ערך השולחן חושן משפט חלק ב רעח

לב"ח מעות מסלק אותו ששעבוד הב"ח אינו כמכר אבל הרא"ש אפשר דס"ל כדע' הרי"ף שם ששעבו' השט' דינו כמכר וכ"נ דעת הטור שם ג"כ כדעת הרי"ף וה"נ ס"ל דאין הלוק' מסל' הב"ח ששעבו' הוי כמכ' אבל מור"ם שהגי' כאן וי"א וכו' ואלו בסימן ק"ד משמע דלא ס"ל הכי

ט' ולאחר זמן השיג' ידו וכו' ה"ד כשתשא' נחלתו בידו אבל אם בא א' ואמ' ללו' החזי' השומ' אליך ואני אקחנה בכפלים ממה ששמוה ונתרצה הלוה בכך אין הב"ח חייב להחזיר לו דלא תקנו הישר והטוב כדי להרויח ללוה הדמים יקרים הרא"ש בס' חזה התנופה סו' ס"ג ע"ש

יו"ד או של יורשיהם וכו' נר' דאפי' שומא הנעשית בימי אביהם חוזרת להם וכ"ש הנעשית אחר שנפלו הנכסים לידם הרשב"ץ ח"א סי' יו"ד ע"ש וכתב מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ו' דא"ל דדוקא אם שמו ב"ד הקרקע של הלוה עצמו שומא הדרא משום דאין שמין הקרקע לב"ח אלא בשלא מצאו מעות או מטלט' ללוה דאם יש לו כופין אותו לפרוע מעות או מטלטלים וכיון דלא היו לו מעות כששמו הקרקע כשתשיג ידו ויהיו לו מעות שומא הדרא משום ועשית הישר והטוב אבל ביורשי' דאפי' אם יש להם מעו' שלהם אין כופין אותן ב"ד לתת מעות ולא רצו הם לתת מעות אלא קרקע לא שייך לומ' ועשית הישר והטוב וכו' ע"ש וא"כ דוקא אם אין להם נכסי' אלא קרקע שנפל להם ושמו אותו ב"ד שומא הדרא אבל אם יש להם נכסי' שלהם ולא רצו ליתן אלא קרקע לא שייך ועשית הישר והטוב וכו' ועיין בתוס' בבתרא דק"ז בד"ה רב אמר וכו'

י"א והביאו לב"ח מעותיו וכו' נ"ל דדוקא במעות חוזרת ולא כקרקע או במטלט' ה' מש"ל בפכ"ב מה' מלוה ובזה דחה ראיית רש"ל בתשו' דבכתובה שומא לא הדרא ע"ש ולא זכר שכ"כ הש"ך ס"ק ח"י ע"ש וכ' הב"ח דאם שמו לה בנדוניית' מודה רש"ל דהוי כחוב וחוזר וכ' ה' כנה"ג דזה מוכרח דלא תקש' לרש"ל תשו' הרשב"א ח"ב סי' שפ"ה שכ' בפשוט דשומא הדרא בכתובה ע"ש וליתא דהרשב"א שם מיירי במשכונה שהגבו לה ב"ד בכתו' א"כ אין השומא על הכתובה דכבר גבתה כתובת' אלא ששמו לב"ח הבתים על המשכונה אבל אם שמו לה לגבות כתובת' מהיורשי' אימא דאפי' הנדונייא הוי ככתובה וכבר ה' נתיבות משפט דף קפ"ד וה' שבות יעקב ח"ב סי' קס"א הביאו ראיה דשומא הדרא בכתובה גם הרשב"ש סי' שע"ח כ' באלמנה ששמו לה ב"ד חצי קרקע במותר כתו' ונשאת והכניסתו לבעלה והיורש מוחזק וז"ל וגם אין לו על האשה דין שומא הדרא שהרי נשאת והכניסה אותה לבעלה ושמו לה לאשה ואינסיבה לא הדרא וכו' ע"ש משמע דס"ל דשומא הדרא בכתו' וכ"כ הרשב"ץ ח"א סי' יו"ד דאין חי' בין ב"ח לכתו' ע"ש אך תימא על הרשב"ש דמיירי שם אחר שמת בעלה השני וא"כ שומא הדרא כמ"ש המ"מ בפ' כ"ב מה' מלוה וז"ל מיהו אם מת הבעל בחייה ואח"ך רצתה להחזיר דמים מחזירין לה וכן אם החזירו לה דמים מחזרת הקרקע וכ"נ דברי ר"ח והביאו הב"י ע"ש וכ"כ הרשב"א הובא בש"מ שם מיהו בשיטה שם ס"ל דאפי' מת הבעל כיון דאינו אלא משו' ועשית הישר והטוב בכל דהו מסתלק ע"ש ועיין בס' בית יאודה סי' ע"ג

י"ב מסלקי' אותו וכו' משמע דא"ץ קנייה אחרת אלא סלוק בעלמא וכן דעת הנ"י והר"ן וכ"כ מרן ומבואר שם שאם לא החזיר לו שטר החלטה או שאבד ומביא המלוה עדים שב"ד הגבו לו שדה זה הרי הוא בחזקתו עד שיביא זה ראיה שחזרה שומתו ע"ש וכ' הש"ך ס"ק י"א וכ' הריטב"א היכא דשמו ארעא לקטן לא הדרא עד שיגדל וידע לאקנוי וצ"ל דס"ל דכשהדרא צריך קנייה אחרת ומפ' הא דאמרי בפ"ק דמצי' אבעי ליה למכתב שטרא א"נ למכת' שטרא דהיינו לעשות קנין סודר מחדש המלוה והלוה א"נ למכתב שטרא אחרינא לגמרי ע"ש ובחי' הריטב"א הובא בש"מ שם מבואר שכן דעתו דצריך קנייה אחרת מיהו נראה דמפ' הכי דאפי' כתב שטר מכירה אחר צריך ג"כ להחזיר שטר החלטה ולקרעו משו' חשש דשמא יאבד שטר מכירה ויטרפנה מידו או לפחות יכתוב שטר המכירה ע"ש וכן דעת הרמב"ן והרשב"א שם ועיין מ"ש בסי' ס"ו בתשו' ועיין בס' בית דוד סי' כ"ט וכ' ה' נאמן שמואל סימן קי"ב דגם הריטב"א אינו חולק אלא התם דאין החזרה אלא משו' ועשית הישר והטוב אבל כשהחזירה מדינא לכ"ע אין צריך קנין ע"ש

י"ג הכניסתו לבעל אינה חוזרת לפי שבעל בנכסי אשתו לוקח הוי הרשב"א ח"ב סימן שפ"ה ה' כנה"ג ח"ב ע"ש וזה מבוא' בפ' המפקיד שמו לה לאשה ונשאת וכו' ופסקו הרמב"ם ומרן לקמן כמ"ש הרשב"א בתשו' שם ומשמע דאפי' לא מתה האשה אינה חוזרת כדעת הרמב"ם ע"ש

י"ד אינו נוטל הוצאתו וכו' הסמ"ע חלק בזה דהמלוה מיקרי מוחזק וה' כנה"ג הגב"י אות ח"י הוכיח כן מתשו' הרשב"א המוכר שמכר כרם בשטר וטען הלוה שעל תנאי היה ולא קיים המלוה התנאי שהלוקח מיקרי מוחזק מאחר שירד בדין כ"ש הכא דמכירה גמורה היא ומתקנת חכמים היא דשומא הדרא ע"ש ועיין מש"ל פ"ז מה' טוען בתשו' שכ' דבספקא דדינא אפשר דמודה הרשב"א דמוקמי' לה בחזקת מרא קמא וא"כ ה"נ כיון דס' דדינא הוא מוקמי' בחזקת הלוה שהוא מרא קמא מיהו הרב שם הוכיח מדברי מהראנ"ח סי' ע"ז וה' פמ"א ח"א סי' ע' דלא ס"ל חי' זה ע"ש וכן מצאתי ג"כ בתשו' ה' פמ"א שם סי' ל"ב ומהרשד"ם סי' רס"ב דלא ס"ל חי' זה ועוד שהרי גבי אגביה בחוביה דפליגי ר"א ורבינא כ' הרא"ש דקי"ל כמ"ד לא הדרא לקולא דהמלוה מוחזק הוא ע"ש ונ"ל דלק"מ דהתם דהספק הוא אם חייב להחזיר או לא ודאי דהמלוה מוחזק כיון שכבר זכה וירד בו כדין וכן בנדון הרשב"א ודאי ירד בו כדין והספק הוא בתנאי אם היה אבל הכא דודאי חייב להחזיר הקרקע ואין ספק אלא בפירעון אם חייב הלוה לשלם ההוצאה מוקמי' ממונא בחזק' מריה ואין מוציאין מהלוה מספק וכה"ג כ' מהרש"ך ח"ב סי' פ"א ע"ש וכן חי' ה' בית דוד סי' כ"ט ע"ש ועיין בס' כרם שלמה חא"ה סי' מ"ג

ט"ו הגה מרצונו בלא ב"ד וכו' הב"י הוכיח מל' רש"י דכל שהטריחו לבא לב"ד אע"ג דמיד נתרצה ליתן הקרקע בחובו שומא מיקרי והדרא והביאו הסמ"ע ע"ש וכ"כ מהרש"ך ח"ב בנוספות סי' כ"ד ע"ש אבל הש"ך כ' דכל שלא שמוהו בע"כ של לוה אפי' הטריחו לבא לב"ד לא הדרא ע"ש ולשון רבי' ירוחם נ"ו ח"א דכ"ג ודוקא כששמוהו ב"ד למלוה אז חוזרת אבל אם הלוה בעצמו בלא ב"ד הגבה אותה בשומא למלוה אינה חוזרת עיין שם משמע דוקא אם שמוה ב"ד חוזרת אבל אם הלוה עצמו שמה לא דהוי כמכר ולשון בעל העיטור דף ל"ב עמוד שלישי דאי אגבה הלוה למלוה מדעתא דנפשיה שלא בב"ד לא הדרא ע"ש נר' דעל השומא קאמר דאם לא עשו ב"ד השומא אלא הלוה עצמו הוי כמכר

ט"ז דין ו' ומכרה הב"ח וכו' אם מכרה בהטבה לזמן מסתב' כשהגיע הזמן ותחזור למלוה הלוה