ערך השולחן חושן משפט חלק ב רעה

ח' דין ז' הכותב כל נכסיו לאחר וכו' כ' התוס' והרא"ש בפ' האשה שנפלו בשם ר' שמשון שמעשה בא לפני ר"ת בא' שרצה ללות וכתב כל נכסיו לאחרים להבריחם שלא ישתעבדו לב"ח וגם בא' שהבריח כל נכסיו לאחר שלא ישתעבדו לכתובת אשתו ואור"ת שהמתנה בטילה וכו' והכא הוא דלא קנה הבעל וכו' הילכך גם מקבל מתנה לא קנה אבל הכא דל"ל ה"ט דאי לא הוה קני ליה המקבל הוה קני הבעל חוב והאשה אם כן לא מיקרי האי שטרא מבריח כיון דבהכי אינו מבריח וכולי אלא למתנה גמורה מכוון וזכה מקבל מתנה ע"ש וכ' מהרי"ל בתשו' סי' ע"ט אע"ג דהרא"ש פליג מ"מ כולהו רבוותא עבדי כר"ת וכן רצב"א בתשו' המיי' וכן בתשוב' מהר"ח א"ז וכו' ע"ש ותשו' ריב"א היא בתשו' דשייכי לס' קנין סי' כ"ה ע"ש הטעם אבל הרמ"ה בפ' מי שמת סי' קל"ז כ' וז"ל ואלו שטר פסים וכו' כדגרסי' בפ' האשה שנפלו וכו' אלמא אע"ג דלא מקני לוקח קנין גמור אלא אדעתא דאי נתאלמנה או נתגרשה הדרי לדילה שטר שנותן ליכתב הוא וכו' וה"ה נמי מאן דמבריח להו לנכסי' מאתתיה או מב"ח דלא ליחול עלייהו שעבודא דכתובה או דב"ח וכתב שטר כה"ג לאחרים מעיקרא בפרהסיא וכו' שטר פסים מיקרי וכו' דמעיקרא כי נחית אנס וב"ח ואשתו אדעתא דהכי נחתי ואיהו דאפסיד אנפשייהו וכו' ע"ש הרי דס"ל דמבריח נכסיו מב"ח או מכתובת אשה דינו כאשה המברחת מבעלה דלא זכה המקבל מתנה ולא הב"ח

סימן ק'

א' דין ב' וי"א שגם לזה נותני' זמן ל' יום וכו' עיין בתשו' הרשב"ש סי' ס"ד דס"ל כן ומשמע קצת שם דאפי' יש לו מטלטלי' נותני' זמן ל' יום ועיין בב"ח שכ' דדוקא שאין לו אלא קרקע אבל אם יש לו מטלטלי' לכ"ע אין נותני' לו זמן אחר וכ"כ מהרש"ל והביאו הרב שפתי כהן: סימן ק"א

א' דין א' אם יש לו מעות צריך ליתנם וכו' כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סי' ס' וז"ל גם מ"ש מראובן שמכר שדה לשמעון אי פקח שמעון מגבי ליה ארעא והדר גבי לה מינייהו ואם מצו היתומים למי' אשתבע לי דלית לך זוזי למאי אהני פקיחותיה גם מזה אין ראיה דהתם שאני שלא הלוה לו אביהם אלא קרק' וזקפם עליו במלוה להכי אי בעי מצי לפרוע אותו קרק' אפי' אית ליה זוזי וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דדוקא בהלוא' אינו יכול לסלקו בקרקע אם יש לו מעות אבל אם מכר לו קרקע וזקפה עליו מעות במלוה יכול לסלקו בקרקע וכן נראה לכאורה מדברי התוס' בקמא דף ט' בד"ה משהחזיק שכ' וז"ל ובלא נתן מעות איירי וכולי וא"ת ולימא ליה שקול ארעא בזוזך וי"ל כגון שהוזלה וכו' ע"ש משמע דאפי' יש לו מעות יכול לסלקו בקרקע אבל ראותי להתוספות במציעא די"ד וז"ל וא"ת כשהחזיק בה אמאי אינו יכול לחזור כיון שלא נתן מעות לימא ליה שקול ארע' בזוזך לפי' המפרשים דאפי' אית ליה זוזי מצי לסלק ליה לב"ח בשאר דברים וגרסי' בהמוכר פירות אי ליתנהו להני זוזי וכו' ע"ש וכן יש לפרש דברי התוס' בקמא דה"ד למ"ד דאפי' יש לו מעות יכול לסלקו בכל דבר אבל למ"ד דאינו יכול לסלקו א"ל דהתם מיירי דיש לו מעות דאין הלוקח יכול לסלק המוכר בקרקע ועיין שם בתו' בד"ה רב הונא וכו' וכ"כ בס' א"ז בשם הרא"ש ע"ש וכן כ' התוס' והרא"ש בר"פ הפרה וז"ל ואית ספרים דגר' ואי דליתנהו להנהו זוזי ומשמע לפי גי' זו דאי ליתנהו להנהו זוזי אפי' אית ליה זוזי אחריני מצי למי' ליה שקול תור' בזוזך ונר' לרב אלפס גי' א' עיקר וכ"נ לר"ת דכיון שנתן לו המעות כדי שיתקים המקח ונתבטל המקח הוו הנך זוזי כהלואה וגבי הלואה אמרינן בפרק הכותב דאי אית ליה זוזי בעי למיהב לי זוזי עיין שם אלמא המקח דינו כהלואה וצריך ליתן לו מעות ונרא' דמהר"ם גורס ואי ליתנהו להנהו זוזי דמשמע דאפי' אית ליה זוזי אחר' מצי למי' ליה שקול תורך בזוזך אבל התו' והרא"ש ס"ל דאפילו במקח אינו יכול לסלקו והטור כתב מיהו היכא דאיכא פסידא ללוה אם יפרע לו מעות יכול לדחותו ליתן לו קרקע כיצד ראובן שמכר לשמעון וכו' ע"ש בב"י וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סימן ס"ד ע"ש משמע דאינו יכול לדחותו בקרקע אלא גבי יתומים משום דאיכא פסידא ללוה אם יפרע לו מעות דלא משתעבד לב"ח וכן מצאתי למהר"ם בתש' הקצרות (עכ"מ)

ב' אין משביעין אותו וכו' וכ"כ מהר"ם בתשו' הארו' סי' תתקנ"ט וסי' תתקס"ט וז"ל אין נשבעין על טענת שמא ואפי' חזינן שיש מעות בידו והוא אומר אינם שלי אלא של פלוני לא משבעי' ליה ע"ש אבל הרמ"ה בפ' ג"פ סי' פ"ט כ' וז"ל ואי לא משתכחי ליה זוזי או מטלטלין ומלוה טוען דאית ללוה זוזי או מטלטלי ולוה טוען דלית ליה אלא מקרקעי אם טענת מלוה טענת ברי היא דינא הוא דלישתבע עליו שבו' היס' ואי לא מחרים סתם וכו' דכיון דאי משתכחי ליה זוזי או מטלטלין ל"מ דחי ליה אקרקע הו"ל כמאן דטעין ליה דינר מעות יש לי בידך ואידך קטעין אין לך בידי אלא קרקע בדינר דמחייב לאשתבועי וכו' ע"ש ועיין בהש"ך ס"ק ה' וכ' מהר"ש הלוי סי' כ"ג באם בא לפורעו במטל' שטען שאין לו מעות בעין נאמן וא"ץ אפילו חרם סתם אלא כשבא לפורעו בקרקע ונמשך אחריו ה' פרח מטה אהרן סי' ל"ח ע"ש

ג' דין ב' אם אין לו מעות וכולי כ' ה' פני משה בתשו' בס' עדות ביהוסף סי' ב' לכאורה נראה דה"ד בקרקע אבל במטלטלי' כופין ללוה שימכור ויפרע דמיהם למלוה מדכ' הטור בסי' רע"ז וז"ל כתב מהר"י הלוי דוקא בחלק הבכורה וכו' אבל בחלק פשיטות אינו יכול לסלק עצמו ולומר לב"ח הנה הנכסי' לפניכם וכו' אלא כופין אותו להטפל בדבר ולמכור אותם ולהגבות וכו' הרי נראה שכופין ליורש למכור הנכסים כדי להגבות למלוה והוא הפך מ"ש בסימן ק"א ובמ"ש אפשר לתרץ דהכא מיירי כגון קרקע ובסי' רע"ח מיירי במטלטלי' אבל אין זה הכרח מספיק ולא מצינו מי שחי' כן בין קרקע למטלטלי' וכ"כ בהדיא מהר"ם אלשיך סימן צ"ג דין זה בפשיטות אפילו במטלטלי' ע"ש ואיברא דבס' א"ז בפ' הכותב כ' בשם רבינו ישעיה וז"ל אבל בב"ח אינו כן אם יש לו זוזים אינו יכול לסלקו אלא בזוזי' ואם אין לו זוזי' ויש לו מטלטלי' אינו יכו' להגבותו מטלטלין אלא א"ל זיל טרח וזבין מטל' דידך והב ליה זוזי ודוק' במטלטלי' הוא דאמרי' הכי דאי לא מזדבן הכא מזדבן בדוכתא אחרינא דשכיחי לוקחים אבל בקרקע לא דאי לית ליה זוזי ואית ליה ארעא לא אמרי' זיל זבין קרקע והב ליה וכו' ע"ש הרי מצינו לגדולים שחי' כן וא"כ אפשר שזה דעת מהר"י ן' מיגש ומהר"י באסן בתשובות' סימן ק"ג הוכיח מדברי הפוסקים דלא סבירא לו כמהר"י הלוי ומבואר שם דסבירא לי דאין חי' בין