ערך השולחן חושן משפט חלק ב רמב

אחר ואילו היה בנ"ד אומדנא דמוכח היה קרוב לפסוק הדין כאותה שפסקו דאזלי' בתר אומדנא דמוכח כיון דאיכא ע"א דמסייע לאומדנא וכו' עכ"ל

י"ד דין ז' ונוטל מבע"ה בלא שבו' וכ' הסמ"ע וצ"ל דר"ל בלא שבו' חמורה אבל צריך לישבע היסת וכולי עיין שם וכבר ה' עבודת הגרשוני סי' תי"ט כ' דלא קי"ל הכי שהרי ר' בב"י כ' וז"ל וכ' המפרשי' דלדעת הרמב"ם נוטל בלא שבו' דקאמר היינו אפי' בלא שבועת היסת ופשוט הוא עיין שם מיהו מ"ש דלא מטעם דשלי' עוש' שליחו' כדמוכח מדברי המ"מ הביאו הב"י וז"ל ויש מי שכ' שדין נתתי אינו אלא בחנוני דדוקא שם תקנו שיהא נשבע ונוטל אבל בשאר שליחות וכולי צריך להביא ראיה וכו' וא"א דטעמא דחנוני נשבע ונוטל משו' חזקה א"כ מ"ש חנוני מאחר דה"נ גבי אחר איכא חזקת שליח עושה שליחותו עיין שם ליתא דכבר הוכחתי לעיל בדין ג' מדברי בעהי"ת דגבי חנוני הוא דאמרינן חזקת שליח עושה שליחותו כיון שהוא קבוע ועומד להקיף לבני אדם משא"כ בשאר שליחות

סימן צ"ב

א' דין א' ואם אמר התובע אקבל שבועתו אין שומעין לו כ"כ הרמב"ם בפ"ב מה' טוען ומהר"י ן' מיגש בתשו' סימן ק"ע וז"ל ואם היה הנתבע פסול והתובע אמר אקבל וכולי אין מניחין אותו אלא אם היתה שבועת התורה תחזור לתובע וישבע ויטול מה שטען עליו ואם היתה היסת התובע יפסיד ממונו ולא ישביע אותו וכולי וכ"ש שבועה שנתחייב בה מצד ההפוך שאינו יכול להפכה עליו אם היה פסול אלא אומרי' לכשר שנתחייב לישב' השבע והפטר וכו' ואם נמנע מזה ינדו אותו עד דצאית לדינא עכ"ל והמרדכי בפ' שבועת הדייני' כ' שכן כ' ראב"ן והמיי"י וכ"נ לראבי"ה ולרבי' ברוך אבל רשב"ט פלוג וכולי עיין שם וראיתי בס' ראב"ן ד' צ"ב ע"ב שכ' וז"ל ונ"ל דחשוד על השבו' חלוק ב' פנים הא' מועיל בשבו' והב' משחק בקוביא וכולי מועיל בשבו' ל"ד למקבל פסול לעדות לא מעל בעדות להעיד שקר וכו' אלא גזלן וכיוצא בו דעוברין על דברי תורה משום חימוד ממון מיירי דאמרי' כיון דמחמדי ממון וכו' הילכך כי הימנוה הימנוה אבל מועיל בשבו' שכבר מעל אע"ג דהימנוה לא מהימן הוא אבל משחק בקוביא ומלו' ברבית והדומה להם שלא מעלו עדין בשבועה נ"ל דדמי לקבלת פסול לעדות דאי הימנוה הימניה ומשבעי' ליה שבו' הנהוגה בזה"ז שאינה חמורה כ"כ ליענש עליה כל העולם אבל שבוע' שהיתה נוהגת בימי חכמים שהיתה חמורה שנפרעי' ממנו ומכל העולם נ"ל אין משביעי' אותו אפי' כי הימנוה דלא ליענשו עליה עכ"ל הרי דראב"ן ס"ל דגזלן וכל הפסול בעבירה אם האמינו התובע משביעי' אותה שבו' קלה אבל מדברי ראב"ן עצמו ד' קי"ז משמע בהדיא דאפי' גזלן שהאמינו אין משביעי' אותו ע"ש וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"ב מה' טוען והטור דכל הפסול אין משביעין אפי' משבועת היסת מדכ' וכן הפסול לעדות וכולי וכ"מ מתשו' מהר"י ן' מיגש וכ"כ בהדיא ה' חוקות הדיינים סי' ס"ו ע"ש ב' על ראובן שתבע את שמעון שגנב לו סך מה על פה עד אחד שהעיד כן אבל הוא טוען שמא על פה העד דקיימא לן בסימן ע"ה דמחייבו שבו' דאורי' ובאו שני עדים שנשבע להם לשקר בב"ד על תביעתם הטור בסימן ל"ד סל"ח כתב בשם הר' יקר הנשב' להכחי' העד ואותו שנשבע לו מצטרפין להעיד עליו לפוסלו דלא חשיב נוגע בדבר שכבר נשבע לו ונפטר ממנו וכן כת' הרא"ש והמרדכי בשמו בפ' זה בורר גבי בר בניחוש וכו' וכתב עוד המרדכי שם גבי חד אמר לדידי אוזיף ברבית' וחד אמר לדידי גנב וכולי מכאן פ' ר' יקר מי שתבעו שנים לדין בין בבת אחת בין בזה אחר זה ונשבע להם דיכולים להעיד ולפוסלו וכן פסק רבינו ברוך ע"ש ונרא' משום דנוגע בדבר לא בעי' תחלתו וסופו בכשרות ויכול להסתלק ולהעיד כמבואר בסימן ל"ז ע"ש ואם כן אע"ג דבשעת ראית השבועה היה נוגע אחר שנסתלק כשר להעיד והגמי"י שם כתב דרבינו ברוך סובר דנוגע פסול ונראים דבריו להרמ"ה ע"ש וכן הסכים הרמ"ה בפרק ח"ה סי' ק"ל וסימן קל"ד דלא מהני סילוק והא דשותף שנסתלק מעיד כתב הרמ"ה שם דמיירי כגון שקנו קרקע בשותפו' מאדם אחד ויצא מערער שהוא שלו דיכול זה אחר שיסתל' להעיד שהוא של מוכר דבשעת ידיעה אין לו זכות להעי' והשתא נמי בשעת הגדה כיון שנסתלק לאו נוגע הוא והוי תחלתו וסופו בכשרות אף על פי שהיה פסול בנתים אבל היכא דהוי תחלתו בפסלות אף על פי שסופו בכשרות פסול עש"ב ואם כן הכא נמי כיון דבשעת ראיה שנשבע לשקר פסול להעיד עליו אחר כך ועיין בתשוב' הרשב"א המיוחסות סימן ק"ט דהרמ"ה סבירא ליה דלא אמרו אלא בא' בע"ד ועד אחד דמצטרפי והרשב"א דחה דאין חי' דה"ה ב' בע"ד עיין שם ואפשר דהרמ"ה לטעמיה אזיל דסבירא ליה דלא מהני סילוק וקצת תימא על רבי' ברוך שפסק כאן דב' בע"ד שנשבע להם יכולים להעיד לפוסלו והגמ"י כתב דרבינו ברוך סובר דנוגע פסול ונראין דבריו להרמ"ה ע"ש אבל בתשו' בשמים ראש סימן רל"ד תמה דאם כן בטלה שבועת עד אחד ומי ישבע ויפסל אחר כך וכו' ועוד דנוגעים היו בשעת ראיית השבו' ואף על גב דמסתלקי האי סילוק בע"כ הוא וכולי אלא שאני חומר שאפילו העד אינו מצטרף להעיד נגדו לענין פיסול השבו' שאם יבא היום עד ויאמר נגדו נשבע לשקר ויבא עד אחר ויאמר גם כן נגדו נשבע לשקר אין כאן צירוף שהרי אמרה תורה בשבועה נאמן נגד העד וכולי ואפשר לבוא נמי עליו מטעם נגיעה דהרי כשצריך ביאה שנית להעיד בב"ד כבר הוכחש מפי זה ולדברי זה הבע"ד מאותו העמיד עליו הוא פסול לעדות שנעשה עד שקר ועוד וכו' ובזה צריך אני להתלמד עדין וכו' אבל העד עם בע"ד שיצטרפו על אותו מעשה לפוסלו ודאי דאינו כלום כיון שכבר דנו על הענין אינו חוזר וניעור וההיא דבר בניתוש לא אתו מעיקר אממונא כלל רק לפוסלו וזה תחלת עדותו עכ"ל הרי דס"ל העד ובע"ד ודאי דאינו מצטרפי דנוגע בשעת ראיית השבועה וסילוק בע"כ לא מהני וגם כן ב' עדים שנשבע להכחיש דעתו נוטה דלא מצטרפי אלא שכ' דצריך תלמוד עדין גם הרשב"א בתשובות המיוחסות סימן ק"ט והביאו הריב"ש סימן של"ט כתב ולא עוד אלא אפי' גזל לראובן בע"א ונשבע להכחישו ונפטר וכן גזל לשמ' בעד אחד ונשבע ונפטר אין עדות של ראובן ועדות של שמ' נאמנים לפוסלו והביא ראיות עיי"ש ורש"ל בפרק הגוזל סימן מ"ו הסכים דהבעלים אין נאמנים לפוסלו ואף להצטרף עם אחר מן השוק שמעיד עליו שפסול לשבו' אבל העד שנשבע נגדו מצטרף עם אחר להוציא ממון וכ"ש לפוסלו משבועה ואם נשבע ג"כ נגד עד אחר אז מצטרף לפוסלו אחר כך ולא יוכל להשבע פעם ג' נגד העד את שום שבועה ע"ש ונראה דסביר"ל דעד אחד שנשבע להכחישו מצטרף עם עד אחר שנשבע גם כן להכחישו לפוסלו שלא