ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפג

שעבוד חבירו או לא וא"כ ה"נ הלוה שמכר הקרק' המשועבד לב"ח מוקדם אפילו מכרו לישראל אחר אין ב"ח טורף מהלוקח אלא גובה כל המעות שביד הלוה דדמי שעבודו הם אבל לדעת הרא"ש המעות יחלוקו

י"ב דין ג' במטלטלי' וכן עבדים וכולי נסתפק ה' פני משה ח"א סימן צ"ה וז"ל דאפשר דתפיסת עבדים והגודרות לא מיקרי תפיסה כמו שאין להם חזקה כמ"ש הרא"ש דעבדים דין מטלטלי יש להם ואם קדם ב"ח מאוח' וגבה מה שגבה גבה ה"ד כשהגבהו הלוה עצמו אותו העבד בחובו דהו"ל כמכר וכן נמי כשהגבו ב"ד מהני דהוי כמכר אבל בקדם המאוחר ותפס העבד שלא מדעת הלוה אפשר דמדין תפיסה לא מהני כיון שאינו משתמר לדעתו ע"ש ואיברא דהרא"ש בתשו' כלל ע"ט סימן ב' מיירי בלקח המלוה מהלוה בחובו מיהו מרן שכ' דמטלט' וכן עבדים וכולי משמע אפילו תפיס' מהני לב"ח המאוח' דומי' דמטלטלי' אבל יש להסתפק בהא דקי"ל דספקא דדינא או דפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מיד המוחז' אם בעבדים והגודרות דאין להם חזקה אם התופס יכול לומ' קי"ל או לא וה' בני יעקב בתשו' סי' ד' נסתפק בזה ע"ש (עכ"מ)

י"ג אין בהם דין קדימה וכולי אין ללוה להתפיס לא' ולחוב לאחרים מיהו אם מסר לא' מהם אינו משלם מדין מזיק שעבודו של חבי' מהרח"ש סימן נ"ד והביאו ה' כנה"ג וכ' הרב בית דוד סימן יו"ד דה"ד קודם שבאו לדין עם הלוה אבל אם כבר הזמינו' לדין אם מסר לא' חייב מדין מזיק שעבודו של חבירו עי"ש ועיין בתשו' ה' כנה"ג ח"ב סי' ג' והר' פני משה ח"ב סימן נ"ו כ' דהלוה לצאת ידי שמים יתן למוקדם עי"ש וא"נ כן (עכ"מ)

י"ד לעני' שאם קדם המאוח' וכולי ואם באו שניהם כא' לגבות חולקי' במטלטלי' בשוה והרמב"ן בתשו' סימן ס"א כ' דאם באו כאחד לגבות אין למאוחר כלום במקום המוקדם ע"ש אבל הריטב"א בר"פ מי שהיה נשוי כ' וז"ל והא דאמרי' ותפס' לאו דוק' דהא מתנית' במקרקעי דאלו במטלטלי אין בהם דין קדימה כלל אפי' לכתחי' וכולי וכ' עוד שם וז"ל והא דאמרי' דגבי מטלט' אין דין קדימה לכתחי' וחולקי' בשוה ואי קדם המאוחר וגבה גבה אומר רבי' בשם רבו רבי' הגדול שאם שעבד לראשון מטלטלי' אגב מקרקעי חזר דינם כקרקע וכשם שטורפי' מלקוחו' כך טורפי' מב"ח המאוחר למ"ד מה שגבה לא גבה דפסקי' כוותיה ולעולם לא אמרי' מה שגבה לא גבה אלא בדליכא בנ"ח כלל אבל כי איכא בנ"ח לראשון אפי' זיבורית לא מפקי' מניה ב"ח מאוחר אא"כ ה"ל לו אפותיקי מפורש וכולי עכ"ל וכבר הוכיח כן הסמ"ע דלא קי"ל כהרמב"ן עש"ב וכן כתב הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקכ"ד ע"ש

ט"ו אם קדם המאוחר וגבה וכו' אם אין במה שתפס תשלום כל חובו ה' פרח מטה אהרן ח"ב סימן קכ"ו כ' ינכה מה שתפס ולא יחלוק עם שאר ב"ח בשוה עש"ב אבל הר' שבות יעקב ח"ג סימן קמ"ח כ' דחולק עמהם בשוה וכן הסכימו ב"ד למעשה שלא כדברי ה' פני משה ע"ש

ט"ז קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו וכו' אם הגבו לו ב"ד בטעות לכאורה נר' דלא הוי כתפוס ומוציאין מידו וכבר הוכיח כן מהרח"ש ח"ג סי' צ"ה מדכ' הטור בסימן קמ"ו בדין כל דאלים גבר וכולי דב"ד שהגבו שלא כדין חייבי' להחזיר הדבר למה שהיה בתחילה ע"ש ובר"פ מי שהיה נשוי דבעי' לדייק ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה לפי' רשב"ם בתוס' שם מיירי בקרקע וכ' הר' פני יהושע שם דהא אם קדמה ותפסה היינו שהגבוהו הב"ד קודם שידעו כתובה הראשונה וכולי ע"ש א"כ נראה דאפילו הגבוה הבית דין בטעות הוי תפיסה גם מהר"ם בתשו' הארוכות סי' תקכ"ה כ' וז"ל ששאלתם אם יש לכתוב זמן בפסק דין זמן וכו' דאי לא כתבי זמן נ"מ חורבא אם ראובן ושמעון נושים בלוי וכל א' יש לו שטר והלך אחד מהם לדיין עם לוי והחליטו קרקע של לוי וכתבו פס"ד כמו כן לגבות זה הקרקע וכיון דלא כתבי' זמן כל א' אומר אני קדמתי אי משום הא לא חיישי' דניחזי שטרא דמאן קדים דקי"ל ב"ח מאוחר שקדם וגבה בקרקע מה שגבה לא גבה ואי במטלטלי' כל הקודם לתפוס זכה דקי"ל במטלטלי' מה שגבה גבה כמו שהוכיח ר"ת מפ"ב דערכין מיהו היכא דלית שטרא איכא חששא וכולי ע"ש משמע דאם הגבו בית דין למאוחר מטלטלי' בטעות מה שגבה גבה וה"נ במקרקעי למ"ד ב"ח מאוחר שקדם וגבה אין מוציאין מידו והרא"ש בפ' הכותב כ' בשם הר' יונה דוקא כשגבה בב"ד שהגבוהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם ב"ח אחר אבל אם גבה מעצמו לא ע"ש הרי דאם הגבוהו ב"ד בטעות שלא ידעו שיש ב"ח אחר מה שגבה גבה ואנן קיי"ל דאפילו גבה מעצמו זכה ומהר"ם בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סימן מ"א כתב וז"ל על מי שיש לו ב"ח ואין לו כדי לפרוע לכל נ"ל דאין הדיין יכול לכופו לפרוע לא' מהם מטלטלי' אלא יפרע לכל ב"ח בשוה אע"פ שחייב לזה יותר מלזה חולקים כל הנמצא בידו בשוה ממש כמ"ש רבי' אלפסי בפ' מי שהיה נשוי וכולי הילכך כיון דידעי' ביה דאית ליה בעלי חובות אחריני האי דיינא דמיזדקק לחד מנייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עבד דהא תנן סתמ' חולקי' בין דאתו כולהו קמן בין דלא אתו אלא חד מנייהו ודאי אי תפיס איהו גופיה לא מפקי' מניה במטלט' וכו' אבל אנן לא מזדקקי' ליה לאתפוסי לחוב לאחרים כמו תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה כדאיתא בפ' הכות' וה"נ ב"ד אין להם להשתדל בדבר להתפיס בחוב לאחרי' כיון דאלו מיתפסי ליה לא מצי לאפוקי מניה וכולי עיין שם (עכ"מ)

י"ז כ' מהרשד"ם סימן קמ"ה דוקא אם תפס מיד בעל המטלטלי' בעצמו דהוי כתפיסה שהרי אין שום חד מב"ח מוחזק דבעל המטלטלי היה יכול לעשות בהם כרצונו אבל אם הם ביד שליש מוזהר מכל הב"ח דלא היה כח בידו להוציאם מידו אם תפס אחד מהם אין תפיסתו כלום ונמשך אחריו הר' פני משה חלק א' סי' צ"ה עיין שם

י"ח הג"ה מהו אם תפס שטרות וכולי כ"כ רבי' ירוחם בשם רבו הר"א בן ישמעאל ע"ש ומצאתי תשו' הר"א ן' ישמעאל בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סימן פ"ט וז"ל ושטרות שתפסה האלמנה ומשכנת' לצורך מזונותיה וכולי אם הם שט"ח אפשר דמהניא תפיסת' ואין הבנות מוציאות ממנה בתורת החוב כיון דלא כתיב בה מטלט' אג"מ ויש להביא ראיה לזה מדאמרי' בפ' הכותב ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי וכו' וש"מ דתפיסת השטרו' מחיי' מהני שלא יעשה החוב מטלטלין אצל בניו ודכוות' הכא מהניא תפיסת האלמנה בשטרות כאלו גבתה החוב ואין הבנות מוציאו' ממנה בכח החוב ויש לבע"ד לחלוק דנהי דמהני' תפיסת שטרות שלא יעשה החוב מטלט' אצל בניו הכא לא מהניא תפיסת האלמנה בשטרות כאלו