ערך השולחן חושן משפט חלק ב רמג

יוכל לישב' נגד עד אחד בממון אחר ומתוך שאינו יכול לישב' משלם ומוציאין ממון ממנו והב"ח שכתב בשמו דמצטרפי לפוסלו לשבועה אבל לא להוציא ממון וכו' לא דק דודאי כיון שפסול לשבועה לממון אחר ממילא מוציאין ממון ממנו דמתוך שאינו יכול לישבע משלם והב"ח כתב דנר' עיק' כדעת הרשב"א שהסכים עמו הריב"ש עיי"ש נמצא הדין דעת ר' יקר ור' ברוך והרא"ש והמרדכי והטור סבירא להו דאפילו ב' בע"ד נאמנים לפוסלו וכתב הרב כנה"ג הגב"י אות צ"ו דלא פי' ר' יקר אם ב' עדים מצטרפין ונראה מכח הסברא דמצטרפי ע"ש וכן נראה פשוט דאם התובע טוען שמא על פה עד אחד דקיימא לן בסי' ע"ה סכ"ג דחייב הנתבע שבועה דאורייתא ונשבע להכחיש העד ותבעו אחר כך גם כן שמא על פה עד אחר ונשבע להכחיש דודאי שני העדים שנשבע נגדם מצטרפי לפוסלו דאפילו ב' בע"ד שנשבע להם מצטרפי לפוסלו וכ"ש ב' עדי' אבל הרשב"א ודעימיה והריב"ש ותשו' בשמי' ראש ורש"ל והב"ח דע"א ובעל הדין אין מצטרפי' לפוסלו וכ"ש שני בעלי הדין ומרן בש"ע בסימן ל"ד סכ"ז כ' י"א שנשבע להכחיש העד ואותו שנשב' לו מצטרפי להעיד עליו לפוסלו הגה וה"ה אם נשב' לשניהם וכולי ויש חולקים וכו' וכ' הסמ"ע ויש חולקין ר"ל דאין העד ובעל דין מצטרפי וכו' והכנה"ג הגב"י אות צ"ו כ' על הסמ"ע ולע"ד אין נר' כן דא"כ הי"ל להרמ"א אחר מ"ש רבי' המחבר י"א וכו' לכתוב ויש חולקי' וכ"ש אם נשב' לשנים לכן נ"ל דלא כ' רמ"א ויש חולקי' אלא אמ"ש הוא דה"ה אם נשבע לשנים וכולי ויש חולקים ר"ל וראוי לחוש לדבריהם אבל סברא קמא בחד בעל דבר וע"א דמצטרפי אע"פ שיש חולקים לא חש להגיה סברתם לפי שהיא בטלה נגד כל הנך רבוותא ר' יקר והרא"ש והמרדכי וכולי ע"ש וליתא דהרי סיים רמ"א ואפילו היו ב' בע"ד ולכל א' ע"א אין מצטרפי וכולי א"כ אפילו ב' עדים אין מצטרפי לסברא זו וכ"ש בע"ד וע"א אלא העיקר כפי' הסמ"ע ויש חולקי' ר"ל דאין בע"ד וע"א מצטרפי וכ"ש ב' בע"ד והוסיף אפי' ב' עדים שנשב' להכחיש אין נאמנים מיהו קצת נר' דגם הסמ"ע הבין דהאי ויש חולקים הכל דברי הג"ה אבל הש"ע סתם דברי י"א שנשב' להכחיש העד הוא ובע"ד מצטרפי לבד כמ"ש הכנה"ג דאי ויש חולקי' לשון הש"ל פשיטא דר"ל דאין העד ובע"ד מצטרפי דהא לא הזכיר ב' בע"ד דמצטרפי אבל הגי' בכל הדפוסים ויש חולקים בכתב ישר וכ"כ מהריק"ש בספר ערך לחם סכ"ז עליו לפוסלו וכולי משנשב' והלאה כשהעידו עליו בב"ד בסוף ויש חולקים וכולי עי' בי"ד סימן רכ"ח ועי' במהרשד"ם סימן קנ"ה עיין שם הרי שכ' על הש"ע ויש חולקי' ועי' במהרשד"ם סימן קצ"ה ואפילו נאמר שהש"ע לא כתב רק י"א שהנשב' להכחיש העד מצטרפי הוא ובע"ד לפוסלו נר' מדכ' י"א וכולי נר' שיש חולקי' דאין דרך מרן לכתוב ס' הנז' בדברי כמה פוסקים בלשון י"א אלא לומר שיש חולקי' ויש לחוש לב' הסברות ועיין בתשו' הרשב"א ח"ה סימן קנ"ו שכ' מ"ש בשנים שהעידו בא' שהלוה להם ברבית אין פוסלין אותו על פיהם דדוקא הוא ואחר מצטרפי אבל אם אין אחר מצטרף עמהם אין פוסלין אותו על פיהם לא כן הדבר בעיני וכולי עש"ב ומ"מ בשני בע"ד או עד ובע"ד פלוגתא דרבוותא היא וכבר כתב מהרשד"ם סימן קצ"ה מאחר דאיכא פלוגתא הממע"ה ואין הנחשד יכול להוציא מאחר בשבועתו ולא אחר יכול להוציא ממנו ע"ש כ' הכנה"ג שם שכן הפסק המחוור דבממון כל דאיכא פלוגתא הממע"ה ובאיסורא לחומרא עיין שם וכן הוכיח ה' עדות ביעקב סימן י"ח דבספ' הוי בחזקת כשר עש"ב וכה"ג כתב מהרשד"ם סימן קפ"ה בעבר על שבו' בטוי דהוי פלוגתא והממע"ה ואפילו איכא אומדנא אין מוציאין ממון ומהר"ם מלובלין סימן נ"ח דראוי לומר דמוקי' גברא אחזקתיה ושלא להוציאו מחזקת כשרות ודומה לזה כ' הרשב"א בתשו' על א' שהיו מעידים עליו שהוא חשוד על השבו' מפני שהיה חייב מנה בשטר לזמן קצוב ועבר על שבו' וכולי והשיב בס"ד אבל מ"מ לעיקר הדין על שלא קיים שבועתו לפרוע בזמנו מחלוקת גדולי המורים שי"א שאינו נעשה חשוד אלא שבשעה שנשב' יצאתה שבו' מפיו לשקר עכ"ל הרי מבואר בהדיא שדעתו שלא לפסול אדם ע"י שבו' כזו כיון שיש מן הגדולים שנמשכו אחר רש"י ע"ש ותשו' הרשב"א הביאה הב"י בסימן ל"ד מחו' ל"ג בקיצור והיא בתשו' הרשב"א ח"ג סימן צ"ד וסיים שם דכל שיש בדבר ספק אין פוסלים בני אדם מספק וכן לא יוציא ממון מחזקתו מספק דלא נדון אותו כחשוד על השבועה ושכנגדו נשב' ונוטל וכו' דלפיר"ת נדון כחשוד על השבו' ושכנגדו נשב' ונוטל אבל אם יעמוד ב"ד וידון כר"ת אין בנו כח למחות וכו' ע"ש הרי שכ' דכל שיש ספק ופלוגתא אם נעשה חשוד או לא לא נפסול אותו ולא נוציא ממון מספק אבל ב"ד שדנו כר"ת אין בנו כח למחות בידו ונר' דהא דאם דנו כר"ת דהוי חשוד אין מוחין בידו אם כבר הוציא ממון כדאמרי' בפ' כל הנשבעי' ופסקה הרמב"ם בפי"ז מה' מלוה והטור ומרן בסימן ק"ח מת הלוה תחלה ואח"ך מת מלוה אין יורש מלוה נוטל מיורשי לוה כלום ואם עבר הדיין והשביע יורשי מלוה וגבו את חובם אין מוציאין מידם ע"ש א"כ ה"נ בכל ספק דפלוגת' אם עבר הדיין והוציא ממון כא' מהם דינו דין אבל אם עדין לא הוציא ממון אפי' כ' פס' דין צריכין לחזור וכ"כ הרא"ש בפ' אד"מ והביאו הטור בסימן כ"ה ס"ה דאם נחלקו ב' גדולי' בפסק הלכה לא יאמר הדיין אפסוק כאיזה מהם שארצ' ואם עשה כן זהו דין שקר אלא אם הוא חכם גדול וגמי' וסביר ויודע להכריע כדבר הא' בראיות ברורות הרשות בידו וכו' ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין ממון מיד המוחז' ואם לא ידע הפס"ד במחלוקת הגדולים ואחר כך נודע לו דאינו בר הכי שיכול להכריע אם נראים כדברי הא' לרו' החכמים והוא עבד כאידך היינו שיקול הדעת ואם א"א לעמוד על הדבר אין כאן טעות ומה שפסק פסק עכ"ל הרי דכל דאיכא פלוגתא ואין לנו כח להכריע אין מוציאין ממון מיד המוחזק מספק אבל אם כבר פסק הדיין כא' מהם מה שפסק פסק ומהר"א ששון סימן כ"ז הוכיח כן מדברי התוס' בבתרא דף ל"ב בד"ה והילכתא וכו' שכ' ועוד דהילכתא משמע לגמרי פוסק כרבה ולא מס' אפי' עבד כרב יוסף בדיעבד לא עבד וכו' משמע דכל שהוא ספק אפילו הא' מוחזק אם הדיין דן בהפך מה שעשה עשוי ע"ש והרב כנה"ג בסימן כ"ה אות כ"ה כתב דאפי' אין במחלוקת שיקול אלא דרובא דרבוותא סברי שלא כמו שדן הדיין כל שיש לו ב' או ג' פוסקים לסמוך עליהם קם דינא וראיה מדאמרינן בפ' כל הנשבעין על הא דמת לוה ואחר כך מת מלוה דרב ושמואל סברי דאין אמש"ל ואין מוציאין מיורשי לוה ור"א סבר דמוציאין מיורשי לוה ומסקי' שם דדיין דעבר כרב ושמואל עבד ודיינא דעבד כר"א עבד ע"ש הרי אף על גב דרב ושמואל הם רבים לגבי ר"א אם דן הדיין והוציא ממון מן היתומים כר"א קיים ויש לדחות דהתם מספק מוקמינן ליה אדין דאורי' בשטר מקויים שבידם ומהאי טעמא כ' הראב"ד והרמ"ה