ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפד

גבתה החוב דלא מהניא תפיסה זו טפי ממי שנמסר לו שט"ח במכירה או במתנה במסירה לבד שלא קנה גוף החוב וטעמא דמהניא תפיסת השטר לענין שלא יעשו החוב מטלט' אצל בניו משום דההוא חוב כבר היה משועבד לההיא איתתא דתפסה מלוגא דשטרי מחיים דאב מדר' נתן אלא דאמור רבנן כי מיית האב נעשה החוב מטלטלי' ומטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדי בדינא דגמ' וכיון שכבר היה אותו החוב משועבד בחיי האב ותפסה השטר בחייו אהני שלא יעשה מטלטלי אצל היתומי' אבל בנ"ש אין תפיסת השטר כתפיסת החוב ויחלוקו החוב האלמנה והבנות מכח חובן לפי שאין בחוב דין קדימה ושטרי משכונה בתפסה האלמנה המשכונ' ובאות הבנות ומוציאות המשכונ' מיד המחזיק בה מכח האלמנה בין שהיה זמן המשכונה קודם המתנה בין שהיה זמן המשכונה אחר המתנה משום דהמשכינה מוחזקת היא אצל המלוה כדאמרי' בפ' אז"נ וכולי באתרא דלא מסלקי ב"ח גובה ממנה ובכור נוטל בה פי שנים ואין שביעי' משמטת וש"מ דמשכונ' מוחזקת היא הילכך אפילו זמנה אחר המתנה הבנות מוציאות אותה בכח החוב כאלו היא קרקע של אביהם וכל הני משכנתא דידן אתרא דלא מסלקי נינהו שהרי יש בה זמן שאינו יכול לסלקו והיה אומר הרשב"א דאפילו עבר זמן המשכונ' לעולם היא בחזקת המלוה כאלו היא מכורה אצלו עד שתפדה וכולי עכ"ל הרי דמסקנתו דלא מהניא תפיסת שט"ח בגבה דלא עדיף ממסירה ועיין בתו' בבתרא דף ע"ז בד"ה אמר וכו' שכ' וז"ל ובהכותב גבי ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי משמע דאי תפסה מחיים קניא וכולי אור"י התם דהיא לא היתה רוצה לקנות המלוה אלא התם רוצה לדחוק היתומים שיפרעו לה וכולי ע"ש וכן מבואר בדברי הטור סימן ס"ד עיין שם א"כ תפיסת השטרות לא הוי כגבוי לענין ב"ח דלא עדיף ממסירה כמסקנת הר"א ן' ישמעאל וכ' המבי"ט ח"ג סי' קפ"ה ואפשר שזה כשניהם שוים אבל כשהוא מוקדם למי שתפס השטר אם פרע לו פטור אבל הר' כנה"ג בסס"י ס"ד חלק עליו דאם פרע לאותו שאינו תפוס בשטר אפילו שזמן שניהם שוה פטור מהחוב עיין שם ואם הקנה לו בכתו"מ הוי תפיסה כדמוכח מדברי הרשב"א בתשו' סי' תתקי"ד הביאו מקן הב"י שם וכה"ג קיי"ל בסימן ס"ד גבי מוכר דבר שלא בא לעולם דאפילו לא תפס אלא כתב לו שטר ומסרו לו כמאן דתפס דמי עיין שם וה"נ דכוות' וכן מצאתי להמבי"ט ח"ב סי' קס"ד שכ' דאם מסר בידו השטר והקנה בכו"מ נראה לי שיכול לגבות מהם ולא ב"ח אחר קדום אע"ג דמכירה זו מדרבנן ויכול בעל השטר למחול וכולי וכ"ש אם הכו"מ היה ע"י ב"ד דהדבר פשוט שאין ב"ח מוקדם יכול לגבות מהם שהרי כ' ה' צרור הכסף תלמידו של הרשב"א שאם גבה שט"ח על ידי ב"ד אין בעל השטר יכול למחול וא"כ הרי הוא כגבוי וכולי ע"ש ונר' דגם הרשב"א והש"ך דס' דאי נתנו לו לב"ח שלו בפירעון חובו יכול למחול ועיין בס' גינת ורדים ח' א"ה כלל ד' סי' כ"ו וכ"ז וכ"ח

י"ט נראה דאם תפס משכונות שיש ללוה של אחרים הוי כגבוי כמו שפסק הטור ומרן בסי' ס"ו דשט"ח על המשכון מטלטלי' כיון שמכר החוב ומסר לו מטלטלי קנה החוב שעליו במסירת המשכון אע"פ שלא מסר לו השטר ולא כתב לו שום דבר והם דברי בעה"ת שער נ"א ח"ד סי' ו' וז"ל ומסתברא דחוב על משכון מטלטלי' וכו' א"נ אם הלוה עליהם בלא שטר מכי מסר המטלט' וכולי קנה החוב מ"ד אאשה שאם קדש' במשכו' דאחרי' שהיא מקודשת מפני שב"ח יש לו קצת קנין בגופו של משכון ואע"פ שאינו קונה גופו של משכון מ"מ קני ליה כנגד חובו וזה הבא אחריו זוכה במשיכתו מכח הראשון עכ"ל א"כ דינו כמטלטלי' שלו בין משכנו שלא בשעת הלואתו בין משכנו בשעת הלואתו כדקי"ל בא"ה סי' כ"ח דהמקדש במשכון בכל ענין מקודשת ע"ש בב"י וה"נ מי שקדם ותפס זכה מיהו ה"ד משכון של ישראל אבל במשכון של עכו"ם כ' המרדכי הובא בב"י שם דאינה מקודשת דישראל מגוי לא קני משכון כדאית' בפ' כ"ש דהלכה כרבנן ולא כר"מ ופסקו מור"ם שם וה"נ אין תפיסתו כלום ושוב מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ד סימן קנ"ב שכ' באלמנה שתפסה למזונות וז"ל וכ"ש אלו היה שם עסק של משכונות דאלו במשכון דישראל קני ליה מדר"י ואפילו משכנו בשעת הלואתו וכולי ואפילו משכונות של נכרי אע"ג דלא קני מ"מ לא גרע ממלוגא דשטרי וכו' עש"ב

כ' לוי שהיה חייב לראו' ושמ' ומכר לראובן מטלטלי בא' מדרכי הקנייה עיין בשו"ת פני' מאורו' ח"ב סי' כ' שכ' דאם יש ראיה שקנאם תלוי במחלוקת מהר"ם אלשיך והש"ך בסס"י קכ"ו אם שייך תקנת השוק בדבר שלא הגיע ליד המקבל אבל אם אינו מברר שקנאם תפיסת ב"ח האחר הוי תפיסה עש"ב וכבר הוכיחו ה' גו"ר כלל ה' סי' ה' ורבני שם סי' ט' דשייך תקנת השוק אפי' לא באו ליד המקבל כיון שזכה בא' מדרכי הקנייה וכן נראה מדברי המבי"ט ח"ב סי' ה' עש"ב ואם ליכ' שעבו' מטלטלין אג"מ ודאי דלכ"ע אם קנה בא' מדרכי הקנייה אפי' לא הגיע לידו אין תפיסת השני כלום כיון שלא נשתעבדו לו מן הדין (עכ"מ)

כ"א דין ד' לא מיקרי גבייה וכו' וה"ה תפס מעצמו בלא ב"ד וכו' ולכאור' נראה דאף בלא שומא מיקרי גבייה וכו' הש"ך וה' פני משה ח"ב סי' קכ"ו כ' על אלמנת ראובן שהגבו לה ב"ד בכלל כתובתה נכסי חוב שביד תוגר א' ויצא על ראובן שט"ח קדום לכתובה דלא חשיב גביה כ"ז שלא שמו ב"ד המטלטלין ונתנו' ביד ב"ח המאוח' ומלבד שהדבר פשוט בעצמו כן נראה בפי' מתשו' הרא"ש עי"ש וכ"כ ה' בית דוד חא"ה סי' ס"ג ע"ש אבל בתשו' מהר"ם הקצרות סי' רי"ט והובא בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סי' מ"א מבואר דאפילו תפס מעצמו בלא שומא אין מוציאין מידו עיי"ש וכ"כ הרמ"ה בפרק מ"ש סי' קס"ז דאפי' גבה ממנו בע"כ כיון דבדין גבה דקי"ל מיניה ואפי' מגלימא דעל כתפיה ע"כ הו"ל כלוקח ואין ב"ח ראשון יכול להוציא מידו ע"ש משמע אפי' בלא שומא וכן הסכים הר' פרח מטה אהרן ח"ב סימן כ"ו ועיין בס' בית דוד ח"מ סימן יו"ד

כ"ב דין ה' שעבד לו מטלטלי אג"מ וכולי נראה דאע"פ שנהגו לכתוב בכל הכתוב שעבוד כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי אע"ג דקנה ודעתיד לקנות וא"כ דין המטלטלין כמקרקעי דגובה מי שזמנו קודם ה"ד שנתברר בעדים שמטלטלין אלו קנה קודם שנשא הב' אבל אם לא נתברר מחזקי' להו כנשא ונשא ואח"ך קנה דיחלוקו כדקיי"ל בב' מלוים וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' רי"ב ע"ש וכבר כ' מהר"ם בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סי' מ"א דאע"ג דאם תפס הוא בעצמו אין מוציאין מידו אבל ב"ד אין להם להתפיס לזה לחוב לאחרים ומה שתמה מרן הב"י שאם אחד מבעלי חובות במ"ה יפסידו אחרים ולא יכופו ב"ד שיפרע עד שיבא אותו האחר ודחה תשוב' זה מהלכה ע"ש וכבר תמהו עליו האחרונים מהרח"ש חא"ה סי' נ"ד ומהראד"ב בספ' לחם רב סי' קס"ז והרב בני אהרן סימן מ"ו דכוונת מהר"ם ברורה דאין ב"ד יכולים