ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפה

לכופו לפרוע לאחד מהם כל מה שחייב עד פרוטה אחרו' ויפסיד לאחרים אלא יפרעו לכל ב"ח בשוה ומי שאינו כאן ב"ד יקחו חלקו ויהא מונח בידם עד שיבא ממ"ה וכן הסכי' מהרשד"ם בתשו' בס' לחם רב ובתשו' סי' שצ"ב עיי"ש וכן לשון מהר"ם בתשו' הקצרות סי' רי"ט נראה לי דאין יכול לכופו להגבות לו כל חובו מטלטלי אלא יפרע לכל ב"ח בשו' וכו' ע"ש וכן מוכח מדברי רבי' יונה הביאו הטור בסי' זה ס"ט וז"ל ומיהו דוקא שגבו בב"ד כגון שהגבהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם חוב אחר וכו' אבל אם מעצמו וכו' ע"ש משמע דאם היו יודעים שיש שם חוב אחר לא היו ב"ד מגבים לזה לבדו כמ"ש מהרח"ש בתשו' וכן הסכי' ה' צ"צ סי' קי"ח ע"ש ודברי ה"ר יונה הביאו הרא"ש ב"פ הכותב וכ"כ הטור ומרן בא"ה סי' ק"ב ע"ש וכ"כ מהר"ם ריקאנטי סי' תקכ"ד ע"ש וא"כ מה שהגבו ב"ד לאלמנה א' המטלטלין והניחו אלמנה הב' שלא כדין עשו דתפיסה במה שבבית אינה כלום כמ"ש הריב"ש סי' שס"ד מטענה דכל התופס צריך תפיס' גמור' שיקנה הדבר בא' מדרכי הקניי' וכן הסכמת האחרונים ודאי מי שנתן לא' מהם לא מחייב משום מזיק שעבודו של חבירו דדוקא בב"ח מאוחר שקדם וגבה ומכר לגוי חייב לשלם מדינא דגרמי כיון דהוא לא זכה ומוציאין מידו אבל היכא דליכא דין קדי' וכל א' מהם שקדם וגבה זכה ה"נ מה שהתפיס לו הוי כשלוחו ולא מחייב מדינא דגרמי וכך כתב מהרח"ש בתשוב' תא"ה סימן נ"ד

כ"ג וקי"ל דיחלוקו וכו' וכן פסק הרדב"ז בתשובו' ח"ב סימן רי"ב וסימן רע"ה עיין שם ונראה לכאורה דחולקים בשוה אבל הרמ"ה בפרק מ"ש סוף סימן קס"ו כתב וז"ל ומסתברא דהיכא דלוה וחזר ולוה ואתו תרוויהו למיגבה בהדי הדדי ואשתכח קרקע גבי לוה ולא ידיע אי בתר דלוה מתרוויהו קנייה ואי מקמי דלוה מתרוויהו קנייה והוא הדין היכא דכתב ליה לתרוויהו דאקני ולא ידיע אי מקמי דלוה הוא דקנייה ואי לבתר דלוה קנייה וקאתו תרוויהו בטענת ברי או תרוויהו בטענ' שמא ולית בה בההיא ארעא אלא כשיעור מאי דחזי ליה לפחות שבהם ההוא דקדים זמניה שקיל ג' חלקים והך דמאחר זמניה שקיל רביע מ"ט כיון דלפום טענתיה דקמ' הוה דינא למשקל כוליה ולפום טענתיה דבתרא הוה דינא למיפלג בשוה פלגא שקיל קמא ממ"נ ואידך פלגא הו"ל ממון המוטל בספק וחולקים מיהו ודאי אי אתי חד מנייהו בטענת בריא ואידך קאתי בטענת שמא כיון דלא קאי ממונא בחזקת דחד מנייהו בריא ושמא ברי עדיף עכ"ל ומהריב"ל ח"א סימן ס"ח כתב דכבר כ' הפוסקים דבחצי שמודה המאוחר חל הקודם יקח המוקדם ובשאר החצי חולקים ע"ש אבל בסימן קי"ב כתב ב' מלוים וכו' וטוען המוקדם כי כשלוה ממנו כבר קנה הנכסים והמאוחר טוען שלאחר שלוה משניהם קנא' ואין עדים בדבר וי"א שחולקי' החצי שחלוקים עליו וי"א שאם אין עדים וכו' וכה"ג תנן בריש מציעא ב' אוחזין בטלית וכולי זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכולי זה נוטל ג' חלקים וזה נוטל רביע וכתבו התוספות וא"ת ונימא דאין ספק מוציא מידי ודאי וכולי כדאמרינן בפרק החולץ ספק ויבם וכולי וי"ל דהתם וכולי אבל הכא אין סברא מה שהוא ודאי בחציה שיועיל לו לחציו השני ע"ש וכן בפרק החולץ אמרינן ספ' ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא וכו' אידי ואידי ס' וכ' רש"י ונראה בעיני דההיא מנתא דקא מודו ליה שקי' ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין וכו' וכה"ג אמרי' שם בספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ע"ש וכן פסק הרמב"ם והטור בא"ה סימן קס"ג ע"ש אלמא אף על גב דהספק מוחזק יותר דממ"נ יש לו זכייה במקצת נכסים ולפי טענתו כל הנכסים הם שלו לא חשיב כודאי וספק אלא החלק שמודים לו נוטלו והנשאר חולקי' בשוה והכא נמי אמרינן דבעל חוב המוקדם יש לו שעבוד בחצי הנכסים ממ"נ ולא הוי כודאי וספק אלא החצי שמודה לו נוטלו וחצי האחר הוי ממון המוטל בספק וחולקים אותו וכן בפרק מ"ש דקמ"א אמר זכר תחלה מאתים נקבה אחריו ולא כלום נקבה תחלה מנה זכר אחריו מנה וילדה זכר ונקבה ולא ידעינן אי מנייהו נפק ברישא זכר שקיל מנה ממ"נ אידך מנה הוא מנה המוטל בספק וחולקים עיי"ש ושוב ראיתי למהריט"ץ סימן ח' שתמה כן מהך דפ' החולץ ע"ש ונראה דלאו דוקא יחלוקו בשוה קאמר אלא מי שזמנו קודם נוטל שלשה חלקים ומאוחר נוטל רביע והיינו דוקא בבריא ובריא או שמא ושמא אבל בבריא ושמא מי שזמנו קדום גובה הכל דבריא עדיף וכי האי גוונא הוכחתי בסי' ס' עיין שם באורך

כ"ד דין ו' אבל אם קנאם אחר שלוה וכו' אחד שהכניס' לו אשתו קרקע צ"ב ואחר הנישואין עלה על צוארו כמה חובו' בשטרו' וכל ימי חיי' לא היו יכולי' לגבות מהקרקעות ואחר כך מתה בחייו ועמדו הב"ח לגבות ממקרקעי יש דסבירא ליה דהוי כלוה ולו' ואחר כך קנה דיחלוקו ולע"ד נראה דהיינו דוקא בדבר שלא היה ברשותו כלל בשעת הלואה ולא נכנס לידו עד אח"ך אבל בנ"ד שהיה ברשותו בחיי אשתו לתשמיש ולדירה ולאכול מפירותי' פשיטא דחשיב שלו וכשפקע זכות אשתו טורפי' אות' ב"ח וכל הקודם זכה מאר"י עייאש בספר פני יהודה סימן ב' עיין שם ולכאורה נראה לי דהוי כלוה וקנה מדאמרינן בירוש' סוף פרק מי שהיה נשוי וז"ל הדין דיזוף מן תרי בני נשא וכו' פשר אר"י ולא כתב דאקני לא אתיא אלא ביורש אר"ח אפי' בב"ח אתיא בההיא דלא כתב דאקני וכו' הרי דמי שיש עליו ב' ב"ח מוקדם ומאוחר ונתפשר עם הראשון וסלקו מהקרק' שיש לו הוי פשר' ואין השני יכול לטרוף מהלוה הקרק' שהשאיר לו המלוה הא' דמה שנתפשר עמו חשיב כאלו קנה ממנו ואין המאוחר טורף אותו אם לא כתב לו דאקני והרא"ש בפרק מי שהיה נשוי למד מהירושלמי דאם היתומי' סלקו לבעל חוב מוקדם מהקרקע במעות אין בעל חוב מאוחר טורף דהוה ליה קרקע שקנו היתומים וכן כתב הר' מ"מ בשם הרשב"א והרמב"ן ופסקו מרן סימן ק"ז ס"ו עי"ש אלמא אף על גב דהיה שלו כיון שהיה משועבד לבעל חוב המוקדם מה שנתפשר עמו הוי כאלו קנה ממנו ואין המאוח' טורף אותו ממנו (עכ"מ)

כ"ה וכל הקודם וגבה זכה וכולי איכא למאן דאמר טעמא משום דחל שעבודייהו כא' והרמב"ם סבירא ליה דטעמא משום ספק ונ"מ דאי משום ספיקא חולקים בשוה ואי משום דחל שעבודייהו כא' חולקים לפי ממון א"נ משום ספיקא אם קדם אחד וגבה מה שגבה גבה ואי משום דחל שעבודייהו כא' מה שגבה לא גבה ולכ"ע אם מכר לאחרים שניהם אין מוציאין מיד הלקוחו' הרשב"ש סימן תכ"ט ע"ש וטעות סופר יש וצ"ל אם מכר לאחרים שניהם מוציאין מיד הלקוחות כיון שכת' לכל א' דאקני וכן כתב בהדיא ה' נ"י בפרק מ"ש והרדב"ז ח"ב סימן שע"ה עיי"ש וכן מבואר מדברי הרשב"ש דאם לא כתב לא' מהם דאקני ומכר לאחרים שניהם אין מוציאין מיד הלקוחות משום דלא נשתעבדו ע"ש משמע דאם לא מכר לאחרים אפילו לא כתב להם דאקני שניהם חולקי' בשוה ואם קדם א' מהם וגבה זכה וכן כתב הרדב"ז סי'