ערך השולחן חושן משפט חלק ב רפ

הב"י סי' ס"ו נסתפק על רבית הכתו' בשטר אם אפשר לזכותו במכר או במתנה לפי שהוא כמלוה ע"פ מפני שלא נתחייב בכולו בשעת כתיבת השטר ודקדק כן מפ' י"נ ע"ש מיהו התם מ"ל לר"ח קצובי' וכתובי' בעי או"ד קצובי' אע"פ שאינן כתובי' וכ' התוס' בשם ר"ת דמיירי בקצובי' כגון פסק לזון את בתה חמש שנים דדוקא במלוה ע"פ לא גבי ממשעבדי משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף אבל שאר מילי הוו כמכר וכו' וכ"כ הרשב"א שם ומק' מדתנן מתו וכו' היא ניזונת מנכסי' משועבדי' הב"ע בקנו מידו וכו' ופירש"י ניזונת מנכסי' משועבדי' אלמא כיון דקייצי חמש שנים אע"ג דלא כתיבי גובה ממשעבדי כר"ח ע"ש ומוקי לה בשקנו מידו א"כ אפי' לא היה הפירות בעולם כיון דקייצי וקנו מידו טורף ממשעבדי והרשב"א דחה שם פירש"י דמזונות אינם קצובי' ואינם כתובי' ואכולהו פריך ומשני בשקנו מידו וכו' וכן דעת הרמב"ם בפ' כ"א מה' מלוה שכ' ולא מזון האשה והבנות מנכסי' משועבדי' שאלו דברים שאין להם קצבה וכו' ובפכ"ג מה' אישות כ' מתו אלו שפסקו לזון אותם אם קנו מידם או שחייב עצמו בשט' ה"ז כב"ח בשטר וטורפת מזונו' מהמשועבדי' וכו' ע"ש ועיין בבית שמואל בא"ה סימן קי"ד סק"ח אם כן אפי' אינם קצובי' אם קנו מידו טורף ממשעבדי וא"כ פירות משכונה דקצוב וקנו מידו לכולי עלמא טורף ממשעבדי והרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בסימן זה מחו' ח' וז"ל שאלת ב' שהלוו לגוי בזא"ז ואין בנכסי הגוי כדי לזה וכדי לזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמ' קרן והרבית שהרווחת קודם אתה נוטל ומן המותר אגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הרבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא מתרבה והוא יכול לפורעו בכל עת ולסלק שעבודו תשובה אין בדברי שמעון כלום לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי הפוסק לזון את בת אשתו שניזונת מנכסי' משועבדי' אף על פי שהמזונות דבר יום ביומו נתחייב בהם אלא שהשעבוד חל עליו משעה שקבע עליו המזונות והטענה גם כן שאמרת דכיון דאי בעי למפרעי' ולסלוקי מצי לסלוקי נמצא שלא חל אלא בו ביום מההוא נמי שמעינן דלית' כלל דהתם נמי הא מצי לסלוקי שעבודיה אי כתב כל זמן שאת עמי שהרי אם גירש את אשתו כמחל אותו שעבוד עכ"ל הרי דאפילו יכול לסלקו ועדיין לא נתחייב בו חל השעבוד והוי מלוה בשטר וטורף מלקוחות כמו בבת אשתו וכן כתב הרשב"ץ בח"ג סימן ש"ג וזה לשונו והיא קודמת בכל בעלי חובות בין במטלטלין בין במקרקעי שהרי כתוב בכתובה מינאי ודקניתי ודאקני ויש לה חיוב מזונות וכו' והיא קודמת באלו מזונו' לשאר ב"ח כקדימת' בנדוניית' לפי שמשעת כתיבת הכתובה נשתעבדו הנכסים למזונות וכן יראה מפרק הנושא ופסק לזון את בתה שהיא טורפת משעת הכתיבה אף על פי שחיוב המזונות מאוחר וכולי עיין שם ומ"ש דהדין הוא דהמוקדם אוכל פירות ואף על פי כן אם קדם המאוחר ואכל הפירות אין מוציאין מידו וכולי לא דק דאם חשיבי כמטלטלין אם כן אפילו לא גבה המאוחר הא קיימא לן דמטלטלין אין בהם דין קדימה והרשב"א בתשובות שכתב דאם הם ביד הלוה יש בהם דין קדימה ולא אמרו דאין בהם דין קדימה אלא אם גבה וכולי לא קיימא לן כוותיה וגם הרשב"א לא להלכה אמרו וכמו שכתב הסמ"ע בריש סימן זה וכן הסכימו האחרונים וכמו שכתב הרב כנה"ג הגב"י אות כ"ה וכולי וכן כתב בתשובות ח"מ חלק שני סימן קי"ז ואם כן אם פירות המשכונה חשיבי כמטלטלין אפילו באו כאחד אין בהם דין קדימה ואי הוו כקרקע אפילו קדם וגבה מוצאין מיד המאוחר ונראה דבתוך זמנו דאין הלוה יכול לסלקו הפירות הוו כקרקע שהרי כתב הטור סימן רע'"ח וזה לשונו ואם המלוה על המשכונה על הקרקע באתרא דלא מסלקינן שקול בה פי שנים ובאתרא דמסלקינן לא שקיל וכו' ולכאו' נראה דאפילו בגוף השדה וכולי נראה דפשיטא באתרא דלא מסלקינן נוטל פי שנים דאפילו מהפירות מדכ' אפי' מגוף הקרקע משמע דעיקר דבריו מיירי בפירות וכעין זה דקדק הרבי"ש בסימן שצ"ב מלשון בעל העיטור ע"ש

ג' כתב ה' ב"ח דחס הסחורה שלקח בהקפה היא בעין או מאי דאתי מחמתה קיים יטול אותה בעל הסחורה ואין לאחרים חלק בה וכן כתב ה' כנה"ג בסימן זה עיין שם וכן כתב הרב בית שמואל בא"ה סי' ץ' עיין שם והרב בית יהודה דף קי"ט כתב דרבו מגמגם שלא נתבאר זה בדברי הראשונים אבל למעשה הסכים עם האחרונים עיין שם וכבר הרב צמח צדיק סימן קי"ז דחה דברי הרב ב"ח והסכים דאפילו הסחורה בעין כיון שזקפם עליו במלוה לא עדיף בעל הסחורה משאר ב"ח על פי הדין עיין שם כן הסכים הרב מוצל מאש סימן מ"א וכן דעת מהרא"ש סימן ק' ומהר"י ן' עזרא ומהרש"ך חלק ראשון סימן ע"ג וכבר תמה הרב כרם שלמה סי' ט"ז על הרב כנסת הגדולה בזה ומה שצדד בשם מהר"א גאטינו דלא אמרו הרב ב"ח והרב כנסת הגדולה אלא בשלא זקפם עליו במלוה עיין שם ליתא דהב"ח הורה כן הלכה למעשה בזקפן עליו במלוה כמבואר בתשובות הרב צמח צדיק שם ועיין בתשובות חיים שאל סימן מ"ד סי"ו שכן הסכימו האחרונים

ד' כתב המבי"ט חלק שני סי' ח' שאם באו ב' ב"ח בשטר והמוקדם אינו מקויים אלא שלוה מודה שכתבו ועומד ליפרע אין ב"ח המאוח' ששטרו מקויי' יכול לטעון מזוייף ויש קנוניא בין הלוה ובעל חוב דכל שמודה שכתבו הוי כמקויים כדאמרינן בפרק ג"פ אמר תנו קיימי' לשטרא וכו' אפילו לדעת המפרשים שחולקים על ר"י שאפי' מיורשים לא גבי בשטר עד דמקיים ליה וכו' אבל הכא דאיתיה והוא מודה שכתבו שאינו מזוייף ולא פרע לו פשי' דיורשים ולקוחות ל"מ טעני ולקנוניא לא חיישינן וכו' עיין שם ותמהני שהרי כתב בעל המאור בסוף פ' ג"פ דאפי' אמר תנו אינו גובה מן המשועבדי' וההקדש בשטר שאינו מקויים והרמב"ן במלחמות ובחידושיו שם סביר"ל דגובה מהקדש משום דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש אבל לגבי לקוחות חיישינן לקנוניא ואפילו לגבי הקדש היינו דוק' בשכיב מרע משום דאין אדם חוטא ולא לו אבל בבריא חיישינן לקנוניא וכמו שהוכיח הרשב"א בתשובות חלק שני סימן רנ"ג דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש ודוקא בשעת מיתה אבל בשלא בשעת מיתה חוטא ועושה קנוניא לצורך עצמו אפילו לגבי הקדש או אפילו בשעת מיתה לגבי הדיוט עיין שם באורך וכן הראב"ד שהביא בעה"ת שער ב' ח"ד שרצה להעמיד דברי הרי"ף משום דזיוף לא שכיח וקיום שטרות דרבנן כשאמר תנו גובה אפילו מן הלקוחו' בשבועה היינו דוקא בשכיב מרע אבל בבריא לא וכ"ש למסקנא דליורשים דוקא קאמר אבל לגבי הקדש ולקוחות אינו נאמן עיין שם והכא נמי לגבי ב"ח מאוחר חיישינן לקנוניא וכן כתב הרב שפתי כהן בסימן רנ"א סק"ח והסכים דנאמן לגבי הקדש ולא לגבי לקוחות ובעל חוב אחריני עיון שם באורך

ה' כל מי שקדם וכו' נראה דאם הניח מטלטלי או קרקע ויש לו קרקע שמכרו לאחרים נותנים