ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפב

אינה יכולה לגבות בחיי בעלה אע"פ שהיא קודמת בשעבוד מי שזמן הגבייה קודם הוא וגובה אא"כ הוא דבר ששעבד לה באפותיקי מפורש וכו' ע"ש

ח' הג"ה אבל מלוה ע"פ אם קדם המאוחר וגבה וכו' כתב בתשו' בשמים ראש סי' קמ"ט על א' שמכר קרקע לחבירו ונתן לו הדמים והחזיק בה ואח"ך באו ב"ח ואומרים כיון שעדיין לא קנה זה בלא שטר ולא בק"ס ותקנת הקהל שלא יקנה באופן אחר א"כ אינו אלא כמלוה ע"פ ורוצים לחלוק בקרקע אומר אני ל"מ היכא דאיהו מוחזק בקרקע דאין להם עליו כלום דלא יהיה אלא מלוה ע"פ מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה אלא אפי' לא החזיק בקרקע כיון שקנאו אע"פ שהקהל הפקיעו קניינו לא גרע ממשכונה והו"ל אפותיקי וכו' ע"ש ונראה דס"ל דמלוה ע"פ חולקים ואם גבה המאוחר מה שגבה גבה וזה הוי כאפותיקי וזכה בו

הג"ה ט' אבל מלוה ע"פ וכו' באו שניהם לגבות נרא' המאוחר צריך לישבע דבפ' מי שהיה נשוי אמרינן כגון שנמצאת א' מהם שדה שאינה שלו ת"ק סבר ב"ח מאוחר שקדם וגבה לא גבה ובן ננס סבר מה שגב' גבה והתוס' דחו פירש"י והסכימו לפיר"ח דבן ננס ס"ל דלעולם נשבעת משום חשש שמא תמצא א' מהם שדה שאינה שלו ולא יוכלו אח"ך לחזור עליה דמה שגבתה גבתה וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' קי"ט ע"ש ות"ק לא סבר דאין משביעין אותה אלא משום ב"ח מאוחר שקדם וגבה לא גבה אבל במלוה ע"פ כיון דאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין ממנו אם באו שניהם לגבות צריך המאוחר לישבע מה"ט שמא תמצא שדה שאינה שלו וטורפין אותה ולא יוכל המוקדם לחזור על המאוחר וכן אם גבה ב"ח מאוחר בינונית והניח זיבורית צריך לישבע וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם וז"ל מתוך דברינו יתבא' לך כי אלו הד' נשים כשתפסו מטלטלין אם תפסה הד' מטלטלין בכתובתה שהיא נשבעת לדברי הכל לפי שאין מחלוקת במטלטלין שאין מוציאין מתחת ידה וכבר ביארנו שהעיקר אצלנו און קדימה במטלטלין וכו' ע"ש משמע אפי' תפסה מטלטלין והיא מוחזקת בהם צריכה לישבע ואם לא נשבעה מוציאין מידה

יו"ד ואם מכרם לגוי וכולי כתב מהרח"ש ח"א סי' ו' על ראובן שמת והניח אלמנה ובעל חוב ואין השטר הכתו' ביד האלמנה וקדם היורש והתפיסה הנכסים נראה לכאורה דאין היורש חויב לשלם מדינא דגרמי וב"ח מאוחר שמכר לגוי שאני דהנכסי' הם ודאי של ב"ח מוקדם והא דאינו יכול להוציא מן הגוי אינו אלא משו' אלמותו ולא מדינא אבל הכא דאינו יכול להוציא מן האלמנה מן הדין דשמא לא נפרעה והיא מוחזקת אין היורש חייב אבל מדברי הרשב"א בתשו' שהביא מרן הב"י סס"י זה נראה דאפי' בכה"ג גבי ב"ח שאמר שאבד שטרו וגבה קרקע מהלוה ומכרו לגברא אלימא כיון דגבה שלא כדין דשמא נפרע חייב לשלם לב"ח אחר שיש לו שטר מדינא דגרמי וה"נ דכוות' עיין שם ול"ד כלל דהתם שגבה קרקע שלא כדין כיון דלא זכה בו הב"ח האחר שיש לו שטר יכול להוציאו מידו אם מכרו לגוי חייב מדינא דגרמי כמו בעל חוב מאוח' שמכר לגוי אבל הכא כיון דב"ח שתפס הוא עצמו אין מוציאין מידו מי שהתפיס לו הוי כשלוחו ואינו חייב מדינא דגרמי וכן כתב מהרח"ש עצמו בחא"ה סימן נ"ד גבי לוה ולוה ואח"כ קנה דאם קדם השני וגבה זכה מי שהתפיסו אינו חייב מדינא דגרמי דדוקא ב"ח מאוח' שמכר לגוי חייב לשלם מדינא דגרמי משום דלא זכה ומוציאין מידו אבל כי ליכא דין קדימה וכל א' מי שקדם וגבה זכה מי שהתפיסו הוי כשלוחו ופטור ע"ש וה"נ בחוב בע"פ דחיישינן לפירעון כיון דאם קדם הוא עצמו ותפס אין מוציאין מידו מי שהתפיסו הוי כשלוחו ופטור וכ"כ ה' כנה"ג בסימן שפ"ו אות י"ב וז"ל ראובן שהיה חייב לאחרים ובשעת מותו צוה לאביו חובותיו ואחר מיתה פרע אביו לב"ח ולא נשאר לאלמנתו חצי כתובה וטוענת שחמיה גרם לה היזק דמאחר שהדין נותן דמי שקדם וגבה גבה אפ"ה אינו חייב לשלם מדינא דגרמי מהר"ש הלוי ח"מ סי' י"ח ע"ש והסמ"ע בסימן ק"ח סכ"ו שכ' גבי יורשים שקדמו ופרעו מטלטלי' לבעל חוב מאוחר דפטור ולא מיקרי מזיק שעבודו של חבירו מטעם דשלהם נתנו ע"ש נראה דס"ל דאם אחר התפיסו חייב אבל בנדון מהרח"ש שהיורש התפיס הנכסי' לאשה פטור

י"א ואם מכרם לגוי וכולי אם הלוה מכר הקרקע לגוי והמעות בעין נראה דתלוי במחלוקת שכ' הטור בסימן ק"ז גבי יורש שמכר קרקע לגוי לדברי ר' האי גובה מהדמים והרא"ש תמה על רבינו האי וז"ל כיון דהני זוזי לא אשתעבדו לבנות אלא שעבודייהו אנכסי אבוהון וכיון שמכרו ואין יכולין לטרוף הפסידו מזונותיהם למה"ד למלוה ע"פ שיצאה על היתומים ומכרו הנכסים שאין ב"ח גובה מן המעות שבידם דלאו הנו זוזי דשבק אבוהון וכולי עכ"ל ונ"ל שאם מכרו קרקע שחייבי' לשלם ולא מטעם חוב אבוהון אלא מטעם מזיק שעבודו של חבירו וכולי וכ' הפרישה דמ"ש הרא"ש שאין ב"ח גובה מן המעות שבידם ר"ל שאין גובה אותם מכח חוב אביהם כמו שסבר רבי' האי אלא מכח מזיק שעבודו של חבירו ונ"מ בזה דאם גם היורש חייב לב"ח שלו שלוה הוא מאחר שגם הוא יכול לגבות מהני המעות לאפוקי אם הם חייבים מכח חוב אביהם ב"ח של אביהם נוטל כל המעות ואין הב"ח שלו יכול לגבות מהמעו' וכו' עכ"ל א"כ דעת ר' האיי כיון שהקרקע נשתעבד מעות אלו במקום הקרקע עומדים וחייבים לפרוע חוב אביהם ה"נ כיון שהקרקע היה משועבד לב"ח מוקדם ומכרו הלוה לגוי המעות הם במקום הקרקע וגובה אותם ב"ח המוקדם אבל לדעת הרא"ש המעות הוו כמטלטלי' ומטלט' אין בהם דין קדימה ויחלוקו ואם גבה המאוחר זכה ומהרח"ש ח"א סימן צ"ט כ' דר' האי יחיד בדבר ע"ש ובס' מהר"ם אלשיך סימן י"ד כ' אבל הרמ"ה בפ' מ"ש סימן ז' הסכים עם רבי' האי עיין שם באורך גם ה' צרור הכסף הביאו המבי"ט ח"א סי' רס"ה כ' וז"ל אם קונה הקרקע המשועבד ומכרו לאחר אין למלוה על המוכר כלום ולא על המעות אלא ילך ויגבה השדה מן הקונה אותו והיינו משום דמוכר זה לא היה עליו אלא מה שקנה קרקע משועבדים והרי יצא מרשותו והוא בעין ביד מי שקנאו אבל היורש שמכר הקרק' שהיה משועבד לחוב אביו ואין לו שום זכות עד שיפרע החוב אם מכרו והמעות הם בידו חייב לפרוע לב"ח ודמי שעבודו הם וכשמכר הב' למי שאין אדם יכול להוציא ממנו נר' דמחייב משו' מזיק וכולי עיין שם הרי דס"ל דקונה קרק' או מטלטלי' המשועבדים באגב אם מכרם לישראל אחר אין למלוה על המוכר כלום אלא ילך ויגבה אותם מן הקונה ואם מכרו לגוי חייב מדינא דגרמי אבל יורש שמכר אפי' לישראל דבר המשועבד לחוב אביו אם המעות בידו חייב לפרוע לב"ח ומ"ש הטור בסי' ק"ז ואם אין הב"ח יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרם לגוי וכולי א"כ דה"ה אם מכרן מישראל לדעת ר' האי דגובה ב"ח מהיורש המעות ולהרא"ש טורף מן הלוקח אלא נקט גוי משום דלענין אי הוי מזיק