ערך השולחן חושן משפט חלק ב רלז

ב' והשטר מסייעו דכיון דלא פי' ניכרים הדברים ששנים היו ולכך לא הוצרך לפרש וכו' ע"ש וכן כתב רבי' האיי בשערי שבועות שער א' ע"ש והתימא על מהר"י ן' מיגש שכתב בסלעין סתם אף בג' וה' איכא שעבוד קרקעות ונראה דאפילו יש עדים שהם ה' אינו גובה מלקוחות כיון שאינו מוכח מתוך השטר וכתב מהרימ"ט ח"א סי' קכ"ט וז"ל הא למה זה דומה לשטר שכתוב בו סלעין דינרין דאין פחות מב' והעדים שמעידין שמאה הוי והוא מודה שמאה היו אלא שפרע שאין העדאת עדים מוציאין מידי נאמנותו שלא יטעון פרעתי והואיל אין לשון השטר הוכח' לא חש ליטלו ע"ש ואם כן כיון שיכול לטעון פרעתי אינו גובה מלקוחות שהרי כ' הרמב"ם והטור ומרן סי' ע"א סכ"ד מלוה שהאמין ללוה שיהא נאמן על השטר לומר פרוע וכו' ואפילו אמר לא פרעתי אין המלוה טורף בשטר זה מלקוחו' אלמא אפילו המלוה תובע והלוה מודה לו כיון דאם טען הלוה פרעתי היה נאמן אפילו הודה שלא פרע אינו נאמן לטרוף מלקוחות דחיישינן לקנוניא וכה"ג כתב הריב"ש סי' והביאו הש"ך בסימן ק"ו עש"ב ואם כן שטר שכתוב בו סלעין סתם אף על גב דמשמע אפילו מאה כדאמ' מלו' כיון דאם טען הלוה פרעתי היה נאמן אפילו הודה שלא פרע אינו טורף מלקוחות דחיישינן לקנוניא מיהו הרא"ש והטור בסימן ס"ה גבי המוציא שטר אצלו ואינו יודע מה טיבו כ' וז"ל ראיתי מפ' שאפילו שניהם רוצים לא יוציא מתחת ידו אלא קרוע דחיישינן לקנוניא ולא מסתבר דלא חיישינן לקנוניא אלא בשטר שנפל דאיתרע וכו' וכבר כ' מהרשד"ם סי' רכ"ח דגם מ"ד דלא חיישינן לקנוניא בשט' המופקד משום דהוי ריעותא כיון שלא צוה אביהם וכ"ש כשהנפקד חי ולא ידע מה טיבו דהוי ריעותא ועיין שם בפרישה וכן כתבו מהרש"ך ורמ"א בתשובו' הביאה הרב כנה"ג סימן ס"ה ע"ש אם כן הכא נמי שטר שכתו' בו סלעין סתם סובר מהר"י ן' מיגש כיון שיש במשמע השט' ה' כדאמר מלוה אם הודה לו הלוה טורף מלקוחות דלא חישינן לקנוניא כיון דלא איתרע ומ"ש הרמב"ם והטור ומרן בסימן ע"א מלוה שהאמין את הלוה לומר על שטר פרוע אפילו אמר המלוה לא פרעתי אין המלוה טורף מלקוחות דחיישי' לקנוניא כ' מהרשד"ם סי' רכ"ח דהרמב"ם דמיירי בעבר זמן הפירעון א"ל דהוי ריעותא כיון דכת' נאמנות ללוה היה ליה לתבוע חובו בזמנו לחוש שמא יטעון הלוה פרעתי וכיון שעבר זמנו ולא תבעו חיישי' לקנוניא וגם למ"ד דאפילו בתוך זמן נאמן לומר פרעתי ואפי"ה לא יפרע מהלקוחות נראה דהענין עצמו הוי ריעותא דאין דרך כלל להאמין ללוה ואם כן א קנוניא על הלקוחות וכו' ע"ש (אמר המגיה עכ"מ בקו' זה אבל בקו' אחר מצאתי כתוב אחר שתמה על דברי מהר"י ן' מיגש וז"ל) והתימא על דברי מהר"י ן' מיגש שכתב בסלעין סתם אף בג' וה' איכא שעבוד קרקעות כתוב וז"ל אבל סלעין דאינון וכו' ונמחק דאפשר היה כתוב הסכו' כדטען המלוה לא שייך האי טעמא אלא משום דהוי שעבוד קרקעו' ובסימן מ"ב קיימא לן אם כתוב בו סלעין סתם והלוה אומר ב' דאם תפס המלוה מפקינן מיניה כתב הסמ"ע ס"ק ל"ב וז"ל דשאני הכא דלשון השטר מסייע ללוה דסת' סלעין אינם משמע יותר מב' ולפ"ז בדין שלפני זה דהיינו דכתוב בשטר דאינון ונמחק הסכום מסתבר לומר דמהני תפיסה ע"ש ואף שמדברי הש"ך וד"מ משמע דגם בהא לא מהני תפיסה ה"ד התם עיי"ש בהש"ך אבל הרמב"ן והרא"ה הובאו בספר א"ז פירשו טעמא דחכמים דירושל' משום דהוי כמשיב אבידה כר"ע גם הרשב"א שם כתב וז"ל גרסינן בירושלמי סלעין דאינון וכו' וחכמים אומרים דאין ההודאה מעין הטענה כלומר שזה כמודה בקרקעו' וכופר במטלטלי דשטרא שעבוד קרקעות וכדאיתא ברפ"ק דב"מ בהאי פלוגתא גופה ואף על גב דכל שהוא מונה ביותר מב' לא חשיב התם שעבוד קרקעות ומשום דליכ' במשמע השטר טפי מב' וחכמים דירושלמי משמע דס"ל דכיון דכתיב ביה סלעין סתמא ואפשר דאינון ה' כדטעין מלוה כל שהלוה מודה בהם שעבוד קרקעות הוי וכולי עכ"ל הרי דסביר"ל דאין חילוק ביניהם והרמב"ם פ' ב' מהל' מלוה דין ו' כתב וז"ל וכן כל מי שיש עליו שטר חוב והודה לאחר מעצמו בחוב אחר אם אין לו נכסי' כדי שיגבו שניהם גובה בעל השטר שלא יעשו קנוניא על שטרו של זה וכתב מרן דה"ד כשהודה מעצמו אבל אם תבעו תחלה והודה נאמן עיי"ש הרי דאם תבעו הלוה והמלוה הודה לו אפילו חב לאחרים נאמן דומיא דהכי בשט' אמנ' דוקא מפני שהמלוה הוא שאמר כן מיהו הרמב"ם והטו' ומרן בסימן ע"א סכ"ד מלוה שהאמין ללוה שיהא נאמן על השטר לומר פרוע וכו' ואפילו אמר הלוה לא פרעתי אין המלוה טורף בשטר זה מהלקוחות אלמא אפי' המלו' תובע והלוה מודה לו כיון דאם טען הלוה פרעתי היה נאמן אפילו הודה שלא פרעו אינו נאמן לטרוף מלקוחות דחיישינן לקנוניא וכה"ג כתב הריב"ש סי' והביאו ה' ש"ך סימן ק"ו עש"ב והכא נמי כיון שאם טען הלוה סלעי' שתים היה נאמן אף על פי שהמלוה תבעו ה' והלוה הוד' לו אין הודאתו כלום ואף שהש"ך בסימן ע"א ס"ק ל"ח כ' וז"ל וא"ל מכאן למ"ש בסימן ק"ו דאפשר בשט' שאינו מקויים וטורף ממשעבדי אף על פי שאינו חשוב שטר אלא על פי הלוה דשאני הכא כיון דנתן ללוה נאמנות איתרע ליה והוה ליה כנפל וכו' עי"ש והכא נמי בשטר שכתוב בו סלעין דאינון ונמחק הסכום איתרע שטרא והוה ליה כנפל וחיישינן לקנוניא ושוב ראיתי להרב ט"ז בא"ה סי' צ"ו סי"ט שכתב גבי סלעין דאינון וכו' דודאי לא יטרו' מלקוחות דינר ג' דלא יפסידו הם בשביל הודאת הלוה ע"ש (עכ"מ)

ט"ו או לאביך בידי וכו' ז"ל ר' האיי בתשובה בס' שערי צדק שער ה' סי' ה' כך ראינו לענין אלו היורשים שא"ל מאיליו שלא בתבי' מצאתי בחשבון מכמה שנים כי יש לאביכם אצלי חשבון כו"ך וא"ל היורשין תעלה על דעתנו כי הניח אצלך יותר מזה זה משיב אביד' וע"ז שאומרים עלה ע"ד ואנו חוששין כגון טענת שמא ואין טוענים טענת בריא ידועה אין להם עליו אפילו שבועת היסת שאין נשבעין שלא בטענה אלא אותם המנוי' בלב' אבל ב"ד מקללין סתם על כל מי שיש לאביהם כלום ולא יודה בהם וכו' עכ"ל משמע אפי' הודה קודם שלא בתבי' מצאתי בחשבוני שיש לאביכם אצלי כו"ך אם טענו אח"ך היורשים בריא שיש יותר לא חשיב משיב אבידה וצריך לישב' ועיין לשון רבינו האיי בס' משפטי שבועות והביאו הרב שפתי כהן עיין שם

ט"ז פטור אפי' משבו' היסת וכו' הש"ך כתב דבעה"ת בשם הרמב"ן דוקא בלא נזכר כלל הוא דכ' פטור אף משבו' היסת משום דהשתא נמי ליכא תביעה אבל באומר זכרתי ויודע אני שלא פרעת לי כלום דהשתא תובע בבריא נהי דאין חייב שבו' דאוריי' כיון שלא קדמה תביעה להודאה מ"מ מאן לימא דלא מחייב שבוע' היסת וכו' ע"ש וזה נראה דעת רש"י בפ' האשה שנתאר' גבי וליתני ומודה ר"י באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן וכו' וכ' רש"י נאמן מדאוריי' בלא שבו'