ערך השולחן חושן משפט חלק ב רסג

בתשו' סימן פ'

י"ד חלקו השותפין וכו' ראובן קבל פקדון משמעון ומכרו לו ונתן לו דמיו ותבעו שמעון שישבע לו אם כשנתן לו ראובן דמי הפקדון קבל אותם שמעון ולא זכר לו ענין השבו' אינו יכול להשביעו אח"ך לפי שהוא כמו השותפים שחלקו ואם בעת שקבל אותם ממנו זכר לו ענין השבו' ותבעו שישבע לו יכול הוא להשביעו על מה שהוא חושד אותו שגזלו מהר"י בן מיגש בתשובות סימן קע"א עיי"ש

ט"ו ונתגרש' וכו' כ"כ הטור כ' רב אלפס ה"ה לאינך אם נסתלקו כבר וכו' וכ"כ הרמב"ם חלקו השותפין והאריסין ונתגרשה האשה וכו' והרמ"ה כ' מדנקט חלקו השותפים והאריסי' וכו' משמע דוקא באלו אבל באחרים אפילו חלקו נמי וטעמא וכו' ע"ש משמע דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דכל הנך אם נסתלקו כבר א"ץ לישב' ולאו דוקא נתגרשה האשה וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ס"ב וז"ל ואפי' היה הבעל קיים וטען עליה ברי שעשאה אפוטרו' והיא אומרת לא אין הבעל נאמן להטעינה בכך שבו' בשמא וכ"ש היורשים שהם באים בתורת ספק ועוד שאפי' היא מודה או שיש עדים שנעשי' אפוטרו' אם היא טוענת החזרתי או נסתלקתי מן האפטרו' אינו יכול להשבי' שלא אמרו באותן ה' שמחייבים אותם שבו' על טענת שמא אלא כשלא חלקו אבל בחלקו לא וכו' ע"ש הרי טענה החזרתי או נסתלקתי מן האפטרו' אינו יכול להשבי' בשמא וכ"כ הריטב"א בחי' לשבועות דה"ה להנך ויש שפי' שאפילו על טענת ברי אינו יכול דא"כ כשנתגלגלת לו שבו' ממ"א למה משביעו והא מחל לו והנכון כמ"ש דדוק' בטענ' שמא אינו יכול להשביעו וכ"כ ה' חוקות הדיינים סי' צ"א ע"א והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' קי"ו כ' על ראובן שהפקיד אצל שמעון פקדון ואבד ולא רצה שמעון לישב' והביא דמי הפקדון וראובן אמר ליה איני רוצה שתפסיד על ידי והחזיר לו מה שנתן לו וכו' כבר השיב הרמב"ם דממון לא היה חייב אלא שבועת השומרים ועתה כיון שהביא הפקדון והחזירו לו ונפרדו חזרו דינם כדין חלקו השותפין ואין עליו אלא חרם סתם שאבד הפקדון ולא פשע בו וק"ל דבשלמא שבו' השותפי' עיקרה דרבנן ובאה על הספק אבל שבו' השומרים מן התורה היא והיא על הודאה ואפילו נפרדו היה ראוי להשביעו ואי מתורת מחילה אתי עלה א"כ אפי' חרם לא צריך וי"ל דכי היכי דשותפין שחלקו ולא השביעו זה את זה סתמא דמילתא דמחל זה לזה השבו' ה"נ כיון שנתן לו דמי הפקדון והחזירו סתמא דמילתא מחל לו השבו' שהיה חייב לו בין שתהיה דאוריית' ומן הודאי ולהפיס דעתו של בעל הפקדון אמר שיטילו חרם סתם דאם נמצא הפקדון או פשע בו הוי מחילה בטעות עיי"ש וזה כי"מ שכתב הריטב"א דאפילו על טענת ברי אינו יכול להשבי' דכיון שחלקו ולא תבעו כלום מחלו וא"כ ה"ה בשבו' דאורייתא ועיין בהש"ך סי' ע"ב וסי' צ"ב שכ' דשבו' השומרים אינה אלא בטוען בעל החפץ שמא אבל טען בריא אינו חייב שבועה דחזקה אין אדם מעיז וכולי ואם כן הרמב"ם לא אמר אלא בטוען (א"ה עכ"מ)

ט"ז או מעות שמכר לו בהם וכולי עיין בתשובות מהר"י ן' מיגש סימן קע"א

י"ז דין ז' יש מי שאומר כו' הטור בשם בעל העיטור וכן כתב הרא"ש בפרק הכותב גבי הלכ' מקבר בעלה וכו' בשם הר"ש מרנבונא לפי' רש"י והסכי' כן דאפילו על ידי גלגול אין משביעין אותה ואף על גב דתנן השותפים וכו' נתחייב לו שבועה ממ"א מגלגלין עליו את הכל שאני הכא דפטרה בפי' עיין שם אבל הרמב"ן בשם הגאונים והנ"י בפרק הכותב סבירא להו דנאמנות סתם אינו פוטרו מגלגול שבועה וכן כתב הרשב"ץ בתשו' סימן קנ"ה דהפוטר חבירו משבועה ונתחייב לו שבו' על טענה אחרת יכול להשביעו על טענה שפטרו ע"י גלגול כדמוכח בתוספות דפרק הכותב ע"ש מיהו כיון דאיכא פלוגתא בחיוב שבועה והנתבע מוחזק ודאי דאין משביעין אותו מספק דהמוציא מחבירו עליו הראיה כמ"ש התוס' בשבועות דף מ"א בד"ה מאן וכו' והרא"ש בפר' הכותב והטור באה"ע סימן צ"ו דלא עבדינן עובדא לחייב שבו' עיי"ש וכ"ש הכא דרש"י והר"ש מרנבונא והרא"ש ובעל העיטור והטור סבירא להו הכי וכן פסק מרן באה"ע סי' צ"ח ע"ש וכן הסכים הרב פנים מאירות ח"ב סי' קל"ז וכתב שם דגם הרמב"ן והנ"י לא פליגי אלא בנאמנות שפטרו בתחילה אבל אם פטרו אחר התביעה לכ"ע אין מגלגלין והביא ראיה מדאמרינן בשבועות דף מ"ח לוה הימנו ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה שותף אין מגלגלין אלמא כיון דשביעית משמטת החוב והשבועה שוב אין מגלגלין עיין שם

ח"י דין ח' חלקו השותפים ונשאר להם חובות אצל אחרים וכולי והוא הדין אם לא נשאר בשותפות רק מה שהם חייבי' לאחרים הרב כנה"ג בסי' קע"ו אות קס"ח עיין שם

י"ט וכן אם נשאר לא' מהם וכו' עיין בתשובות רבי' האיי בספר שערי צדק שער ה' סימן ז'

כ' דין ט' לפי שאין משביעין היסת וכולי מסתברא דכ"ש שבועת התורה כגון עד אחד וכו' מהרח"ש ח"א סימן פ'

כ"א דין יו"ד נשבע היסת וכולי עיין בתשובות מהריט"ץ סימן רכ"ב

כ"ב או שכבר חלקו וכו' ונראה לי דאם הנתבע לא ידע לטעון כן וטען חלקנו וסבר שצריך לישב' על דבריו או ישלם מכל מקום הב"ד פוסקים לו שאין צריך לישבע כלל על אותה תביעה מהרש"ל בפי' להסמ"ג עיין שם

כ"ג דין י"ב שותף שטען על חבירו שכך היה התנאי וכו' ר"ל שהוא טוען לא אתן לך דבר לפי שכך היה התנאי וכפי התנאי אני פטור והלה אומ' לא היה התנאי ותובעו שיתן לו מה שחייב לו וכן עד"ז כל החלוקות מהריט"ץ סימן קמ"ט ע"ש

' כ"ד דין י"ג א"א שישבע ראובן וכו' וישלם שמעון מביתו וכו' דוקא בזה שלא נשתתפו רק באלו המעות שלא היה בדעת שמעון שישבע ראובן ויטול מה שבביתו אבל אם נשתתפו בשל בני אדם וכל מה שיפסידו הרי הוא לשותפות ישבע שכך הפסיד וישלם שמעון חלקו הרדב"ז בתשו' סימן ק"ב וכן הסכים הרב שב יעקב סימן ז' עיין שם באורך ב"ה

כ"ה דין י"ד ואמר שמעון נפרעתי והחזרתי וכולי ואם הוא מלוה על פה נראה פשוט דנאמן בשבועת היסת וכת' הרדב"ז ח"ב סימן רפ"ב על ראובן ושמעון שהם שותפין ויש להם ביד לוי מנה וכשבאו לחשבון הסכימו שאותו מנה שיש ביד לוי יהיה מחלק ראו' ושוב הלך שמעון וגבה אותו מנה מלוי וטען שהחזירו לראו' פסק דאם אין שם עדים שלקח שמעון המנה מלוי נאמן לומר החזרתי לך במגו דלא לקחתי אבל אם יש עדים