ערך השולחן חושן משפט חלק ב רלט

שניהם ולא בין היורשים וכולי אלא ה"ט דבאב חייב דהי"ל לידע אם חייב לו מנה אם לאו אבל יורשיו לא היה ליה לידע במילי דאבוהון ומה"ט נ"ל נמי למיפטר בשמעתין שאין לו לידע דבר זה אם משנגחה ילדה או קודם ע"ש וכ"ש הכא דבע"ה טוען בריא אלא שאנו חושבים אותו שאינו יודע משום דטרוד בפועליו א"כ לא פשע פשיטא דלא אמרי' מתוך שאיל"מ מיהו בעה"ת שער ט"ל ח"ב הביא תשובת הרמב"ן שכת' וז"ל ואל תטעה במ"ש מקצת מחברים דלא אמרי' הכי אלא במנה לי בידך דהו"ל למידע דהא טענתא היא דהכי מוכח בפרק הבית והעליה וכולי וכ"כ הנ"י בפ' הבית והעליה בשם הר"ן ע"ש וא"כ הר"ן אזיל לטעמיה דס"ל דאפי' לא פשע דלא הי"ל לידע אמרי' מתוך שאיל"מ

ומ"מ דרמב"ן שם הסכים עם מהר"י ן' מיגש דאפי' נתן כבר מה שהודה והו"ל כופר בכל צריך לישבע וכן דעת הרמב"ם בפי"א והסמ"ג עשין צ' והרא"ש והר"ן והריטב"א בחי' שם בפרק כל הנשבעין עיין שם והתוס' בפרק המקבל בד"ה א"ה אפי' הק' וא"ת ולוקי כגון שאותה א' שהוא מודה בה כבר פרע וכולי וכ' מהרש"א שם וז"ל ולפ"ז תק"ל נמי דלא לוקי לו הממע"ה דאם לא הביא ראיה ישבע בע"ה ויפסיד אומן וכולי אלא דלוקי לה באחד שהוא מודה כבר פרע ויפטר בע"ה בלא שבו' עכ"ל ונראה פשוט דהתוס' ס"ל דאפילו נתן כבר א' שמודה בה סבר שמואל דצריך בע"ה לישבע ולמאי דס"ד דהממע"ה ופטו' בע"ה בל"ש ע"כ מיירי בנתן כבר א' שמודה בה ואפ"ה פריך מינה לשמואל משו' דשמואל דאפילו בכה"ג דכופר בכל מצריך שבועה ומ"ש התוס' ד"ה שתים קצצת לי וכו' ישבע בע"ה ויפסיד אומן דבלא שבועה אינו יכול ליפטר כיון שמודה במקצת וכולי היינו לפי מ"ש לעיל דהפשט משמע שלא פרע דומיא דמלתיה דר"י ובלאו דשמואל ולכך סיימו והכי מפ' לה בהדיא בפ' כל הנשבעין ר"ל אליבא דשמואל ואפי' בכופר בכל צריך לישבע ועי' בתשו' הרשב"א ח"ב סי' ש"ך

ט' אבל אם שכרו שלא בעדים וכולי ישבע בע"ה היסת הר"ן כ' בפרק כל הנשבעין בשם מהר"י בן מיגש דלמאי דקי"ל דמגו לפטור משבועה לא אמרינן צריך בע"ה לישבע בנק"ח משמע דס"ל דמדינא קאמר אבל למסקנא דרבא א"ץ לישבע רק היסת כיון דאינו אלא תקנה וכ"ה בחי' מהר"י בן מיגש שם ועיין בס' שרש יוסף שרש ט' ענף ה'

סימן ץ'

א דין י"ב נאמן היוצא במגו דהחזרתי לך דעת הראב"ד והרמ"ה והרמב"ן ובעה"ת דאפי' הגוזל את חבירו בעדים נאמן לומר החזרתי בלא עדים וכן דעת הרא"ה והריטב"א אבל ה"ר יונה ורבו ר' שלמה סבירא להו שהגוזל את חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים וכתב הרב תומת ישרים סימן קכ"ו שכן דעת רו' הפוסקים ע"ש וכן תפס הרשב"ש בתשו' סימן תק"ט וסי' תקכ"ו וכן כתב הרב יכין ובועז ח"ג סימן נ"א ע"ש וכן הסכים הרדב"ז ח"ב סימן ק"ח וסימן תשפ"ג ע"ש ואם טען החזרתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים לכאורה נראה דאינו נאמן וכן למ"ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים שכן מוכח בפרק הא"מ גבי הן שלוחיו הן עידיו דאמרינן אי קסבר המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים נוגעים בעדותם נינהו דאי אמרי לא פרעיה א"ל פרעני אלא קסבר המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ומגו דיכולים למי' אהדרי' ללוה וכו' וא"א אפילו למאן דאמר צריך לפורעו בעדים איכא מגו שהיו יכולים לומר החזרנו ללוה בפני פל' ופ' והלכו להם למ"ה מיהו נראה דאין זה מגו כמ"ש רשב"ם בבתרא דף מ"ה גבי פקדון דאם טוען החזרתי לך בפני פ' ופ' והלכו להם למדינ' הים נאמן אבל אינו נאמן בטענ' אחרת במגו דהחזרתי לך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים לפי שירא לטעון כך פן יבואו ויכחישוהו עיין שם בהרא"ש וכן כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סימן רנ"א ע"ש והכא נמי בגזל א"ל דנאמן לומר החזרתי בפני פ' ופלוני והלכו למדינת הים אבל אינו נאמן לומר החזרתי ביני לבינו במגו מהאי טעמא ובשבועות דף מ"א אמר רב אסי המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ושמואל אמר יכול לומר פרעתיך בפני פלו' ופלו' והלכו להם למדינת הים תנן וכו' תיובתא דרב אסי וכו' וכת' התוס' אבל לשמואל ניחא דמ"ל נתתיו לך בפני פ' ופ' והלכו להם למדינת הים וכו' הרי דרב אסי סבירא ליה המלוה את חבירו בעדים אפילו אמר פרעתיך בפני פל' ופלוני והלכו להם למדינת הים אינו נאמן אבל שמואל סבירא ליה דנאמן לומר פרעתיך בפני פלו' ופלו' והלכו להם למדינת הים וכן באומרו אל תפרעני אלא בעדים פליגי התם אם נאמן לומר פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו למדינת הים וכן מסקנת התוס' שם בד"ה תיובתא וכולי דשמואל נמי סבירא ליה כר"פ דאינו נאמן לומר פרעתי' ביני לבינך במגו א"כ אם טען פרעתי' בפני פ' ופ' והלכו להם למדינת הים או מתו נאמן כדקיימא לן בסימן ע' ע"ש והכא נמי א"ל דהגוזל את חבירו בעדים אינו נאמן לומר החזרתי ביני לבינך אבל אם טען החזרתי בפני פ' ופלוני והלכו למדינת הים או מתו נאמן והרמ"ה הביא ראיה מדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה וליתני מודה ר"י באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיך שהוא נאמן משו' דבעי למיתני סיפא ואם יש עדים וכולי אינו נאמן והא קיימא לן דהמלוה את חבירו בעדי' אין צריך לפורעו בעדי' וא"א אכתי ליתני ומודה ר"י באומר לחבירו גזלתיך וכו' ע"ש ונראה דהגוזל את חבירו בעדים אף על גב דאינו נאמן לומר החזרתי ביני לבינך מכל מקום אם טען החזרתי בפני פלו' ופלו' והלכו למדינת הים נאמן ואפשר דסיפא קתני ואם יש עדים וכו' אינו נאמן כלל אלא בראיה והתוס' שם כתבו וז"ל וא"ת למאן דאמר דצריך לפורעו בעדים תק"ל מתני' וכו' וי"ל דפלוגתא דתנאי וכו' אי נמי וכו' וא"ת אכתי ליתני ואם יש עדים וא"ל אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני אינו נאמן וי"ל דלא רצה להאריך אי שמא מלתא דפשיטא היא עכ"ל ונראה דסבי"ל כמסקנא דהא דתניא בעדים הלויתיך וכו' ריב"ב אומר יכול לומ' פרעתיך בפני פלו' ופלו' וכו' בשעת תביעה קאי כדברי רב אחאי דמסקנת התוספו' שם דדוקא באומר פרעתיך בפני פלוני ופלו' נאמן אבל בינו לבינו אינו נאמן וה"ד בשעת תביעה ואפ"ה לא תני ליה משום סיפא דקתני ואם ים עדי' וכו' אינו נאמן כלל אבל המלוה את חבירו בעדי' אפילו למ"ד אינו נאמן ה"ד לפורעו בלא עדים אבל אם אומר פרעתיך בפני פלו' ופלו' והלכו למדינת הים נאמן (א"ה כך מצאתי מועתק ונראה שיש קצת גמגום בדברי הרב המחבר ז"ל במ"ש ליישב דברי התוספו' ואולי שיש ט"ס או חיסור לשון מן המעתיקים הא'):