ערך השולחן חושן משפט חלק ב רעו

קרקע למטלטלי' ע"ש וכבר כתבתי דעת רבינו ישעיה שחי' כן כמהר"י הלוי אבל ר' האי בס' המקח שער ז' כ' וז"ל מי שיש עליו לשלם פירעון ובא בעל הפירעון לתובעו וא"ל מכור מנכסיך ופרע מה שיש לי עליך וא"ל הריני נותן לך מקרקעי כשיעור מה שיש לך עלי וטרח אתה במכירתו הדין עם הלוה ויש על המלוה ליטול מן הקרקע וכו' וכיון שאנו דנין דין זה בקרקעות דשקיל המלוה מן הקרקע כשיעור חובו כ"ש כשיש לו מטלטלי' ורוצה ליתנם לו בחובו דמצי עביד לפי שהם יותר קרובים לדמים מן הקרקע עכ"ל ושוב ראיתי לה' שער המלך בה' מלוה דף מ"א שהביא דברי רבי' ישעיה והק' שם דא"כ מאי פריך בר"פ המוכר גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן וכו' ואי ליכא לאשתלומי מיניה לישקול לתור' בזוזי וכו' והא במטלטלי' אפי' לית ליה זוזי אמרי' זיל טרח וזבין ונדחק בגי' אחרת דגריס התם ואי דליתיה להנהו זוזי וכו' וס"ל כתי' ר"י שכ' התוס' שם דבמקח מעות דינו כמזיק דאפי' יש לו מעות יכול לסלקו בקרקע או במטל' ע"ש ואפשר לומר עוד דס"ל כדעת מהר"ם בתשובות שכתבתי למעלה דכל שלא הלוה אלא מכר לו קרקע וזקפם עליו במלוה יכול לפרוע לו אותו קרקע אפי' יש לו מעות ע"ש

ד' צריך ליתן לו מטלטלי' וכולי וכ"כ הר"ן הובא בס' א"ז בר"פ המוכר פירות וז"ל דעת הגאונים דכי היכי דבדאית ליה זוזי זוזי יהיב ליה ולא מטל' ה"נ כי לית ליה זוזי ואית ליה ארעא ומטל' מטל' יהיב ליה ולא ארעא דדמי טפי לזוזי וכך נוטי' דברי הרמב"ם בפי"א מה' מלוה ע"ש וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' ר"י ע"ש וכ"כ הרמ"ה בפ' ג"פ סי' פ"ט ע"ש ומהר"ש הלוי סי' כ"ג דקדק מדברי הרמב"ם והמ"מ דמטלטלי' ומעות שוים ואפי' יש לו מעות יכול ליתן מטלטלי' ע"ש וכבר נתבאר דעת הגאונים והרמ"ה והר"ן דאם יש לו מעות צריך ליתן לו מעות ולא מטלטלי' וכן נראה מדברי הרשב"א בתשובות חלק שני סימן ע"ה ע"ש וכן דעת מהר"ם אלשיך סי' כ"ב ע"ש

ה' דין ג' אין המלוה וכו' הטור כ' י"א שיכו' המלו' לומר במטלטלי או מקרקעי אני רוצה ולא נהירא וכו' וכבר תמהו האחרונים דאפי' שומא הדרא כמבואר בסי' ק"ג וכ"ש שאין לכופו לכתחי' ליתן לו קרק' וה' שבות יעקב ח"ג סי' קנ"ו תי' דאם הלוה רוצה ליתן לו כל חובו במעות לכ"ע צריך לקבל אלא שהלוה יש לו מעות וקרקע ורוצה ליתן חצי מעות וחצי בקרקע והמלוה אומר או שלם לי כלו במעות או כלו בקרקע וכו' ע"ש וליתא דבעה"ת ש"ד ח"ב סי' ג' כתב וזה טעות וכולי כדאיתא בפ' הכותב לב"ח יהבי' זוזי וכן בפרק כל שעה אמר רבא מכאן ולהב' הוא גובה כיון דאי הו"ל זוזי ללו' מצי לסלוקי מיניה בזוזי וא"א אימא דהתם אם היה לו מעו' יכול לסלקו שיתן לו כל חובו במעות

ו' דין ד' הדין עם המלוה וכו' יש להסתפק במשכונה דהוי כמכר שהרי דעת הרשב"א ורבותיו בתשו' ח"ג סי' מ"ג דאפי' לא תבעו המלוה יכול הלוה לסלקו בקרקע והביאו הכנה"ג ח"ב בקיצור עש"ב וא"כ אפשר דבמשכונה כ"ע מודו דיכול לסלקו בע"כ בקרקע הממושכן דהוי כמכר והר"ן בפ' שבו' הדיינים גבי מאן דאוזפיה אלפא זוזי וכו' כ' שיש ללמוד ממנה למשכונת קרקע המלוה יכול לכוף ללוה שיפרע לו חובו אף על פי שא"ל דהתם כיון דאכל פירי וכו' הרי היא כמכר ע"ש וכ"כ הרמב"ן הביאו ה' בעה"ת שער מ"ט ח"ה סימן ג' עש"ב מיהו אפשר דה"ד אם יש לו מעות אבל אם אין לו מעות רק קרקע א"ל דאפי' לא תבעו המלוה יכו' הלוה לסלקו בקרקע הממושכן דהוי כמכר ושוב ראיתי בתשוב' הרא"ש בס' חזה התנופה סי' מ"ט נדפס בס' חיים שאל ח"ב כ' וז"ל ראובן שמשכן ביתו לשמעון בנכייתא או הלוה לו על המשכון ובא ראובן מעצמו לשמעון ואמר לו קח מן הבית יותר מדמי המשכונה וכו' אלא אפילו אם אין הבית שוה יותר מכדי דמי החוב אינו יכול לכופו שיקח הבית ממנו בחובו ויחזיר לו שטרו כי יכול לומר איני נוגש אותך לפרוע וגם איני רוצה לקנות קרקע אבל אתה מכור בידך ופרעני בזה יפו חכמי' ז"ל כחו של מלוה וכו' ואם יכריחנו הלוה לקחת קרקע במעותיו שלא כרצונו אין נעילת דלת גדול מזה וכולי עיין שם ומוכח בהדיא שם דאפי' אין לו מעו' אינו יכול לכופו עש"ב

ז' דין ה' אם יש ללוה שט"ח על אחרים יכו' להגבותם לו וכו' וא"ץ כתיבה ומסירה כמו שהסכים הרשב"א לדעת גדולי המורים ע"ש וכ"כ בתשובות בשמים ראש סי' ט"ז וז"ל מי שנתן לחבירו שט"ח בפירעון חובו אי לא הוה ליה מידי אחרינא לשלם נמצא דממיל' נשתעב' האחר מדר"נ אינו צריך בזה כתי' ומסי' וכן מי שתבע חבירו לב"ד לשלם לו וירדו ב"ד לנכסיו והגבו לנושא שט"ח בפירעון חובו מעשה ב"ד זה במקום כתובה עומד וקנאו עד כאן לשונו עיין שם משמע דדוקא אם אין לו נכסי' דנשתעב' מדר"נ אין צרי' כתי' ומסי' אבל אם יש לו נכסי' אחרי' דלא נשתעבד מדר"נ צריך כתיבה ומסירה וכן הסכים הש"ך דאם יש לו לשלם מטלטלי' או מקרקעי אינו יכול להכריח את המלוה שיקח השטרות בשומא עש"ב וכ"כ הריטב"א בס"ב אלמנה ניזונת ואלו דברים שאין מכריזין עליהם העבדי' והמטלט' והשטרות וכו' פי' כגון ששעבד הלוה כל נכסיו מקרקעי ומטלט' והשטרות א"נ כשתפס מחיים דאי לא אין ב"ח וכתובת אשה גובה מן היתומים לא מן המטלטלי' ולא מן השטרות ומה שב"ד מגבי' מן השטרות אע"ג דאין גופן ממון מיירי שאין ללוה או ליורשי' נכסי אחריני הא לא"ה אין שטרות בני גוביינא כדמוכח בפ' בתרא וכולי עכ"ל אבל ר' האיי בס' המקח שער ו' כתב וז"ל ושט"ח שהיו לאביהם של יתומי' אחרים יכולים ליפרע מבעלי חובות לשלם ורואין ב"ד שמוכרים לאחרים בפחיתות מעט כדי שיחיו עכשיו היתומים בדמים שנוטלי' בהם וכו' ע"ש הרי דלמכור לצורך היתומי' איירי ולא לפרוע ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב וסי' קפ"ד

ח' אם יש ללוה שט"ח הש"ך האריך ואין לנו אלא פסק מרן ה' שבות יעקב ח"ב סי' פ"א ע"ש: סימן ק"ב

א' דין ב' אלא ברשות הלוה וכו' לוה שיש לו בית וכרם וב"ד עשו שומא בבית והכריזו ל' יום וכשבאו להוריד המלוה בבית אמר הלוה שהבית היא עידית שבנכסיו והלך ומשכן הבית ביד אחר נ"ל כיון ששתק כל ימי ההכרזה גילה דעתו שהוא מחשיב את הכרם מן הבית והדין נותן שיש תועלת לאדם בכל שנה מן הכרם טפי מן הבית ואחר שעשו הב"ד שומא והכרזה אינו יכול הלוה להפקיע זכותו ולמשכנו לאחר מהר"י ן' הרא"ש סי' ז'

ב' אם חפץ המלוה בזיבורית וכו' שומעו' לו וכו' וכן דעת הרמ"ה ובעה"ת ע"ש וכ"כ הנ"י בפ' ח"ה בשם הריטב"א גבי קבלן אינו מעיד וכו' הביאו מרן הב"י סי' ל"ז ע"ש וכן דעת ה"ר יונה בס' א"ז שם

ג' הגה וי"א דאין כופין וכו' כ' ה' כנה"ג ק"ל כיון