ערך השולחן חושן משפט חלק ב רע

אוכל נפש דזה מדעתו אפי' שלא בשעת הלואה מותר דהא מדר"ש שמעי' דאוסר אפי' שלא מדעתו מה"ט כיון דחייב להחזיר ומשיאה ש"ר וה"ה לת"ק דלא פליגי בהא דאם חבל תחבל מיירי אפי' מדעתו דחייב להחזיר וילמוד סתום מן המפורש כמ"ש הר"א ממיץ

ב' דין י"ד אבל לערב מותר וכו' דכיון דלא רצה להלוות לו אלא ע"י ערב כאילו משכנו בשעת הלואתו דמי הר' יהונתן הובא בש"מ שם ולפ"ז נראה דגבי כלי או"נ ואלמנה למאי דקיימ"ל דבשעת הלואה מותר ה"נ לערב למשכנו כאילו משכנו בשעת הלואתו דמותר והרמ"ה שכ' הטור דלענין שלא לחבול או"נ והשבת העבוט דין הערב כדין הלוה אפשר דסבי"ל כהרמב"ם דאסור לחבול כלי או"נ אפי' בשעת הלואתו אבל הטור שהביא בלי חולק משמע דס"ל דגם לדעתו דמותר לחבול כלי או"נ בשעת הלואה דין הערב כלוה

ג' דין ך' ואפי' היה עשיר בקרקעות וכו' מדתניא בספרי תניא ואם איש עני אין לי אלא עני עשיר מנין ת"ל ואם איש א"כ מת"ל עני ממהר אני ליפרע ע"י העני וכו' וכבר בש"מ למציעא דקי"ד ע"ב בשם תלמידי הר"ף כ' דהספרי מיירי בעשיר מקרקעות ולא ממטלטלי' והא דאמרי התם הא עשיר שכב בעשיר מטלט' שא"צ לאותו כסות ע"ש

ד' דין כ"ג מסדרין וכו' וכ' הרשב"ץ ח"ג סי' ש"א דף ס' ע"ד וז"ל ודע כי הרי"ף פסק דמסדרין לב"ח וכו' ור"ת חלק עליו ואמר דמספר כתובה נלמוד שכותבין ואפי' מגלימא דעל כתפיה והרמב"ן כ' דהא לאו ראיה היא שאני התם דאתני ואפשר דמהני ליה תנאה ואפשר דלא מהני ליה דמגלימא דעל כתפיה שאינה ראויה לו קאמר כגון שהיה לבוש אצטלה של מאה מנה שמפשיטי' אותה ממנו ואע"פ שלא היה צריך להתנאות שמן הסתם כך הוא הדין שופרא דשטרא הוא כ"כ רבי' וכו' והכי מוכח בנדרים בפ' ר"א וכ"כ הרא"ש שם עכ"ל הרי שהרמב"ן והרא"ש והרשב"ץ ס"ל כהרי"ף דקי"ל מסדרין וכ"כ הטור בשם הרא"ש והוא מדבריו בנדרים כמ"ש הרשב"ץ

ה' מסדרי' וכו' דגמר' ג"ש מיכה מיכה מערכין הא דלא גמר השיג יד נמי בב"ח מערכי' בג"ש א"ל כמ"ש התוס' בערכין דף ך' בד"ה ואין וכולי גבי הקדש דאיכא מיעוטא דכתיב יערכנו הכהן גבי ערכין דמשמע לו ולא לאחר ע"ש וה"נ ממעטי' ב"ח דיערכנו לזה ולא לאחר ממעט תרווייהו ואע"ג דגבי ב"ח מצי למילף בק"ו ומה ערכין שאין מחזירי' נדוני' בהשג יד ב"ח שמחזירי' א"ד שנידון בהשג יד וכה"ג בעי למילף בהך ק"ו בפ' המקבל דמסדרי' לב"ח אפ"ה לא מוקמי' מיעוטא דיערכנו הכהן למעט הקדש דוקא דיערכנו דמשמע לו ולא לאחר ממעט תרווייהו אבל התוס' בנדרים דס"ה כ' וז"ל דלענין השג יד לא גמרי' מערכין אלא לענין סדור דכתיב בהדיא בקרא ואם מך הוא מערכך החייהו מערכך וכו' ע"ש ונראה דר"ל דלא נאמרה ג"ש אלא לענין סדור דכתיב בהדיא גבי החייהו מערכך וכה"ג כ' התוס' בשבת דס"ט בד"ה הקדש וכו' ע"ש ולפ"ז ק"ק דאכתי נילף בק"ו ומה ערכין שאין מחזירי' נידונים בהשג יד ב"ח שמחזירי' וכו' וי"ל דאיכא למיפרך מה לערכין שכן קלים דאין נהוגי' אלא באדם ובן ברית ולא בטומטום ואנדרוגינוס כמ"ש התו' בד"ה הקדש וכו' והא דבעי למילף דמסדרי' לב"ח בק"ו מערכי' ולא פריך הכי משום דא"ל הקדש יוכיח דחמור ואפ"ה מסדרין כן ב"ח דהתם לר"י קאי דיליף סדור בהיקש מערכין כמ"ש מהרש"א שם אבל לענין השג יד דליתי' נמי בהקדש לא ילפי' ב"ח בק"ו משום דאיכ' למיפרך מה לערכים שכן קלים וכו' ע"ש

ו' דין כ"ד אלא אפי' תפסה מנכסי בעלה וכו' ה"ד מזונות דלהבא אבל מזונות שעברו ודאי דמהניא לה תפיסה דלא יהיו מזונו' האשה אלא מלוה ע"פ אפי' מלוה ע"פ מאוחרת שתפס מטלטלי מה שתפס תפס ה' כנה"ג בס' בעי חיי ח"ב סי' ט"ל ע"ש

ז' דין כ"ה אין ב"ח גובה וכו' עיין בב"י א"ה ססי' ע"ג שכ' תשו' הרשב"א שנראה לכאורה דס"ל דהבעל יכול למכור כסות אשתו ובניו והאחרונים תמהו מתשו' הרשב"א והביאה מרן בסי' ץ' שכ' דהאשה יכולה למחות בבעלה שלא למכור וכו' וכן האשה יכולה למחות שלא למשכן וכו' ע"ש והרואה תשו' הרשב"א בח"ב סי' רפ"ו ומסקנתו שם דהבגדים שעשה לה הבעל קנויים לחלוטין ואין הבעל יכול למשכנם אלא מסתמא אמרינן דברשות משכנם ע"ש וכ' מהר"א ששון סי' ק"י על ש"מ שצוה שתטול אשתו כתובתה מכל נכסי שנמצאו בבית בין וכו' והיתר מסכי כתובתה הכל יהא נתון לה בתורת מתנה ויש לו בנים וכו' וז"ל אבל אם טענת האשה שהיא באה לזכות בהם מכח שטר כתובתה כדין ב"ח וכו' יש לדון שאם כתובת האשה קדמה לעשיית המלבושים הרי כ' הטור וכו' ה"ד שקנאם להם קודם שלוה אבל אם קנאם אחר שלוה אפי' לבשם כבר ב"ח גובה מהם וכו' וכיון שכן אין שום זכות לבנים באלבושי' הנז' וכו' ע"ש והכנה"ג הביאו בקיצור אות ל"ח ע"ש ונר' דה"ד בלא מצאה האשה לגבות כתובת' מנכסי' אחרי' אבל בנדון הרב שיש לה נכסים אחרים לכתובתה והיתר למתנה פשיטא דאפילו קדמה הכתובה מכסות בניו ואפי' ליכא נכסי' אחרים הרי כת' הפרישה וז"ל וצ"ע לפי מ"ש בסימן ס' שהגאונים תקנו שאין מגבין לב"ח מטלטלי שמכר או נתן אפי' כתב לו דאקני ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אי התקנה קאי נמי אמה שקנה לאשתו ובניו או לא ונראה לפשוט מהא דאשמיט בש"ע דין דהרמב"ן בדכתב לו דאקני והוא פלא וכו' אם לא שתאמר דס"ל לש"ע דלפי מה שתקנו מפני ת"ה דאין גובין ממה שמכר או נתן וה"ה דאין גובין נמי מהאשה ע"ש וא"כ אפי' קדמה הכתובה ואין לו נכסים אחרים אינו גובה מכסות בניו וראיתי למרן בס' אבקת רוכל בסי' קנ"ו וז"ל דה"ד נותן מתנה לחבירו דהוי כמכר אבל הנותן מתנ' לאשתו לא שייך בה ת"ה או משו' מלת' דל"ש אי משו' דלא יצאו נכסים מרשותו וב' הטענות כ' הטור וכו ע"ש משמע דבחד מנייהו סגי וא"כ אע"ג דכסות אשתו ובניו שכיחי כיון דלא יצאו מרשותו לא עשו ת"ה ואפשר שזה דעת ששון

ח' אין בעל חוב גובה וכו' ואפי' גבה אין תפיסתו תפיסה מהראד"ב בס' לחם רב סי' נ"ו עש"ב ועיין בתשו' מהר"ם הארוכות סי' תקפ"ה שכ' במה הפרש בין תכשיטין שהכניסה לו לאותם שהוא נתן לה שאותם שהכניסה לו אם מכרם הבעל הוא מוציאם מיד הלקוח' משום שבח בית אביה אבל אלו אם מכרם הבעל שלא מדעתה אין לה על הלקוחות כלום אבל אין לכוף הבעל שיטול תכשיטי אשתו ויגבם הב"ח וכו' ע"ש

ט' אין הב"ח גובה וכו' עיין בס' בעי חיי ח"ב סי' ט"ל פרטי דינים ע"ש

יו"ד כ' הרשב"א בתשובות' ח"ד סי' רי"ד על ראובן שתבע את שמעון שמשכן לו בגדי אשתו וכפר ונשבע בבית דין ואח"ך באה אשתו ואמרה שהם שלה