ערך השולחן חושן משפט חלק ב רעט

יכול להחזירה ואע"ג דמי שמכר וחזר וקנה שומא לא הדר' שאני הכא דהוי כאלו לא נמכרה כלל הרב בית יאודה ורבו סימן מ"ב ע"ש

י"ז או ששמוה לב"ח מדעתו כצ"ל ור"ל שהמלוה שמה מדעתו למלוה שלו וכו' הסמ"ע וז"ל הסמ"ג עשין צ"ד כבר ביארנו ששומא חוזרת וכו' אא"כ מכרה או נתנה או הורישה או שמאה לב'"ח מדעתו אבל שמוה ב"ד לב"ח של זה המלוה הרי זה חוזרת כך המסקנא שם עכ"ל וכ' הש"ך דגם רש"י והנ"י והטור מודים בזה ע"ש וכבר כתב בש"מ דהכא כיון ששמו ב"ד למלוה אף על גב דהוא שמא' מרצונו למלו' שלו אפ"ה איכא טעמ' דלא עדיפא מגברא וכו' וכן נרא' דעת רש"י ע"ש אבל לדעת הרמב"ם והסמ"ג נר' ודאי דכ"ש שמא' הלו' למלו' ואפש' דלא פליגי ר"א ורבינא בזה דלכ"ע אינה חוזרת

י"ח בעל בנכסי אשתו וכו' כ' הסמ"ע מיירי דוקא בשלא מתה וכו' ר"ל דלא צריך לטעמא דלוקח הוי אלא כשלא מתה האשה דאם מתה אפי' דהוי יור' אינו מחזיר' הש"ך ול' הסמ"ע שכ' דס"ל דהאי דינ' דנאמ' בגמ' דוקא וכו' משמע דלענין דינא קאמר דיש חילוק בין בחייה בין לאחר מיתה וכן סיים דמור"ם ס"ל דאדרבה דוקא כשמתה וכו' ואם מודה הרמב"ם במתה א"כ לא פליגי אלא בחיי' ומאי אדרב' וכו' נרא' דס"ל דדוק' בחיי' הוא דאם שמו ממנה אין מחזרין לה דלוקח הוי ולא יורש אבל אם מתה האשה מחזירין לבעל דכיון דיורש הוא מדאורי' לא אמרו במקום פסידא להיות לוקח ולא יורש לעקור דבר תורה כמ"ש הש"ך אח"ך וכ"כ מהרש"א בס"פ י"ן בתוספות בד"ה גבי יובל ע"ש ודוקא בחייה אינו יורש בחיי אשתו אמרו דהוי כלוקח ואין מחזירין לו משום פסידא דאחרים אבל רמ"א ס"ל דאדרבא דוקא כשמתה וכולי וע"ז הביא דברי התוספות דלא עשו אותו כיורש להחזיר לו במקו' פסידא דאחרים עיין שם ועיין בתשו' הרשב"א חלק שני סימן שפ"ז דנר' דסבירא ליה כהרמב"ם דאפי' בחייה אין הבעל מחזיר משום דהוי כלוקח

י"ט דין י"א ואח"ך נמצא שהפקדון היה ברשותו או שנאבד וכו' כ"כ הנ"י בשם הרמ"ה והר"ן וכן הסכים הריטב"א בפ' המפקיד שאפי' לא נמצאו ברשותו אלא שנגנבו ממנו או נאבדו ונמצאו ברשו' הרבי' וכן דעת הרמב"ם והרמב"ן וז"ל ונ"ל שאע"פ שאבדו ועכשיו נמצאו הוי שומא בטעות וכו' ול"ד לשומא דעלמא דאלו התם ודאי חייב הוא לפורעו ממונו וכבר פרעו אבל הכא אלו היה מחזיר לו הפקדון אינו חייב לו כלו' ועכשיו הרי הוא מחזירו לו ואיגלאי מלתא דלא הו"ל גביה דפקדון כל היכא דאיתיה ממון דבעלים הוא וכו' ע"ש משמע לכאורה דוקא בפקדון אבל ב"ח ששמו לו ואחר כך נודע שיש לו מעות כיון דחייב הוא וכבר פרעו הוי כשומא דעלמא (עד כ"מ)

סימן ק"ד

א' דין א' כל מי שקדם זמן קנין וכו' יש להסתפק בשטר שאינו גובה מלקוחות כגון שט"ח המוקדמין דקנסו חכמים שלא יגבה אלא מבני חרי אם קודם לשטר המאוחר שכ' הטור לדעת הרי"ף מלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ אע"פ שהיא מאוחרת ששעבוד השטר דינו כמכר וכשם שמלוה ע"פ אינה גובה מלקוחות מאוחרים מפני שאין לה קול וחששו לפסידא דלקוחות כך אינו גובה מב"ח שנשתעבדו לאחר מכאן דחששו לפסידא דידהו ודאי דשט"ח מוקדם דאינו גובה מלקוחות לא גבי נמי מב"ח שנשתעבדו לאחר אבל לדעת ר' האיי דמלוה מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחרת דשעבוד לא הוי כמכר ולא חששו חכמי' לפסידא דלקוחות ולא חששו לפסידא דמלוה בשטר א"ל דלא קנסו חכמים בשט"ח המוקדמי' אלא שלא לגבות מלקוחות אבל קודם הוא למלוה בשטר מאוחרת ושטר שפי' בו בהדיא שאינו חייב באחריות לכאורה נראה דאינו קודם לשטר שיש בו אחריות שהרי כ' הרמב"ם והטור ומרן בסי' ס"ה ס"ו המוציא שט"ח אפי' אין בו אחריות ולוה מודה לא יחזיר דחיישי' לפירעון ולקנוניא וכו' דאע"פ שאין בו אחריו' קי"ל אחריות ט"ס הוא אבל אם פי' בו בהדיא שאינו חייב באחריות וחייב מודה יחזיר או שיש ללוה בני חרי שמספיקין לשעבוד החוב יחזיר ע"ש וא"א ניחוש שמא יש שט"ח מאוחר וזה גובה בשטר שלא כדין שקדם לשטר האחר וכ"כ ה' תפארת שמואל בהגהותיו בסי' ס"ה וז"ל אע"ג דמלוה ע"פ מוקדמת קודם למלוה בשטר וכו' י"ל דזה גרוע ממלוה ע'"פ כיון שמפורש בו דאין בו אחריות וצ"ע לדינא עי"ש אבל הסמ"ע שם סקי"ט כ' כיון שיש שטר כשר לפנינו ומסייע להודאתו לא חששו להכי אלא בדאיכא ודאי פסידא דלקוחות ע"ש וכה"ג כ' הב"ח שם ע"ש תי' אחרים משמע דס"ל דאפי' יש שטר אחר שיש בו אחריות זה השטר שאין בו אחריות המוקדם לו קודם:

ב' כל מי שקדם זמן קנין של שטרו וכו' כ' מהר"י עייאש בס' בית יאודה ח"א בדיני המשכונות דקי"ח ס"ג דהפירות הוו כמלוה ע"פ לענין דאין מוציאין מן הלקוחות או מן היתומי' וכן לענין דנאמ' לומר פרעתי אבל אם היו הרבה משכונות על קרקע והא' מוקדם ואין הקרקע מוציא כדי כל הפירות של כולם אם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו כיון דהקרקע משועבדת לפירות המוקדם הו"ל הפירות כמו גוף הקרקע ע"ש אבל בתשו' ח"ב סי"ז כ' דלוקח קרקע שהוא ממושכן דאינו חייב לתת הפירות למלוה לפי שהפירות הם מלוה ע"פ ואינו עורף מהלקוחות דלא נשתעבד הקרקע אלא לקרן שנתנו בשעת כתיבת השטר ובשעה שקנה זה אין לו למלוה על אותו קרקע שום שעבוד מהפירות דהא עדיין לא נתחייב בפירות ומה שיהיה אח"ך לא חייל על הלוקח דהוא שלו ואין לו לשלם כי אם הקרן ותדע דהא קי"ל קרקע שיש עליו ב' משכונות א' מוקדמת וא' מאוחרת דהדין הוא דהמוקדם קודם ליטול הפירות ואע"פ כן אם קדם המאוחר והכל הפירות אין מוציאין מידו אף על פי שהשעבוד הראשון הוא קודם מיהו בתוך שנת המשכונה דלא מצי לסלוקי נר' דהממשכן אוכל פירות אותה שנה ואין לו זכות ללוקח עד שתכנס שנה שנייה ע"ש הרי דס"ל הכא דאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו ומ"ש דהפירות הוי כמלוה ע"פ ואינו טורף מהלקוחות כיון שבשעת כתובת השטר עדיין לא נתחייב בפירות כן נראה לכאורה דהא בפ' הנזקין אמרו אין מוציאין לאכילת פירות מ"ט אמר ר"ל לפי שאין כתובים ופירש"י לפי שאין כתובי' הפירות הללו כשנכתב שטר מכירת הקרקע הגזולה עדיין לא היו וכולי הילכך דמי הקרקע הוי כמלוה בשטר להחזיר אחריותו עליו אבל דמי הפירות הוו כמלוה ע"פ ולא טרפי ממשעבדי ואע"ג דכת' וכו' אבל על הפירות שאינן עדיין בעולם אין קול יוציא ע"ש והריטב"א בחי' שם כ' דא"ץ לזה אלא טעמא משום דקלא לא נפיק אלא אגופה דקרקע אבל בשבח ופירות לא וכו' ע"ש הרי דהפירות הוו כמלוה ע"פ ואינו טורף ממשועבדים והרמב"ן בתשו' הביאה מרן