ערך השולחן חושן משפט חלק ב רמו

וכיון דלא לעדות בלא הכרזה וכ"ש לשבו' אבל לדעת מרן דלעדות נמי לא נפסל לסברא זו וכבר כתבתי בסי' ל"ד שדעת הרשב"א סי' תתקס"ד והרדב"ז סי' תקפ"ה ס"ל דאפי' עבר בקום עשה לא נפסל לעדות ע"ש וכן משמ' מדברי ה' בעל העיטור ד' ל"ו ע"ג והביאו הנ"י בפרק זה בורר בסוף הסוגיא דאין חי' ועי' בתשוב' הרשב"א ח"ד סי' קס"ו וכ"כ בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סי' פ"ז בא' שקדש בעדים שעברו על השבו' וז"ל ומ"מ עדין היא צרי' גט והיא מקודשת מן התורה אם השבו' שעברו אלו העדים היא שבו' ביטוי כגון שנשב' לפרוע מעות ולא פרע או שלא לשחוק ושחק או שלא אוכל ואכל וכל שבו' שלא יצא לשקר מפיו בשעה שנשב' וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאפילו עבר בקום עשה לא נפסל לעדות ועי' מהרח"ש חא"ה סי' מ"ב וכן דעת רב א' הובא בתשוב' בשמים ראש סי' שי"ג והוכיח מהא דאמרי' בפ' ז"ב ת"ש הגזלני' ומועלים בשבועות מאי לאו א' שבו' ממון וא' שבו' שוא לא אידי ואידי שבו' ממון ותנא שבועות דעלמא וכו' והשתא אי לא אוכל ואכל פסול למ"ל שבועות דעלמא הא רבא אינו מכשיר רק בשאינו עושה להנאתו אלא דשבו' זילא ליה אבל בעושה להנאתו כאוכל נבילות לתיאבון חוב ואפילו רבא מודה דלא בעי' דוקא חמס לחבירו ולימא א' שבו' ממון וא' שבו' ביטוי להבא להנאתו וכו' ע"ש ויש לדחות כיון דתני שבועות לשון רבים כולל אפי' שבו' שוא דתני במתני' גבי חשוד על השבו' דא"כ הו"ל לפרש וכבר הוכי' מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סי' קע"ט ד' ק"ז עמוד שני דהגאונים ורוב הפוסקים ס"ל כר"ת דאפי' בשבועה דלהבא נפסל לעדות ולשבו' ע"ש וכ"כ הריב"ש סי' שמ"ד דברי ר"ת והרמב"ם ע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' לשבועות וז"ל אבל הרמב"ם כ' כדברי ר"ת דאפי' דבשבועת ביטוי נעשה חשוד וכ"נ דעת הגאונים וכן דעת מורי הרא"ה ע"ש וכ"כ הסמ"ג עשין צ"ו בשם הגאונים וכן פסק ר"י ע"ש וכ"כ הרשב"א ח"ד סי' קס"ו וז"ל ומ"מ אפי' בכי הא חשוד מקרי ושכנגדו נשב' ונוטל כך פי' בעל העיטו' וכ"נ מפי' ר"ח ז"ל וכו' ע"ש ומהר"ם מלובלין בתשובות סי' נ"ח כ' דר"ת מיירי בעבר בקום עשה ע"ש ואיברא שכ"כ מהר"י קולון סי' קכ"ו וז"ל ואפי' נאמר דר"ת דפליג לענין שבו' וכו' וה"ה לענין עדות ופסול לעדות פשיטא דה"ד היכא שעבר על שבו' ביטוי דלהבא דאיכא מלקות ולאו תדע דכן הוא שהרי מביא ראייה מתוך מ"ש בה"ג גבי ההיא איתתא שהיתה משבעת ומבטלת שבו' כגון שבו' שלא אוכל ואכלה ע"ש מיהו נר' דפסול מדרבנן דלא גרע עבירה דאורייתא שאין בה מלקות מאיסור דרבנן ובפיסול דרבנן לא בעי' חימוד ממון וכן הסכים ה' לחם רב סי' ק"ח אבל רבינו האיי בשערי שבו' שער ד' כ' וז"ל ואין הפרש בין שנשב' על מה שעבר בין אמר עשיתי בין יאמר לא עשיתי והוא שקר או אם ישב' שאעשה או לא אעשה וישקר כלל הכל דין א' להם וכולם פסולים כמ"ש בגמ' תינח אוכל ולא אוכל ליתני אכלתי ולא אכלתי תנא שבו' שוא וכל דדמי ליה וכו' ואלו כולם שחשבי' פסול ופסולי' לשבו' הם וכו' ויתחייבו שבו' נשב' כנגדו ונוטלין וכו' עכ"ל וכ"נ דעת הרי"ף בשערי שבו' שער ך' ע"ש הרי דאפי' עבר על השבו' בשוא"ת כגון שאעשה ולא אעשה נפסל לעדות ולשבו' מדאורייתא ושכנגדו נשב' ונוטל כמו בשאר שבועו' ונר' דלמסקנא דאמרי' תנא שבועות וכל דדמי ליה לא מחלקי' בין שבועה דלהבא לשעבר דהכל בכלל שבועת שוא גם מהר"ם בתשובות סימן תתקמ"ח על א' שמשכן ורצה לפדותו וקבל עליו בחרם לפדותו ועבר על החרם ולא פדאו ואפ"ה פסול לעדות לדעת ר"ת ע"ש הרי דאפי' עבר בשוא"ת פוסל ר"ת וכ"כ הריב"ש סי' שמ"ד בא' שנשבע לפרוע לזמן פ' ולא פרע כתב וז"ל דנראין דברי ר"ת והרמב"ם דנעשה חשוד אלא משום דכשעבר הזמן אפי' דשכח וכו' ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' צ"ד במי שנשבע לפרוע לחבירו לזמן פ' דתלוי במחלוקת דאיכא מ"ד דנשבע שיאכל או שיפרע ועבר ולא אכל ולא פרע נעשה חשוד וכ"ד ר"ח ויש מן הגדולים שחולקי' על דבר ואין מחלקי' בין זל"ז וכ"ד ר"ת ע"ש ומ"ש מהריק"ו מדכ' בה"ג גבי ההיא איתתא וכו' שלא תאכל ואכלה וכו' לשון בה"ג ד' קט"ו ע"ג ומפרשי רבנן דקא חזיא לה דהויא מפקא שם שמים לבטלה ע"כ וכ"כ הגהו' מרדכי ריש מציעא וז"ל ופי' בה"ג דחשידא אשבועתא דשמעה דאפקא שם שמים לבטלה ועברה על לא תשא והוי כאילו עשתה שבועת שוא וכו' ע"ש וכן מצאתי בס' שערי צדק שער ה' תשו' לרב יהודה גאון וז"ל מאן דרגיל לאפוקי שם שמים לבטלה פסול לשבועה וכו' ואמרי' בההיא איתתא דאחייבה שבועה בי דינא דרבא א"ל בת ר"ח ידענא בך דחשידה אשבועה והפכה רבא על שכנגדה ומפרשי רבנן דהוה חזיא דהוה מפקא שם שמים לבטלה עכ"ל גם הסמ"ג עשין צ"ה וז"ל ופי' הגאוני' לא קתני לא מיירי אבל ודאי בשבועת ביטוי נפסל מדאמרי' בפ' הכותב וכו' ופי' בה"ג נשבעת ואינה מקיימת עכ"ל הרי כ' סתם ונשבעת ואינה מקיימת ומ"ש התוס' שלא תאכל ואכלה הוא משום דסתמא הכי הוה המעשה דראוה שאכלה אבל נשבעת שתאכל ולא אכלה לא משכחת לה אלא בלא זזה ידה מתחת ידם אבל ודאי דאפי' עבר בשוא"ת נעשה חשוד כמו שהוכחתי מדברי ר' האיי גאון ומהר"ם והרשב"א והריב"ש ומיהו הריב"ש סי' שי"א הכריע מדעתו דדוקא אם עבר בקום עשה נפסל אבל לא בשוא"ת ובתשוב' הכנה"ג בס' עדות ביעקב סי' י"ז ד' ל"ה ע"א כ' איך שיהיה היכא דנשבע לפרוע ולא פרע הסכימו הריב"ש וחכמי טיטולא דאינו פסול אפי' לעדות ולפי זה בנדון שלנו וכולי שעבר על השבו' שנשב' לפרו' ולא פרע לכ"ע כשר לעדות ועם שמדברי המצאתי כתוב מוכח דהר"ח היה פוסל העדות אפילו בפסול דנשב' לפרו' ולא פרע יחיד הוא בדבר זה וכ"ש שכבר גזרו עליו חכמי טוליטולא שיחזור בו ומסתמא חזר בו ולא עבר על גזרתם וכו' ע"ש ודע דמדברי מהר"ם והרשב"א והריב"ש שכתבתי מבוא' דלמ"ד דבשבוע' דלהבא לא נפסל אפילו נשב' לפרו' ולא פרע לא נפסל דלא חשיב רשע דחמס כמ"ש מהריק"ו שרש קכ"ו והביא דברי המרדכי בפ' ז"ב ע"ש וכן הוכיח ה' דברי אמת בקו' ה' ד' ל"א מל' הרא"ש בפ' ז"ב ודלא כה' פני משה ח"ב סי' י"ט עש"ב מיהו אנן קי"ל דאפי' בשבו' דלהבא אפילו עבר על שבו' דלהבא בשוא"ת נפסל לעדות ולשבו' כמ"ש ויש להסתפק בא' שנשב' שלא אכל היום ונמצא ששתה אם נפסל בכך דאע"ג דאם נשב' שלא לאכול אסור אף לשתות דשתיה בכלל אכילה א"ל דה"ד בשבו' דלהבא דבשעה שהוציא שבו' מפיו לא נשב' לשקר אבל בשבו' דלעבר אין שתיה בכלל אכילה כדאמרי' בפ"ג דשבועות ד' כ"ג ע"א באומר שבו' שלא אוכל ושלא אשתה דגלי דעתיה דאכילה גרידא קאמר וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' שבועות דין ו' ע"ש וכן אם אמר שבו' שלא אשתה ואוכל כיון דכבר נשב' על השתיה דגלי דעתיה דכי אישתב' בתר הכי האכילה גרידא כמ"ש התוס' שם בד"ה כגון וכולי ע"ש וה"נ מכח חזקה דאין אדם נשב' לשקר אמרי' דעתו על האכילה בלבד וכה"ג קי"ל בסימן פ"א סכ"ת