ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפא

המטלטלין לבעל חוב המאוחר דב"ח המוקדם טורף מלקוחו' דהא תנן בפרק הכותב מי שמת והניח בעלי חוב ואשה ויורשים והניח מלוה או פקדון ביד אחרים רט"א ינתנו לכושל שבהם ואמרינן בגמרא מאי כושל שבהם אמר ריב"ח כושל שבראיה ופירש"י למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף מלקוחות הקודמי' לו וכן אמרו בירושלמי מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים ע"ש וכתב בס' א"ז בשם ריב"ש דה"ד דאיכא משועבדי דאפשר למלוה בשטר או למלוה מוקדם לגבות מהם דאי לא וכולי אלא ודאי חולקין בשוה שאין קדימ' במטלטלי' וא"ת אמאי לא חשו לפסיד' דלקוחו' שהמוקדם יטרוף מהם ואפשר שכיון שהמעו האלו בפני ב"ד ויש להם לחלקן אין להם להשגיח אלא על אלו שלפניהם דהיינו ב"ח ויש להם ליתנם שאם לא יתנו יפסיד ואם יתנו לאחר היו ב"ד מפסידין לזה בידים אבל ללקוחות אין ב"ד מפסידין אלא גרמא בעלמא הוא וכו' ע"ש וא"כ ב' ב"ח א' מוקדם וא' מאוחר נותנים למאוחר המטלטלי והמוקדם טורף מהלקוחו' ואע"ג דקי"ל כר"ע לא פליג ר"ע אלא לגבי יורשי' אבל מהלוה עצמו מודה ינתנו לכושל דהיינו לב"ח המאוחר וכן לגבי יורשי' השתא דתקנו הגאונים דמטלטלי' דיתמי משתעבדי לב"ח ינתנו לב"ח המאוחר וגם הרי"ף דפי' ינתנו לכושל דהיינו לב"ח משום דאינו גובה אלא בראיה לאפוקי כתובת אשה דגובה מטעם תנאי ב"ד עיין שם היינו משו' דדייק לשון המשנה דקתני הכושל שבהם משמע דהכושל שבהני ג' ולא נחית התנא לב"ח הרבה אבל הדין אמת דאם היו ב' ב"ח נותני למאוחר דהיינו הכושל וכן ראיתי למהר"ב בס' א"ז כ"כ בשם רבו ועיין בספר שדה יהושע בפי' על הירושלמי:

ו' כל מי שקדם וכו' כתובת אשה וב"ח בקרקע מי שקדם זמנו יגבה אבל במטלטלין שאין בהם דין קדימה לעולם נותני' לב"ח אפילו הוא מאוחר כמבואר בא"ה סימן ק"ב אם הקדיש כל נכסיו ונכסי אשתו לא תגבה כתובתה עד שידירנה בעלה הנאה וכן הערב לאשה בכתובתה וגרשה בעלה לא תפרע מהערב אלא עד שידירינה בעלה הנאה אבל מן הלקוחות גובה אפילו בלא הדירה וה"ט משום דלקוחות הפסידו אנפשייהו שקנו קרקע שיש עליו שעבו' כתובה כמבואר בערכין ע"ש ונראה דה"ה אם יש עליו שט"ח והאשה קודמת בזמן דגובה בלא הדירה מה"ט דב"ח הפסיד אנפשיה שהלוה למי שיש עליו שעבוד כתובה וק"ו הוא דכיון דגובה מהלקוחו' אע"פ שהקרקע כבר בחזקת' כ"ש שקודמ' לב"ח שהקרק' בחזק' הבעל הוא ואע"ג דאמרי' בר"פ מי שהיה נשוי דב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה וכ' התוס' תימה מה סברא היא זו דלא יהא ב"ח אלא כלוקח מלוקח טורף ב"ח ראשון ותי' רשב"ם דב"ח עדיף מלוקח שלא תנעול דלת בפני לוים וכו' ע"ש הרי דב"ח מאוחר עדיף מלוקח וא"כ א"ל אע"ג דלא חשו ללקוחות דאינהו הפסידו אנפשייהו חשו להפסיד לב"ח מה"ט שלא תנעול דלת בפני לווים ואין האשה גובה עד שידירנה בעלה הנאה מ"מ למ"ד ב"ח מאוחר שגבה לא גבה וקי"ל כוותיה נראה דחשו ללקוחות טפי מב"ח דהא קי"ל דמלוה ע"פ אע"ג דאינו טורף מלקוחות קודמת למלוה בשטר וכתב הרשב"א במיוחסות סי' כ"ב וז"ל אנו קי"ל כמ"ד שעבוד' דאוריית' ומלוה ע"פ גובה מהלקוחו' אלא שהתקינו שלא לטרוף משום תקנ' לקוחות משו' דלית לה קלא אבל מלוה ע"פ מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת נ"ל דמלוה ע"פ מוקדמת טורפת ממשעבדי דב"ח בשטר הכא ליכא נעילת דלת בהא מילתא דהכא והכא מלוים נינהו וכולי עיין שם וכן מצאתי למהר"י ן' הרא"ש בתשו' סי' ס"ט שכ' וז"ל ראובן היה חייב ממון והיה נשוי אשה ומת ראובן ובאו ב"ח לגבות והאשה הביאה גט וכתובה ואומרת שיש לגבות כל כתובתה כיון שנתגרשה קודם מיתתו והב"ח אומרים שלא תגבה אלא מחצי הנכסי' עד כדי כתובתה כיון שהיתה בחזקת נשואה כשמת וכולי נלע"ד שהדין עם ב"ח כיון דדבר זה לא עשתה אלא להבריח הנכסי' מב"ח וכו' ול"ד לההיא דערכין וכו' דהתם הגירושי' הוו ידועי' דלאחר שנתגרשה גבתה כתיבתה כדין כל גרושה ואין לחוש שהגירושין היו הערמה שיחזירנה אחר שתגבה כל כתובתה להפסיד הלקוחות דאינהו הפסידו אנפשייהו שלקחו מאיש בעוד האשה תחת בעלה אבל כאן שלא יצא עליה קול גירושין ודאי להברחה נעשית ועוד וכו' עכ"ל הרי דב"ח דינו כלוקח ואם ידוע שנתגרשה גובה כתובתה ולא חיישי' לפסיד' דב"ח ובירושלמי פ"ה דנזיר בעי מה אמר ר"י במתנה מכיון שהוא נותן במתנה בעין יפה אין צריך להדיר הנאה וכולי ופשטה מההיא דאם היה עליו חוב שצריך להדיר הנאה ע"ש מבואר דה"נ חוב או מתנה צריך להדיר הנאה וכן משמע מדאמרי' בספ"ו דערכין טעמא דבלוקח א"ץ להדיר הנאה משום דהוא דאפסיד אנפשיה עיין שם א"כ דמתנה דלא שייך ה"ט חיישי' דהא לגבי אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח משום פסידא דלקוחות קי"ל דה"ה במתנה מטעם דאי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה מתנה דחיישי' לפסידא דידיה כדאמרי' בפ' הנזיקין וכן פסקו כל הפוסקי' עיין שם וה"נ חיישי' לפסידא דמקבל מתנה מה"ט והא דאמרי' גבי הקדש טעמא משום ריוח הקדש היינו משו' דבהקדש לא שייך ה"ט דאי לאו דעבד וכולי וכה"ג כ' בעה"ת שער מ"ג ח"ג וז"ל דכיון דזה דאין נפרעי' מנכסי' משועבדי' במקום שיש ב"ח לא איתמר אלא מפני תיקון העולם וכו' בהקדש דליכא פסידא להקדש דהא לא קנאם בזוזי וכולי ואע"ג דאסקי' בפ' הנזיקין דל"ש מכר ול"ש מתנה עבוד רבנן תקנתא והקדש דכוות' דמתנה הוא לאו מילתא היא דהא אסיק התם מתנה פסידא אית ליה דאי לאו דעבד נייח לנפשיה לא הוה יהיב ליה מידי אבל הקדש דל"ל ה"ט סד"א דטריף מניה דהקדש קמ"ל וכולי ע"ש הרי מבואר דס"ד דהקדש גרע ממתנה וה"נ דכוותא במתנה ודאי חיישי' לפסידא דמקבל אבל בהקדש דליכא פסידא סד"א דלא חיישי' לקנוניא קמ"ל דחששו לריוח דהקדש ועוד נראה דאדם מקדיש בעין יפה יותר ממתנה דהא בפ' מ"ש מ"ל שכ"מ דהקדיש כל נכסיו ועמד מהו שחוזר מי אמרי' כל לגבי הקדש גמר ומקני וכולי אלמא אף על גב דבמתנה אם עמד חוזר משום דלגביה נפשיה לא גמר ומקני בהקדש מספק"ל אם גמר ומקני אפילו לגבי נפשיה וא"כ ה"נ אע"ג דמתנה חיישינן לקנוניא מ"מ בהקדש כיון דגמר והקדיש בעין יפה טפי ממתנה ס"ד לא חישינן לקנוניא קמ"ל מיהו בס"פ המוכר את הבית מוכח דר"ש ס"ל דהקדש גרע ולא בעין יפה הקדיש כמו מתנה ורבנן ס"ל דהקדש בעין יפה הקדיש כמו מתנה עיין שם ונר' דלכך לא כ' הפוסקים דין זה דבמתנה וב"ח צריך להדיר הנאה דכיון דקיי"ל דאפילו בהקדש חיישינן לקנוניא כ"ש במתנה ובעל חוב דחיישינן לפסידא דידהו והירושלמי דמ"ל במתנה היינו לר"י דלא חייש לקנוניא בהקדש אלא בערב אבל למאי דקיי"ל דבהקדש נמי חיישינן לקנוניא כ"ש במתנה וב"ח כנ"ל

ז' אפי' אם הגיע זמן הפירעון וכו' כ' הרשב"א בתשו' ח"ד סי' רל"ג וז"ל מי שכתב לאשתו מתנה וכו' אם בא בע"ח מאוחר של בעל לגבות תחילה וכו' אם