ערך השולחן חושן משפט חלק ב רס

אינם מפסידים את ממונם דלא גריעי ממתים שלא מתו ובשעת מיתה אמרו בעדים שלא נפרעו הלא היורשי' שלהם נוטלים בלא שבו' וכו' ואפי' יתומים מהיתומי' והנך דחשידי והם חיים ודאי לא גריעי מהנך שהם מתים ושקלי בלא שבו' וכו' עכ"ל הרי בהדיא דכל הנשבעים ונוטלים אפי' הנפרעים מנכסי יתומים השנוי במשנה אם הוא חשוד נוטל בלא שבועה דדוקא יתומים מהיתומים שלא צוה אביהם אמרינן אין אמש"ל אבל אם צוה בעדים שלא נפרע אפי' יתומים מיתומים גובה בלא שבו' והחשוד שהוא חי ואומ' שלא נפרע לא גרע וכן נראה דעת התוספות בשבועות ד' מ"ז בשם ר"ת בד"ה מתוך וכו' ע"ש ועיין בתשובות הרדב"ז ח"ג סי' תפ"ג ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' ס' שכ' וז"ל אבל מ"מ אין הדין לגבות כתובתה והמזונו' אפי' כשתוציא כתובת' לפי דעתי לפי שהיא בחזקת גויה מפני השמד וקי"ל בפ' השולח דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומי אלא בשבו' וזו א"א להשביעה וכו' שהרי חשודה היא על כל התורה וכיון שאינה נשבעת אינה נוטלת וכולי וכ"כ הרב כנסת הגדולה חא"ה סימן צ"ו אות י"ד בשם תשו' הרשב"א כת"י ע"ש הרי דס"ל דחשוד שמוציא שטר על היתומים שאינו יכול לישב' מפסיד

סימן צ"ג

א' דין א' השותפין וכו' ראובן נתן לשמעון ממון בתור' עסק ונתן שמעון מקצת מאותו ממון בתור' עיסקא ללוי יכול ראובן להשביע ללוי בטענת שמא ואין לוי יכול לומר לאו בע"ד דידי את תשו' הרי"ף הובאה בתשו' הרשב"א כ"י הרב כנה"ג ע"ש וז"ל בעל העיטור בדיני שתוף דף כ"ו ע"ג והיכא דראובן ושמעון נשתתפו ונטל אחד מהם מן הממון ונשתתף עם לוי הרי חבירו משביע ללוי ולמ"ל ליה לאו בע"ד דידי את וכל שכן אם נתן ראובן לשמעון בתורת עיסקא וכו' דא"ל ממונא דידי הוא ושליחות דידי עבד ואם שמעון השביע ללוי קיימ"ל שבועה לאחד שבועה למאה עכ"ל

ב' אחד מהשותפים שמת ויש עליו חובות שלוו לצורך השותפות וחובות שלוה המת לצורך עצמו כל מה שהוא בחזקת השותפים אפילו נמצא ברשות השותף המת הרי הוא בחזקת השותפין ולא בחזקת היורשי' לבדם אפילו הם קטנים ונוטלים השותפים חלקם מהם אבל חלק השותף המת הוא משועבד לכל בע"ח שלוו לצורך השותפי' ולחוב שלוה המת לצורך עצמו ולכתובת אשתו גם כן ואם יש לו יתומים קטנים וגדולים לא יגבה מהם שום ב"ח מחלק הקטני' אלא כתובת אשתו וחלק הגדולי' יגבו ממנו כל ב"ח בין אותם שלוו לצורך השותפות בין אותם שלוו לצורך עצמם ויגבו כפי דינם מרן בתשו' בס' אבקת רו' סימן קע"ג ע"ש

ג' והאפטרו' שמינו אותו ב"ד וכו' הטור והרמ"ה כ' דמיירי נמי באפטרופוס שמינהו אבי יתומים דהא דאמרינן לא ישבע היינו דוקא היכא דליכ' הודאה במקצת אבל היכא דאיכא הודאה במקצת ישבע אבל מינוהו בית דין אפילו ליכא הודאה במקצת ישבע וכ' הפרישה דהרמ"ה לטעמיה דסבירא ליה דכל הני דקתני מתני' נשבעים בטענת שמא היינו דוקא בדאיכא כפירת ב' כסף והודאה בפרוטה והיינו דקתני סתמא השותפים וכו' והאפטרו' דוקא במודה במקצת ע"ש אבל בתשובות הרמ"ה סימן רמ"ו כתב וז"ל אם האפטרופוס זה מינהו אבי יתומים אינו נשבע על טענת שמא אלא על טענ' בריא ואם לא מינהו אבי יתומים נשבע אפילו על טענ' שמא וכו' מדברי המשנה אלו נשבעין שלא בטענה ומכללם האפטרופוס וכו' אבל על טענת בריא אפילו מינהו אבי יתומים ישבע אלא שאינו נשבע שבועת האפטרו' שהיא כעין דאורייתא וכו' וצריך אתה לידע כי השותפים והאפטרו' וכיוצא בהם אינם נשבעים על טענת שמא אלא בחושד אותם התובע ב' כסף וכו' וכופר הנתבע בכל מה שחשדו התובע אבל אם הודה במקצת אינו נשבע שבו' האפטרו' אלא אם היתה התביעה כדי שתהיה ערך הכפירה ממנו ב' כסף עכ"ל הרי דסביר"ל דכל הנשבעין בטענת שמא לא בעינן הודאה במקצת דאם חשדו שתי כסף ומשמע דמתני' מיירי באפטרו' שמינהו בית דין אבל מינהו אבי יתומים אינו נשבע אלא על טענת בריא שבועת היסת ולפי מ"ש הטור נראה דמיירי בכל האפטרו' בין במינהו אבי יתומים או מינהו בית דין אלא דאפטרופו' שמינהו בית דין אפילו כפר בכל צריך לישבע אבל מינהו אבי יתומים אין צריך לישבע בשמא אלא אם כן הודה במקצ' אבל אם כפר בכל אינו נשבע אלא על טענת בריא שבועת היסת

ד' עד שיחשוד המשבי' וכו' פירש"י ב' כסף ופרוט' והוא כופר בב' כסף ומודה בפרוטה וכן כת' הרמ"ה וכן עיקר הטור וכן כתב הרשב"א בתשוב' ח"ב סימן ס"ב שכן נ"ל כדברי רש"י וכן כתב הסמ"ג עשין פ"ב ובעל העיטור דף כ"ו ע"ג ע"ש אבל הראב"ד בס' תמים דעים סימן רל"ז דף נ"א ע"ג כ' איכא מ"ד למדנו מדברי הרב דבעינן בשבועות שמא כפירה והודאה וכולי ולא מחוור וכו' אלמא לא בעינן הודאה עש"ב וכן כתב מהר"י ן' מיגש בחי' והוא שחושד אותו בעל הבית בסך שתי כסף והם כופרים בו ואומרים לא נטלתי לך כלום ע"ש וכבר כ' הרב ש"ך על הסמ"ע שכ' לדעת הרמ"ה דליתא דבהדיא כתב הטור בסימן ר"ץ ס"ד בשם הרמ"ה דאין צריך הודאה ע"ש וכן כתב הרמ"ה בתשובות סימן רמ"ו וז"ל וצריך אתה לדעת כי השותפים והאפטרו' אינם נשבעים על טענת שמא אלא בחושד אותם התובע שני כסף וכו' וכופר הנתבע בכל מה שחשדו התובע אבל אם הודה במקצת אינו נשבע שבועת האפטרו' אלא אם הית' התביעה כדי שתהיה הכפירה ממנה ב' כסף עכ"ל הרי בהדיא דלא בעינן הודאה אלא אם הודה במקצת צריך שתהיה התביעה בערך שתהיה הכפירה ב' כסף וכן דעת הרי"ף בתשובו' סימן ע"ח דלא בעינן הודאה ע"ש אבל ראיתי להראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"ט דס"א ע"ב שכתב על הרי"ף בענין האפטרו' וכו' נ"ל דצריך שהיא בטענה שתי כסף והודאה שוה פרוטה או שיהא מקצת האפטרו' קיים בידו שהוא וכו' עכ"ל ועיין במהר"א ששון סימן קי"ד

ה' דין ב' בהגה דאין אומרים מגו לפטור וכו' כן כתב מהר"י ן' מיגש בחי' לשבועות והביאו הראב"ד בספר תמים דעים סימן קצ"ה ע"ש וכן כתב הרמב"ם בפרק ב' מה' שכירות והסמ"ג עשין פ"ט וז"ל אחד המפקיד וכו' או שלא בעדים וכולי נשבע שבועת השומרים שאין אומרים מגו לאפטורי משבו' וכו' עי"ש והרמב"ן בחי' לשבועות דף מ"ב וז"ל פירש"י ולא חשבתו משיב אבידה לפוטרו על שלא כפר בכולו ומיהו משמע משיב אבידה פטור מדאורייתא וכו' ומכאן נלמוד שאפילו לפטור משבועה אמרינן מגו וכו' וי"ל הא דאמר רבא מפני מה אמרה תורה וכו' הק' למה אמרה תורה מ"מ ישבע ולא אמרה כן בכופר הכל וכולי וזה הפירוש