ערך השולחן חושן משפט חלק ב רעא

ואין לבעלה רשות בהם ודינו בטל דאין בדבריה כלום דשלו הם אלא שיחדם לה ועוד דלא גרעי מנכסי מלוג שלה שהבעל דן עליהם ולא גרע בעל משותף שדינו קיים אם חבירו בעיר וה"ה לבעל בנכסי מלוג של אשתו וכ"ש בבגדים שקנה הבעל משלו לאשתו ע"ש

י"א כתב מהרש"ך ח"ד סי' ב' בעל חוב בשטר אפילו קדום לכתובת אשתו אינו גובה ממלבושיה ותכשיט' שעשה לה הבעל ל"ש בגדי חול ול"ש בגדי שבת וה"ה גם בחיי הבעל אין ב"ח גובה מנכסי' אלו וכ"כ בסי' כ"ה ע"ש ובתשו' ח"ב

י"ב אין ב"ח גובה וכו' כ' מהר"י ן' מיגש סי' קס"ט על ראובן שנתן לשמעון עיסקא לזמן קצוב וכשנשלם הזמן תבע ראובן ממונו וטען שמעון שאין לו וטען ראובן איך אתה מממוני עשית נדוניא לבתך וכולי אם נתברר בשני עדים שהנדוניא שעשה שמעון לבתו היא ממעות ראובן שהיו בידו יש לראובן ליקח הנדוניא הנז' ולגבות ממנה עסקתו ולא יועיל כלום מה שנתנה שמעון לחתנו ולבתו וזה כמ"ש ואם מת לא יעשה מטלטל אצל בניו מ"ט להכי קרו לה עיסקא דאם מת לא יעש' מטל' אצל בניו וזה דוקא אם העידו העדים בזה עדות ברורה שראו בעיניהם אבל אם לא העידו בזה כי אם באומד הדעת אין לראובן לגבות דבר מהנדוניא זו ממי שבאה לידו שיש לאומר לומר אולי מצא מציאה וממנה עשה נדוניא זו וכבר אמרו בכיוצא בזה זאת אומרת טוענים ללוקח עכ"ל משמע דוקא עיסקא דלא נעשו (עכ"מ)

י"ג דין כ"ו אבל בגדי שבת ומועד וכו' כ' הריב"ש ס' קכ"ח הביאו הב"י דאף החולקי' על הרמב"ם בבגדי שבת לא חלקו בבגדי כסף וזהב שהרי מתני' דא' המקדש וכו' לא הזכירו אלא מיני מלבוש וכ"כ הרי"ף בתשו' עכ"ל וז"ל הרי"ף בתשובותיו סימן ר"ט ומה שיש לו אצל אשתו מבגדים דוקא אין לבעל חוב לגבות מהם ע"פ מ"ש א' המעריך וכו' אבל כלי זהב ובדלא לא הזכירה אותם ההלכה לפיכך אין לנו לדמותה לבגדים בלא ראיה וכ"ש שכלי זהב ובדולח אדם קונה על דעת שתתקשט אשתו בהם ואם יוצרך יתפרנס מהם מה שא"כ בבגדי' שהם כלים ונפסדים ואין דעתו עליהם וכו' ע"ש נראה דס"ל דוקא כלי זהב ובדולח שלא הוזכרו במשנה אבל הבגדים אפי' של שבת ומועד בכלל גובה מהם ב"ח אבל בתשו' אחרת סי' רנ"ח כ' וז"ל אלא שבירושלמי אמרו בבגדים של חול אבל לא של רגל ושל שבת הילכך כל מה שהיה מן הבגדים המעולים וכ"ש כלי זהב ובדולח יש לו למכור אותם אבל אם היתה מבני טובים וממשפחה מיוחסת יש לה לעכב עליו כמ"ש עולה עמו ואינה יורדת וכו' ע"ש וחי' זה דאם היא מיוחסת יש לה לעכב כ' הנ"י בשם הרי"ף וכ' הרדב"ז ח"ב סי' רפ"א נראה שאינו מתשו' הרי"ף כיון שלא הזכירו' כל האחרוני' והטור כ' זה בשם יש אומרים וא"א שהרי"ף אמרה היה כותבה בשמו ע"ש ונראה דהטור לא ראה תשו' הרי"ף ונמשך אחר בעל התרומו' שער א' יש מן המורים שפסקו שאם היתה האשה מבני טובי' וממשפח' מיוחסת אין ב"ח גובה אפי' מכסף וזהב וכן מצאו סבר' זו בתשובות הרי"ף עיין שם ומכל מקום נראה דעת הרמב"ם ושאר פוסקים דאין חילוק דלעולם גובה בעל חוב תכשיטי זהב וכסף וכמו שהסכים הרדב"ז שם

וכתב עוד הרדב"ז אע"פ שלדעת הרמב"ם בגדי שבת ויו"ט גובה אותם ב"ח אע"פ שהם ברשותה מ"מ כבר נהגו שלא להגבות לב"ח דאיכא גדולים שפסקו כן וגם דאין סמיכות הב"ח על הבגדים לפי שעשויי' וכו' ומפני שאין מנהג זה קבוע לגמרי יש לדיין לומר לב"ח שיגבה תכשיטי כסף וזהב ולא בגדי שבת ויו"ט בדרך פשרה ואם הב"ח יעמיד עצמו על הדין יפסוק כדעת הרמב"ם ע"ש ובמקום זה נהגו שלא לסדר לב"ח כדעת ר"ת מפני הגוים וכל המלוה אדעתא דמנהגים והוי כהתנ' עמו שלא יסדרו לו דתנאו קיים

י"ד כתב הטור בשם הרמב"ן הא דאין לב"ח מכסו' אשתו ובניו דוקא שקנאם להם קודם שלוה אבל אם קנאם להם אחר שלוה אפי' לבשום כבר בעל חוב גובה מהם והוא שכתב לו דאקני ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי וכו' וכ"כ הר"ן והנ"י ע"ש והרדב"ז ח"ב סי' י"א כ' דק' דהא עשו תקנת השוק במטלטלין דאל"כ לא ימצא אדם למכור מטלטלין וכולי אבל אני מבטל דעתי מפני רוחב דעת הראשונים עש"ב

ט"ו אבל מה שהכניסה לו וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ב סי' קע"ה דאם הכניסה מעות ואפי' הם בעין כיון שקבל הוא ע"ע בחוב ואינם עשוי' לעמוד בעין ואין בהם בעצמם משו' שבח בית אביה הוו כשאר מעות הבעל שלוה מאחר וב"ח גובה מהם אבל אם הכניסה לו שום של בגדים ותכשיטין שהאשה רוצה לכלותם ויש בהם משום שבח בית אביה מסתברא שאין בעל חוב גובה מהם וכולי עיין שם

ט"ז דין כ"ז אין חילוק וכו' ז"ל בעל התרומות ומסתברא דה"ה וכו' שאין לחלק בענין הסדור בין קרקע למטלטלין שהרי ערכין ננבי' מן הקרקע ומן המטלטלין ובכולן נאמר החייהו מערכך ע"ש ולכאורה ק' דבנדר' דס"ה ע"ב מוכח בהדיא דאפי' אין לו מטלט' אלא קרקע מסדרי' ע"ש וה' מנחת יהודה כ' דסלקא דעתך דקרקע הו"ל כמשכון ומשכנו בשעת הלואה אינו בחזרה וה"ט משום דהוי כמוכרו לו וא"כ ודאי דליתיה בסדור כיון דהוי כמוכרו לו וה"נ אם בשעת הלואה יש לו קרקע הרי הוא כמשכון והוי כמוכרה לו ובירושלמי דשביעית מק' אמתני' שביעי' משמטת את המלוה בשט' יעשה כמלוה על המשכון דאין שביעי' משמטת אר"י בשע' שאין בו אחריות נכסים ור' ירמיה אמר כשאין לו קרקע הא אם יש לו קרקע אינו משמט והיינו משום דחשיב כמלוה על המשכון וא"כ לענין סידור נמי אם יש לו קרקע בשעת הלואה הו"ל כמשכנו בשעת הלואה דליכא סדור וההיא דנדרים בקרקע שירש אחר הלואה ע"ש וליתא דאינן קי"ל דוקא משכון מטלטלין אינו משמט משום דב"ח קונה משכון אבל משכנו קרקע לא קני ליה כדאית בפ' השולח ומשכון דמטלטלין נמי לא קני ליה מדר"י אלא שלא בשע' הלוא' אבל בשעת הלואה לא וכבר כ' התוספות דמאחר דקני ליה מדר"י שלא בשעת הלואה אלים נמי שעבודי' בשעת הלואה דלא משמט דקרי' ולא של אחיך בידיך ע"ש א"כ ודאי לא חשיב כמוכרו לו ואם במשכנו שלא בשעת הלוא' דקני מסדרין כ"ש בשעת הלו' דלא קני ליה

סימן צ"ח

א' דין ב' צריך הדיין לעשות דו"ח וכו' נראה דאם השטר ישן הרבה אפי' ליכא אומדנא דמוכח שהדין מרומה יש לעשות חקירה אבל על זמן מועט אפי' ג' וד' שנים אין לעשות שום חקירה ה' תורת חסד סי' ק"ע ע"ש ועיין בתשו' הרשב"ש סי' זר"ת: