ערך השולחן חושן משפט חלק ב רעז

דד"ת בעל חיב דינו בזיבורית ומשום שלא תנעול דלת בפני לוים תקני חכמים בבינונית אמאי לא מצי מלוה למי' א"א בתקנת חכמים וכו' ויראה לי דלא אמרי' דמ"ל א"א בתקנת חכמי' אלא להחזיק מה שבידו כגון וכולי והביאו ה' קהלת יעקב דקכ"ד אות ק"ב ע"ש וכבר כת' המרדכי בפ' בתרא דכתובות וז"ל דלא שייך האי מילתא אלא היכא דליכא פסידא לאחרים והוא מוחזק כמו שהק' ריב"א בב"ק גבי הא דאמ' רבא אי שקלת בדינך שקול וכו' אמאי לא שקיל זיבורית כדהשתא ולימא א"א בתקנת חכמי' שתקנו לו בבינונית ותי' דלא שייך האי מילתא אלא היכא דליכא פסידא לאחריני והוא מוחזק וההיא דאיני נזונת ואיני עושה שאני שהיא מוחזקת במעשה ידיה עכ"ל

סימן ק"ג

א' דין א' הג' שמאים וכו' נ"ל שאון צריך ליזהר שלא יהיו השמאים קרובי' זה לזה וכן מוכח בפ"ק דסנהדרין גבי נטע רבעי בג' דאמרי דאפילו איש א' יב' נשים יספיק מהר"י ן' הרא"ש בתשו'

ב' הגה ואם אין הקרקע מגיע לו כולה וכו' אם החוב מנה והקרקע שוה ק"נ אין המלוה רשאי לומר תן לי כל הקרקע ואני אחזיר לך המותר אלא חולקין הקרקע ונוטל המלוה שני חלקים כשיעור מנה ושליש ללוה ואפי' לקחו במנה אלא שהשביח ועמד על ק"ן מיהו אם היה הקרקע שוה מנה כשיעור חובו ומכרו לאחר והשביחו הלוקח ועמד על ק"ן הרי ב"ח בא וטורף כולו ומחזיר המותר ללוקח ויש מי שפירש שאם המוכר עמו בכאן ולהכניס עצמו במקום הלוקח עושה לחלוק עמו בקרקע ולהעמיד השליש ביד הלוקח לא נאמר שהלוקח אינו רשאי לחלקו אלא כשהמוכר אינו בכאן או שאינו רוצה בכך ה' המאירי בס' א"ז לקמא סוף דף ח' ע"ש ועיין בטור והב"י סי' רכ"ו

ג' דין ב' נדון בק"י וכו' כ' הסמ"ע שדעת הרי"ף והרא"ש והטור כרשב"ם דלעולם אינו נדון בק"י כיון שיש ב' שאומרי' שלא שוה יותר מק' וכו' וכ"כ הרמ"ה בפ' בית כור סי' כ"ו וז"ל ועוד דהאי דאמר שמנים זוז ואידך דקאמר מנה תרויהו מודו דלא שוה טפי ממאה ואידך דקאמר ק"ך זוז הו"ל חד ואין דבריו של א' במקו' ב' וכו' וכ"כ מהר"י ן' מיגש בחי' שם טעם זה ע"ש וא"כ אינו נדון אלא במנה כיון שיש שנים שלא שוה יותר

ד' דין ג' אין שומעי' לו וכו' משמע דאם האמת כן שהם בקיאי' יותר שומעין לו ה' בית דוד סי' ך' ע"ש ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' שס"ה דמוכח בהדיא כן

ה' דין ו' קרקע שעשו ב"ד שומא והכרזה וכו' ב"ח מוקדם ששמו והחליטו לו ב"ד קרקע של הלוה בחובו ובא אח"ך ב"ח מאוחר ואמר שרוצה לעלות על דמי השומא יותר ממה ששמוה ע"פ ב"ד ויוציא הקרקע מיד ב"ח המוקדם ויפרע לו חובו אין שומעי' לו דמאחר שבא קרקע זה ליד ב"ח המוקדם עי' שומא והכרזה והחלטת ב"ד הרי זה כמכר גמור אבל אם בא בע"ח המאוחר לב"ד קודם שהחליטו הקרקע למוקדם וא"ל אם שוה לך הקרקע כנגד חובך וחובי טול הקרקע ותן לי מעותי או אני אטול אותה ואתן לך מעותיך שומעין לו הרא"ש בס' חזה התנופה סי' ס"בף

ו' אפילו היתה משכונה בידו וכו' ולכאורה נראה דה"ד בקרקע אבל במטלטלי' אם מכר והקדיש ש"ד כיון דב"ח ישראל מישראל קונה משכון שלא בשעת הלואה תדע דהא המקדש במשכון שיש לו על אחרים מקודשת ואם אינו יכול להקדישו אינה מקודשת כדמוכח בפ' הא"מ ולא ראיתי זה מפורש בדברי הפוסקי' ה' מחנה יאודה ע"ש וכ"ד הרשב"ש בתשו' סי' ס"ה ע"ש ולא ראה שכ"כ בעל המאור בפ' כ"ש וז"ל וש"מ דישראל המלוה לישראל על המשכון בעלמ' אע"ג דלא א"ל מעכשיו קני לי כדר"י דאמר מנין לב"ח שקונה משכון דאע"ג דבמשכנו בשעת הלואה לא קנה שאני הכא כיון שסופו לקנותו קנאו למפרע וכו' ואי הקדיש או זבין שפיר עבד והא דינא במטלטלי' לחוד הוא ולא גמיר מיניה למקרקעי שהקרק' בחזקת בעליה עומד' עד שעת גביית' ולא שייך בה וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאפי' במשכנו בשע' הלואה אם הקדישו מלוה או מכרו ש"ד וכ"כ הרמב"ן במלחמות שם דלמסקנא ר"י אפי' במשכנו בשע' הלואה קנה משכון ואם הקדישו או מכרו ש"ד ע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין דף ח' המלוה דאם מכרם או הקדישו דבריו קיימים למפרע ע"ש גם הר' אביגדור בתשו' כלל ל"ה כ' וז"ל וא"ת משכון שמשכנו בשע' הלוא' דקני ליה רק לענין גניבה ואבידה ולא לענין אונסין ואם קדש בו את האשה מקודשת מה בין זה לטבעת שאולה דשואל חייב באונסין ול"מ מקדש בה וי"ל דל"ד דשואל וכו' לזכות בו להיות שלא להקדישו וליתנו במתנה לחבירו לא קני כלל דבמאי ליקני אבל משכון אע"ג דלענין אונסים לא קאי ברשותי' מיהו כיון שהלוהו עליו ומסרו לו על מלוה זו זכו לו מעותיו להיות שלו דד"ת מעות קונות אלא שעומד לחזרה דכי יהיב ליה זוזי הדר שקיל ליה מיניה א"נ מ"ל קדשה במשכון וכו' דהרהינו אצלו וא"ל מעכשיו דאפי' לרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה בהא מודה כיון דהוי כמשכון שלא בשעת הלואה וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דמשכנו שלא בשעת הלואה חייב באונסין והוי שלו קנין הגוף דיכול להקדישו וליתנו במתנה ולקדש בו אשה ואפי' משכנו בשעת הלואה דאינו חייב באונסי' נראה שדעתו נוטה כתי' קמא דהוי שלו דקנו לו מעותי' לענין שיכול להקדישו וליתנו במתנה וה"נ דיכול לקדש בו אשה משא"כ בשואל והכי קי"ל דהמקדש במשכון אפי' בשע' הלואה מקודשת כמבואר בא"ה סי' כ"ח ע"ש

ז' דין ט' ב"ד ששמו קרקע לב"ח וכו' הלוה מעות לצורך קבורה והגבו ב"ד קרקע לא אמרי' שומא הדרא דהא דשומא הדרא הוי משום ועשית הישר והטוב דהא דינא דבר מצרא נמי משום ועשית היש' והטוב ואמרי' בפ' המקבל לקבורה ליכא דינא דבר מצ' הרשב"א סי' קצ"ז ע"ש ויש לפקפק בזה דהא גבי אשה ליכא דינא דב"מ ואם שמו לאשה ולא נשאת שומא הדרא א"כ יש חי' בין דינא דשומא לדינא דב"מ כמ"ש רש"ל בתשובות סי' ן' וכן הוכי' הרדב"ז ח"ב סי' תקנ"ח דאין דינם שוה ע"יש ואם כן אימא דהכא נמי אף על גב דלקבורה ליכא דינ' דבר מצרא שומא הדרא

ח' בין במשועבדים שביד הלוקח וכו' ונר' שזה תלוי במחלוקת שכ' הטור בסי' ק"ד דר' האיי ס"ל דמלוה ע"פ קודמת לגבות למלוה בשטר מאוחרת דשעבו' שטר לא הוי כמכר אבל הרי"ף ס"ל ששעבו' שטר דינו כמכר וכשם שמלוה ע"פ אינו גובה מלקוחו' מאוחרי' כך אינו גובה מבני חרי שנשתעבדו אח"ך ע"ש והרמב"ם ס"ל כר' האיי כמ"ש המ"מ פ"ב מה' מלוה שנר' מדב' הרמב"ם דאין חי' בין מלוה בשטר למלוה ע"פ דכל הקודם זכה כדעת ר' האיי וכן פסק מרן שם וה"נ ב"ד ששמו קרקע לב"ח משועבדים ביד הלוקח ואח"ז השינה יד הלוקח והבי'