ערך השולחן חושן משפט חלק ב כז

בתשו' ע"ש ועיין להרדב"ז בתשו' ח"ב סימן ן' ובתשובות הרשב"א סימן אלף קי"א. נ"א וכן הדין בלוה לזמן וכו', ואם היה לו ערב אפי' הלוה מבזבז אין המלוה יכול לכופו לפרוע בתוך הזמן לו' דלא הלוהו אלא על דעת שניהם הר' שבות יעקב ח"ג סימן קנ"ח ע"ש. נ"ב ובתוך הזמן רואה המלוה וכו'. נראה דה"ד אם היה בחזקת בטוח בשעת החיוב ואח"ך ראה המלוה אותו הולך ומתמוטט וכו' אבל אם לא נתחדש שום דבר משעה א' לא ואפילו היה בטוח מקודם ועכשיו מבזבז נכסי' דוקא לעקל הנכסי' במקום שהם שם ולא ליתנם למלוה או לערב שלו מהרש"ך ח"ד סימן ל' ע"ש. נ"ג אם הנתבע מסרב ולא ציית לדינא בודאי מעכבינן ממונו עד שיקבל עליו עול הדין וכ"כ מהר"י וויל סי'. קנ"ה דהא יש לנכסים דין ערב ואם כן כשהנתבע אינו רוצה לציית לדינא תובעין מן הערב דהיינו הנכסים וכתב הרמב"ם היה הב"ח אלם ואין ב"ד יכולין להוציא מידו או שלא בא לב"ד ה"ז יפרע מן הערב וה"נ כיון דלא יכול לכוף לנתבע לכל הפחות יעכב נכסיו עד שיעשה לו דין עיין שם. נ"ד ראובן שמכר לשמעון סחורה לזמן בקנין ועדיין לא משך שמעון הסחורה ונודע לראובן כי שמעון מבזבז נכסיו וכו' אם נתברר בעדים שמאבד הנכסי' ומבזבז יותר מדאי קנין טעות הוא ובטל המקח ואם לא נתברר בעדי' אלא קול בעלמא הדבר תלוי בראות ב"ד אם רואי' שיש ממש בטענת ראובן אין מוציאין מידו ואם רצה שמעון לקיים המכר עכ"פ מוכרי' הסחורה ע"י ב"ד והריוח או ההפס' יהיה על שמעון ואם יביא ערבים טובים כפי ראות ב"ד נותנים סחורתו וכשיגיע הזמן יפרע הוא או הערב ואם נראה לב"ד שאין ממש בטענת ראובן כופין אותו לתת הסחורה ביד שמעון וכו' הרדב"ז ח"ב סימן ן' ע"ש. נ"ה או שהלוה רוצה לילך למ"ה וכו'. מסתברא לי אם רואים ב'"ד שכוונת ראובן להפקיע עצמו מב"ח והולך למ"ה למקום שאין אדם שולט עליו מצוה מן המובחר לעכב עליו ואם רואים ב"ד שכוונתו טובה לפי שפה לא יוכל להרויח ובמ"ה ירויח לב"ח וב"ח אינו רוצה להניחו אין ב"ד מעכבין עליו ומשביעין אותו שאם ירויח ישלח להם מה שעליו הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן ס' עש"ב. נ"ו אע"ג דאין כופין אותו לעשות מלאכה מסתברא לי שאם רגיל לעשות או להשכיר עצמו ועתה כדי שלא יקח ב"ח אינו רוצה לעשות כופין אותו הרדב"ז שם. נ"ז הגה אבל אם נראה לבי"ד שהנתבע ציית וכו'. מסתמא בחזקת כשרות הוא דלא מחזקי' אינשי ברשיעי ודוקא אם נתברר דלא ציית מעקלי' מהריק"ש בתשו' סימן ד' ע"ש ועיין בתשו' הרשב"ש סימן ס"ד. נ"ח דין וי"ב או שלשים יום במלוה וכו' שלשים יום דסתם הלואה וכן למ"ד שצריך להמתין מלמכור המשכון שלשים יום אחר התביעה א"ץ אלא שלשים יום עם יום התביעה הר' בית יעקב סימן מ"ה ע"ש. נ"ט אם הלוהו על המשכון הש"ך הוכיח דה"ד במשכון דמטלטלין הוא דכופהו מיד אחר שלשים יום אבל במשכון דקרקע לא כדאמרינן במציעא דף ס"ח סתם משכנתא שתא וכ"כ הראב"ד בתשו' שכתב הרב בעה"ת עש"ב ותשו' הראב"ד היא בס' תמ"ד סימן ן' וז"ל ראובן משכן לשמעון ביתו סתם ולא קבע לו זמן אם יכול שמעון לכוף את ראובן לפדותו ולמשכנו עוד כל הלואתו במלאת שנתו וכן אם הלוהו על המשכון סתם יתבענו לאחר שלשים יום ויכוף אותו לפורעו או לא תשו' וכו' עש"ב ובס' א"ז למציעא דף ס"ח כתב בשם הרמ"ך וז"ל ובאתרא דליכא מנהג קבוע סתם משכנתא שתא דלא מצי לוה לסלוקי מקמי הכי וכ"ש דלא מצי מלוה למתבעיה מקמי הכי וצ"ע אי מצי מלוה למתבעיה משתא חד ואילך במשכנתא סתם באתרא דליכא מנהג ונ"ל דכי אמור רבנן סתם משכנתא שתא תקנתא דמלוה היא דלא ליסלקוה מקמי הכי אבל תקנתא אחרינא דליכפיה איהו ללוה דליפרעיה כיון דלא אתני ומנהגא נמי ליכא לא מחזי למימר דמצי כייף ליה מדינא א"נ מצינו למימר דמצי אמר מלוה אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת ופירות משכונתו איני רוצה לאכול או יפרעני או ימכרנה לי מעכשיו וצ"ע עכ"ל הרי שכתב דסתם משכנתא שתא ופשיטא דאין המלוה יכול לכופו בתוך השנה ודוקא אחר השנה מספק"ל אך לא"נ שכת' דמצי אמר מלוה אי אפשי בתקנת חכמים וכו' נראה דגם בתוך השנה יכול לומר כן דכי אמור רבנן סתם משכנתא שתא תקנתא דמלוה היא וא"כ יכול הוא לומר אי אפשי בתקנת חכמים וכו' מיהו כבר כתב המרדכי בפרק שני דייני גזירות בשם מהר"ם דלא אמרו כן אלא בדליכא פסידא לאחרים והוא מוחזק כמו שהקשה ריב"א בפרק קמא דבב"ק גבי אי שקלת בדינך שקול וכו' אמאי לא שקיל בינונית כדהשתא ולימא אי אפשי בתקנת חכמים שתקנו לי בבינונית ותירץ דלא אמרו כן אלא היכא דליכא פסידא לאחרים והוא מוחזק וההיא דאיני נזונת ואיני עושה שאני שהיא מוחזקת במעשה ידיה ע"ש וכ"כ בתשו' מהר"ם הארוכות סי' רל"ז ובתשו' דשייכי לספר קנין סימן י"ד ע"ש וא"כ ה"נ אף על גב דהא דאמור רבנן סתם משכנתא שתא תקנתא דמלוה היא דל"מ ליסלקי' מקמי הכי אין המלוה יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים לכוף את הלוה לפורעו או למוכרה לו ואפשר דהרמ"ך ס"ל כתירוץ אחר שכתב מהר"ם שם דלא שייך לומר אי אפשי בתקנת חכמים אלא היכא דהתקנה לטובתו אבל בינונית לא לטובתו של מלוה נתקנה אלא לטובתו של לוה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ע"ש וא"כ בתקנה זו דסתם משכנתא שתא שהיא לטובת המלוה כדי שלא יסלקו הלוה יכול הוא לומר אי אפשי בתקנת חכמים וכו' אבל בתשו' מהר"ם מבואר שהסכים לחי' ריב"א דלא שייך לומר אי אפשי בתקנת חכמים אלא להחזיק ולא להוציא וא"כ ה"נ אין המלוה יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים לכוף את הלוה והש"ך כתב דדעת הראב"ד היכא דליכא מנהג בין הגוים ואון מנהג בינינו אינו יכול לכופו לפדותו עיין שם. דין י"ד יש מי שאומר שאע"פ שעבר זמן ההלואה וכו' כתב הסמ"ע לכאורה משמע דוקא בסתם הלואה אבל בקבע לו זמן א"צ שימתין במכירת המשכון עוד שלשים יום אבל לפי מאי דמסיק הטור בסי' ק' דגם בקובע זמן נותנים לו שלשים יום בתובע בסוף הזמן נראה דה"ה הכא וכו' עיון שם והכנה"ג הגה"ט אות כ"ו וה' בית דוד סימן ך' הביאו דברי תומת ישרים סימן קצ"ב שחולק על הסמ"ע וס"ל דהלואה לזמן קצוב אין צריך זמן אחר וכתב הרב בית דוד מדבריו הכא דייקי דברי הטור שכתב יראה מדבריו שאף ע"פ שעבר מזמן ההלואה שלשים יום צריך להמתין וכו' לא הל"ל אלא אף על פי שעבר זמן ההלואה צריך להמתין וכו' ומדטרח לכתוב שלשים יום משמע דוקא בהלואה סתם שזמנה בא מכח הסתם אמרינן הכי אבל בהלואה לזמן קצוב דפי' לא עיי"ש גם הב"ח בסימן ק' כתב דביש לו מטלטלין לכ"ע כיון שהיה לו זמן קבוע אין נותנים לו זמן ב' וכדכתב הב"י בסימן