו הנכסים לב"ח ותדחה האשה דהדין כך אפי' כתוב בכתובה דקנאי ודעתיד למיקני דאם לא כן הוה ליה לפרש וכל שכן דכבר כ' בסימן ק' דעכשיו נוהגים לכתוב בכל הכתובות דקנאי ודעתיד אנא למקני וכן ראיתי להכנה"ג שכן כתב בהדיא בשם מהריב"ל ומפני שיש מפקפקי' בדבר שלחתי למעכ"ת יודיענו וכולי והנה מהריב"ל ח"ב סימן נ"ה כתב המנהג לכתוב בכתובה שעבוד שקנה ושיקנה ובשטר חוב לא נהגו לכתוב אלא אחריות סתם ולכאור' נראה דשעבוד הכתובה אם קדמה חל אפילו קנה אחר שנשא ולוה דשעבוד שטר חוב לא חל כיון דהוי מאוחר ולא כתב בו דאקני ואפילו אם תפס מפקינן מניה וכולי מיהו נראה לי דאפילו הכי ינתנו לב"ח דהרי אם היו שניהם לווים חולקים ואף על גב דבכתובה כתוב דאקני ובשטר חוב לא כתוב דאקני דהרי הרשב"א והרא"ש ס"ל דאמרינן אחריות טעות סופר אפילו בדאקני ואפי' לדעת הרמב"ם והפוסקים שכ' דלא אמרינן אחריות טעות סופ' בדאקני עתה שרגילים לכתוב בשטרות ואחריות וכו' אפ' דהוי כמאן דכתב בפירוש דקנאי ודאקני וכו' וכ"ש שנר' מדברי רבינו ירוחם שכתב דאפילו כתב לראשון דאקני ולשני לא כתב שעבוד שניהם חל כאחד וחולקים וז"ל ואם לראשון כתב דאקני ולשני לא כתב דאקני וקנה ומכר אין השני גובה מלקוחות אבל אם נמצא ביד הלוה גובה כמו הראשון עכ"ל וכבר כתב מרן הכ"מ בפרק כ' מהלכות מלוה וז"ל לכאורה משמע מפשט דברי רבינו שאם לוה וכתב לו דאקני וחזר ולוה מאחר ולא כתב לו דאקני ואחר כך קנה נכסים שיחלוקו וכן כ' בספר צרור הכסף שהי' דעת רבינו אבל מדברי הרא"ש בפ' קמא דמ' גבי ב"ח גובה את השבח משמע דבהא נמי לקמא משתעבד ולא לבתרא שכ' ופעמים נוטל כולו כגון שכתב למלוה דאקני ולא כתב ללוקח דאקני וכן כתב בספר התרומות שער מ' ואין לומר שרבינו חלוק בדבר דא"כ לא הוה שתק בעל התרומות מלהזכיר סבר' רבינו כמנהגו בכל מקום לכך צ"ל דסבר בעה"ת דרבינו חדא מנייהו נקט וה"ה לאידך עכ"ל וכן כתב בספר בדק הבית בח"מ סימן ק"ד דהכי נקיטינן עיין שם הרי דלוה ולוה וכתב לראשון דאקני ולא לשני נשתעבדו לראשון ולא לשני ואם כן הכא נמי שנשא ולוה וכתב לאשה דאקני ולא לבעל חוב ינתנו לאשה וכבר פסק מרן בח"מ סימן קי"ב ולא אמרו אחריות טעות סופ' בדאקני ואף על פי שהר' ש"ך שם כתב דעת הרמב"ן והסמ"ג דהיינו דוקא אם ידוע שלא התנה אבל שטר הבא לפנינו מסתמא אמרינן שהתנה דאקני לכך כתב שט"ח המאוחרים כשרים סתם עיין שם הרי מרן בח"מ סימן מ"ג סי"ג כ' שט"ח המאוחרי' כשרי' וכו' במה דברי' אמורי' שכתב בו דאקני אבל אם לא כתב בו דאקני פסולי' וכו' והיא דעת מהר"י בן מיגש והרמב"ן ובעה"ת שער נ"ו וכבר כתב מרן בספר בדק הבית שם ובכ"מ פרק כ"ג מהלכות מלוה דגם רבינו סובר כן ולא הוצרך לבאר דמאחר שתלה כשרות המאוחרים לפי שהורע כחו של בעל השט' משמע דאם הוא בענין שיפה כחו שלא כדין פסולי' ע"ש אם. כן שטר הבא לפנינו לא אמרינן מסתמא התנה על אחריות דאקני אלא אם כן פירש וגם מהריב"ל בתשוב' כתב דוקא בשטרות שכתובים באחריות וכו' אפשר דהוי כמאן דכתב בפי' דאקני אבל שטר שאין כתוב בו אחריו' וכו' לא אמרינן מסתמא התנה כן ועוד אפשר דגם הרשב"א דסבירא ליה דאחריות טעות סופר בדאקני מודה בלוה ולוה וקנה וכתב לראשון דאקני ולא כ' לשני דאקני דהא בשכתב לשניהם דאקני דיחלוקו כ' הרשב"א הטעם משו' דאמרינן דחזר בו במקצת משעבוד ראשון ואם כן ה"ד כשכתב לשני דאקני שחזר בי בפירוש אבל מסתמא אמרי' ולא חזר דמלוה א' ששעבד לו נכסיו מיקרי מוחזק וס' אם חזר מעמידים הדבר בחזקתו ונראה דאין הלוה נאמן לומר שחזר כמו שכתב הריטב"א בחידו' לקידושין בפרק האומר וז"ל לא בא אחר וקדשה וחזרה בו בפני שנים אבל בינה לבין עצמה לאו חזרה היא ואפי' שמענוה מאחורי הפרגוד שחוזרת בה מחשבה גרידא חשיבה וכן בכל דבר שצריך חזרה וכו' עיין שם הרי שכתב דבכל דבר שצריך חזרה צריך בפני ב' עדים ואם כן נראה ודאי דאינו נאמן לומר שחזר אלא בעדים וכיון שכתב לראשון דאקני ולא כתב לשני דאקני לא אמרינן מסתמא התנה כן דהוי חזר' וצריך עדים ומכל מקום בלוה ולוה וכתב לאחד דאקני ולא כתב לשני דאקני ואחר כך קנה נשתעבדו לא' ולא לשני והכא נמי באשה ולוה וכתב לאשה דאקני ולא כת' לב"ח ינתנו לאשה

ומדברי מהריב"ל בתשו' שכ' ולכאורה נר' דשעבוד כתובה אם קדמה חל וכו' משמע דאם לוה ואח"ך נשא או אם זמן שניהם ביום א' אפי' כתב לאשה דאקני ולא כתב לב"ח תדחה האשה דכה"ג בשני מלוים יחלוקו וה' מש"ל בפ"ך מה' מלוה נסתפק בזה אם ה"ד כשכתב לראשון דאקני דאיכא תרתי לטיבותא קדימת הזמן ושעבוד או"ד עיקר טעמא משום דלזה יש שעבוד ולזה אין שעבוד ונ"מ אם לא כתב לאחד דאקני וכתב לשני דאקני דאי משו' דאיכא תרתי לטיבותא כה"ג יחלוקו ואי משו' דלזה יש שעבוד ולזה אין שעבוד ה"נ השני זכה וכתב שם דה"ד לר' האי אבל להרי"ף הדין פשוט שאם לוה ולא כתב דאקני וכתב לשני דאקני ואח"ך קנה או שלא כתב לשני דאקני וקנה בין שני ההלואות שהשני זכה משו' דחשבי' כאלו מכר לשני וכשם שלא היה יכול הראשון להוציא מן הלקוחות כך אינו גובה מב"ח שנשתעב' ע"ש נראה דס"ל דלר' האי דמלוה עפ"י קודמת למלו' בשטר מאוחר אפילו שעבד נכסיו בפי' בשטר מלוה עפ"י קודמת השעבוד לא הוי כמכר וא"כ אפשר לומר דאפי' כ' לשני דאקני ולא כתב לא' דאקני נשתעבדו לראשון המוקדם