ערך השולחן חושן משפט חלק ב כו

בכל ספק שבו' דנופלת על מעשה ותנאי שבממון ע"ש והנשבע עד אדר לכ"ע ר"ח להבא וכ"כ הריטב"א בחי' לנדרים בפרק קונם יין ע"ש ועיין בתשו' שבות יעקב ח"ב סימן קע"ב ואם כתב לסוף חדש שבט כתב מהר"ש הלוי בח"מ סימן ז' דאין הלוה יכול לדחותו עד יום א' של ר"ח אדר דר"ח להבא אלא יפרענו ביום כ"ט עד הלילה והביאו הכנה"ג בסימן מ"ג ע"ש. מ"ו הנשבע לפרוע בר"ח אדר וכו' הרשב"א בתשו' ח"ד סימן רצ"ד הוכיח דכל הקובע לחבירו זמן סתם זמן הראשון במשמע וכ"ש כשאומר זמן פ' הבא לקראתו עש"ב מ"ז מי שנשבע שפרע בר"ח אדר שעבר והוברר שלא פרע ביום ר"ח הא' לא הוי חשוד על השבו' לפסול לאותו שיכול לומר על יום ר"ח ב' שבות יעקב ח"ב סי' קע"ב ע"ש. מ"ה דין יו"ד מי שיש לו שטר וכו'. כתב הסמ"ע דוקא נקט שיש בידו שטר וכו' מש"אכ כשאין בידו שטר דהא הלוה יכול לישבע היסת וליפטר ממנו אפי' הלוהו בעדים ע"ש וכתב הכנה"ג הגב"י אות ל"ח דאם אינו יכול לומר פרעתי כגון שא"ל אל תפרעני אלא בעדים וכו' מעקלי' מיהו דוקא כשידוע שא"ל כן וכו' ע"ש והוא בשיטת הסמ"ע שכתב בסי' ע' סקי"א דמיירי דא"ל כן בפני עדים דאל"כ נאמן במגו דלא התנה עמו כן והכנה"ג שם אות י"ב חלק עליו דאפי' לא התנה כן בפני עדים כל שהודה הלוה כן שא"ל כן אינו נאמן במגו דהוי כמגו במקום עדים דודאי מאחר שהתנה כן אינו פורע אלא בפני עדים וכבר כתבתי שם שכן דעת הראב"ד אבל הרשב"א והרא"ש והמ"מ ס"ל דאם אין עדים על התנאי נאמן במגו ע"ש ונר' דאם מודה הלוה שהתנה כן אפילו למ"ד דאם אין עדים בדבר וטען הלוה פרעתי נאמן במגו הכא לגבי עיקול לכ"ע שומעין לו שהרי כתב מהריק"ו שרש ק"ט דכל שיש אמתלא אפי' בתביעה, ע"פ יכול לעכב הנכסים ע"ש וה"נ שהתנה אל תפרעני אלא בעדים אין לך אמתלא גדולה מזו דהא איכא מ"ד דהלוה אינו נאמן לומר פרעתי דהוי כמגו במקום עדים וא"כ אפילו למ"ד דנאמן ודאי דלא שכיחא שיפרענו בלא עדים אלא דאם טען כן נאמן במגו דלא עדיף מחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו דקי"ל דאם אין עדים על הזמן נאמן לומר פרעתי במגו ומדברי הסמ"ע נר' לכאורה דבמלוה על פה אפילו עדים על הזמן ובא המלוה לב"ד בתוך הזמן אין יכולין לעכב דדוקא בשטר ובא בתוך הזמן יכולין לעכב אבל ראיתי בהפרישה שכתב תשו' הרא"ש אם רואה הדיין אמתלא בדבר החוב או שלא יוכל ראובן לגבות חובו משמעון כשיגיע הזמן וכולי ענין הא' שאין ביד התובע שטר אלא תביעה ע"פ ומיירי שכבר הגיע זמן הפירעון ולזה השיב אם רואה שיש אמתלא פי' אף שאין בידו שטר מ"מ רואה שדבריו קרובים לשמוע שיש לו טענה עליו ועל הב' כתב או שלא יוכל וכו' אבל בש"ע ליתא תיבת או ע"ש הרי דס"ל דמלוה ע"פ נמי אם רואה הדיין אמתלא שיש לו טענה עליו המגיע כבר זמן הפירעון יכול לעכב אבל מרן שכתב אם רואה הדיין אמתלא שלא יוכל לגבות וכו' משמע דדוקא בשטר יכול לעכב אם רואה אמתלא על הגבייה אבל במלוה ע"פ בתוך הזמן אינו יכול לעכב באמתלא זו אבל אם יש אמתלא על החוב והגיע זמן הפירעון יכול לעכב וכ"כ מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן קס"ז והר' פני משה ח"א סי' ל"ח ע"ש וכ"כ מהרש"ג בתשו' בס' משפטים ישרים סי' מ"ח דאפי' בתביעה ע"פ מחייבין אם יש אמתלא שהוא חייב וגם איכא חששא שמא יבריח הנכסים ע"ש וכ"כ מהר"ם גאלנטי סי' מ"ה וכבר הכנה"ג הגב"י אות ל"ח תמה על הסמ"ע דמדברי מרן שכתב וכן הדין בלוה לזמן וכו' מבואר דאפי' על מלוה ע"פ מעקלי' והסכים דס"ל דבשטר אפילו אין הלוה בפנינו ובמלוה ע"פ דוקא כשהמלוה לפנינו ומודה שהוא חייב וכ"כ הב"ח ע"ש אבל בדברי מהריק"ו ומרן בתשו' שם מבואר דאפילו אין הלוה בפנינו מעקלי' ומהרש"ג בתשו' חי' בע"א דאם הלוה בפנינו יכול לעקל לפי שעה כדי שיעמוד לדין אפילו ליכא אמתלא אבל לעכב הנכסים זמן רב בעי אמתלא ע"ש וכ"כ מהריק"ש בתשו' בספר אהלי יעקב סימן ד' ע"ש ועיין במהריט"ץ בסימן קי"ט ושו"ר בשו"ת באר מים חיים סימן ד' האריך בפרט זה והסכי' עם רב א' דמעקלי' אפי' במלו' ע"פ כשיש אמתלא עש"ב מ"ט דוקא במלוה כדי שלא תנעול דלת אבל בכתובת אשה אין שומעין לה גו"ר חא"ה סימן י"ו ע"ש הטעם. ן כתב הכנה"ג בתשו' בספר בעי חיי סימן נ"ד דכמו דקי"ל בפירעון דמוציאין מזה ונותנים לזה מדר"ן דאם יש ללוה נכסים אחרים להשתלם ממנו אין כופין ללוה שלו לפרוע למלוה ה"ה לענין עיכוב שאם יש ללוה נכסים אחרי' לעכבם אין מעכבי' נכסים שהן ביד אחר מיהו אפשר שיש חי' בין עיכוב לפירעון ע"ש ובתשו' מרן סי' קס"ב כתב דה"ד כשאין לו ממון כמבואר בהרא"ש וכ"כ הרי"ף בתשו' שכתב בעה"ת וז"ל וז"ש אחוי טרפך ואשלם לך כשיש לו ממון לשלם אבל אין לו לא וק"ו הוא ומה התם דבלא נתן מעות איירי כמ"ש התוס' מהני טענת אחוי טרפך ואשלם לך להוציא מעות מיד הקונה כל שיש לו ממון לשלם לאוקומי ממונא עאכ"ו ע"ש ובאמת דהרי"ף בתשו' סימן קי"ב כתב על שמעון מכר חצר ליהודה ונטל הממון ולאחר שהחזיק יהודה באותה חצר נתברר לו שהחצר אינה לשמעון וכו' תשו' זו שאמר יהודה חושש אני שמא תאבד ממוני וכשמוציאין חצר זה מידי לא אמצא לך מקום כלום טענה יפה היא וז"ש רז"ל וכו' משהחזיק בו אינו יכול לחזור דאמר אחוי טרפך ואשלם לך לכשיש לו ממון שישלם אבל אם אין לו ממון שישלם לו מצינו לרז"ל שמקפידים יחסי' על בני אדם שלא יאבדו ממונם וכו' ע"ש מבואר דמיירי בנתן מעות ובזה הוא דקאמר דאם יש לו ממון יכול לומר אחוי טרפך ואשלם לך אבל אם לא נתן המעות אפשר דלא אמרינן אחוי טרפך ואשלם לך להוציא ממון מידו אבל הרשב"א בתשו' ח"ג סימן ס"ד נשאל בשמעון שמכר ללוי שדה באחריות וזקפם עליו במלוה לזמן וכשהגיע הזמן בא שמעון לגבות חובו מלוי וטען לוי שהוא מכר לו שדה שאינה שלו והשיב שמעון הרי החזקת בו ולא תבעוך בדין ואם יוציאוהו אחוי טרפך ואשלם לך טען לוי אינך אמיד שתשלם לי והשיב הרשב"א טענה יפה היא והא דאמר אביי וכו' היינו כשהמוכר אמיד ואי מפקי ליה מניה לא יפסיד אבל כשאינו אמיד לא מפקי' מהאי טעמא דאי טרפי לה מניה נמצא זה מפסיד ממונו וראיה יש מתופס לב"ח במקום שאינו חב לאחרים שאין ב"ח יכול לומר לאו בע"ד דידי את משום דמיירי באיניש דלית ליה א"נ גברא דמאבד ממונו וכו' ע"ש מבואר דס"ל דאפילו להוציא ממון אמרי' אחוי טרפך ואשלם לך אם הוא אמיד ומשמע דאם אינו אמיד דוקא אם לא נתן מעות לא אמרינן אחוי טרפך ואשלם לך להוציא מידו מדכ' לא מפקינן וכו' דומיא דתופס לב"ח אבל אם כבר נתן לו מעות אפילו אינו אמיד יכול לו' אחוי טרפך ואשלם לך וז"ל רבינו ירוחם נתיב ט' ח"ב אבל אין לו אחריות נכסים אין מוציאין ממנו המעות דילמא כי מחוי טרפיה לא ימצא מקום לגבות כ"כ רב אלפס