ערך השולחן חושן משפט חלק ב רסב

אחותו אלא בכל העריות המעות מתנה א"כ אין חי' בין נכרית לאחותו כמ"ש הרב נתיבות משפט והמש"ל בפ"ד מה' עבדים עיין שם ונראה דגם הרמב"ן והרא"ש שכ' בפ' ש"ה בהא דנאמן לומר מתנה משום דלא היה חייב לו תחילה כלום אבל הכא שחייב לו מעות ודאי לשם פירעון השטר נתנם וכ"נ דמתנה לא שכיחא ע"ש ה"ד אם היה חייב לזה שנתנם לו אבל אם היה חייב לאחר וטען שנתנם לזה להוליכם לב"ח וזה טען שנתנם לו במתנה נאמן דאדם עשוי ליתן מתנה אע"פ שהוא חייב לאחרים אבל אין דרך ליתן מתנה למי שהוא חייב לו ובודאי לשם פירעון נתנם לו

ח' דין ג' אם מת הרי היורש משביע את שותף אביו כ"כ הרמב"ם בפ"ט מה' שלוחי' שכן ראוי לדון שהרי היורשי' משביעי' את האשה שנעשית אפטרפו' בחיי בעלה ע"ש וז"ל הרא"ש בפרק הכותב במתני' דהלכה מקבר בעלה וכולי ואם נעשית אפטרופ' היורשי' משביעי' אותה להבא ואין משביעי' אותה לשעבר פירש"י דקאי אהיכא שפטרה מן השבו' והק' חכמי פרובי' למה חזר ושנה אין משביעים אותה לשעבר הא תנא ליה רישא אין היורשי' משביעי' אותה על אפטרופ' שנעשת' בחיי בעלה ותי' הר"ש מרנבו' דקמ"ל דאפילו ע"י גלגול אין משביעי' אותה ואע"ג דתנן השותפי' וכולי שאני הכא דפטרה בפי' ורב האיי כת' דאיירי בשלא פטרה הבעל משבועה ואפ"ה אין היורשי' משביעי' אותה על אפטרו' שנעשית בחיי בעלה דכיון שלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבו' ופירש"י עיקר עכ"ל ואפשר דרבו' שהורו דאין היורש יכול להשביע שותפו של אביו בטענת שמא סובר כר' האי דמתני' איירי כשלא פטרה משבוע' ואפ"ה אין היורשים משביעי' אותה על אפטרו' שנעשי' בחיי בעלה וה"נ אין היורש משביע שותף אביו מה"ט דכיון שלא השביעו אביו בחייו מחל לו השבועה אבל הרמב"ם ס"ל כדעת רש"י והר"ש מרנבור' והרא"ש דמיירי בפטרה מן השבו' ואשמעי' דאין משביעי' אותה אפילו ע"י גלגו' אבל אם לא פטרה משבו' משבעי' אותה אפילו על אפטרו' שנעשי' בחיי בעלה וה"נ היורש משביע את השותף אביו וכ"כ רב סעדיא בס' שערי צדק שער ד' סי' י"ב ע"ש ובירושלמי נחלקו ר' יונה ור' יוסי דר' יוסי מוקי לה ארישא באומר שבו' אין לי עליך וכולי דלא פטרה מהיורשי' ואפ"ה אין יכול להשביעה על העבר אבל משביעי' אותה על העתיד ור"י מוקי לה באומ' אין לי ולא ליורשי אבל באין לי לבד יכולי' להשביעה אף על העבר א"כ אם לא פטרו משבוע' כלל ודאי דיכולי' היורשי' להשביעה אף על העבר ואם האמינו עליו לבד הרמב"ן והרשב"א פסקו כר"י והרא"ה והריב"ש פסקו כר' יונה כמ"ש בס' א"ז לכתובות עש"ב וכ"כ הרמ"ה בתשו' סימן רמ"ה בשותפי' שפטר את חבירו מכל שבוע' ומת וז"ל אם היה התובע להשביע את שמעו' שבוע' השותפי' בשביל שנשא ונתן בממון ראובן אינו יכול להשביעו על כך כי כבר פטר אותו מכל מיני שבועות וכו' וא"צ בזה לפוטרו מן היורשי' בפי' כי אין צריך בזה אלא במי שפי' במחילתו נדר ושבוע' אין לי עליך שיורה בדברו אין לי אבל ליורשי יש להם אבל מי שפטר שותפו מכל מיני שבועות סתם אינם יכולים יורשיו להשביעו וכו' ואם לא רצה להשביעו אלא בשביל שנשתמש בממון אחר שנפטר ראובן יכול להשביעו וכולי וכבר אמרה המשנה וכו' שאם פטר אותה מהיורשי' לא תועיל המחילה אלא במה שנשתמש בו בחייו אבל במה שנשתמש בו ליורשיו לא תועיל בו מחילתו הוא שאמר ואם נעשית אפטרו' יורשי' משביעי' אותה על העתיד לבא ואין משביעי' אותה לשעבר עכ"ל הרי דס"ל דיורש יכול להשביע את שותף אביו על העבר אפילו אביו פטרו ממנו מן השבו' ודוקא כשפטרו אף מיורשיו אין היורש יכול להשביע על העבר וכן קי"ל באה"ע סי' צ"ח וע"ש בהט"ז

ט' אם מת היורש משביע וכו' כ' הכנה"ג בשם מהר"י גלאנטי ומהרא"ש דיכול המוחזק לומר קי"ל ע"ש וכ"כ מהרח"ש ח"א סימן פ' וה' פמ"א סימן ל"ח וכ"כ מהראד"ב בס' לחם רב בסי' ע"ש ואנו אין לנו אלא פסק הרמב"ם ומרן וכ"נ דעת הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ס"ב עיין שם וה' חוקות הדיינים סי' צ"א ועמ"ש בסי' ע"ה דין כ"א

יו"ד כ' מהרח"ש ח"א סימן פ' דהא דנשבעי' שבועת השותפי' דוקא אם טוען ברי שהיה שותפו אבל הכא שהיתומי' והאפטרופ' אינם יודעי' רק ע"פ דברי ש"מ ואפילו באומר מנה לי בידך ואינו טוען ברי רק ע"פ עד אחד איכא דס"ל דאין מחייבי' אותו לישב' וגם למ"ד דמחייבי' אותו לישב' דוקא שהעד לפנינו וכו' עיין שם ונראה דאפילו היורשים שטענו מנה לאבא בידך ע"פ ע"א למ"ד דאין ע"א מחייבו שבוע' בטענו שמא ה"ה היורשי' כמ"ש הטור סימן ע'"ה אע"ג דגבי נתבע יש חי' בינו ליורשיו וכולי לענין תובע אין חי' דכמו שאין נשבעי' על טענת ספק של תובע כך אין נשבעי' על טענת ספק של יורשיו וכולי ע"ש וא"כ ה"נ כמו שהתוב' אינו יכול להשביע בשמא ע"פ ע"א ה"ה היורשי' אבל למאי דקיי"ל דיכול התובע להשביע בטענת שמא ע"פ ע"א כ"ש היורשי' אך יש להסתפק שהרי כ' מרן הב"י סימן קט"ו דהא דתנן ע"א מעידה שהיא פרועה לא תפר' אלא בשבועה ה"ד שהבעל טוען ברי ולא בשמא עיי"ש וכבר כתבתי בסימן פ"ד דס"ל דע"א מחייבו שבו' בשמא דוקא שבו' דאורייתא אבל בשבועה דרבנן כיון דמן הדין נוטל בלא שבועה לא החמירו עליו חכמים נשבע אלא כשטוענו הלה ברי עיין שם אבל בתשו' הרשב"א מבוא' דע"א דמעיד שהוא פרוע מחייבו שבועה אפילו בטענת שמא וכ' המש"ל פ"ו מה' שאלה משום דשבועת המשנה באה על הספק כמו שבועת השותפי' עש"ב

י"א דין ד' הגה ויש חולקים בזה וכו' היינו במקבל עיסקא וה"ה כל שנותן לו שכר ידוע ודוקא כשנוטל שכר טרחו משלם אבל חם התנה ליקח שכר דינר על טרחו עדיין מורה התירה לעצמו וצריך לישבע הרדב"ז סימן ר"ב והביאו הכנה"ג הגב"י אות ג' עיין שם ובתשו' מהר"ם הארוכות סימן של"ה כתב וז"ל אבל עיסקא פקדון גמור וצריך שכר ידוע והו"ל כשכיר יום וכו' ואע"ג דהקילו בשכרן כגון טובל בציר מה בכך וכולי אבל שכיר ידוע ושם ש"ש עליה והו"ל לשנות במשנה אלו נשבעין שלא בטענה השותפי' וש"ש וכ"כ בתשו' ר"ת במרדכי עיי"ש מבואר דכל שהוא שכיר ידוע כמו טובל בציר לא מורי התירה וצריך לישבע

י"ב דין ה' אבל אם הא' נו"ן וכו' והשני לא נתעסק וכו' ואם טען שגם הוא נתעסק והלה כופר אינו יכול להשביעו ויכול לומר השבע לי שאני נתעסקתי ואני השבע שלא נשאר עלי כלום וכל זמן ששמעון אינו נשבע שבו' זו אינו יכול להשביע את ראובן שבועת השותפין מהר"ם בתשו' הארוכות סימן תקל"ט עיין שם

י"ג דין ו' חלוק השותפין וכולי דכיון שחלקו ושתקו מחלו השבו' אבל היתומים לאו בני מחילה נינהו והאפטרו' שמחל לא מהני מחילתו נגד היתומים מהרח"ש