ערך השולחן חושן משפט חלק ב רלו

וכן פסק מרן בסימן מ"ב ע"ש והכי אמרינן בהדיא בפ' המקבל הכא מלתא דעבידא לאגלויי היא וכו' ופי' רש"י שיבואו עידי השטר ויעידו ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ב סי' שנ"ה למד מכאן לשטר שכתוב בו סלעים סתם אף על גב דהעדים מסייעין ללוה לפוטרו אפילו משבועת היסת כאילו העדים מעידים כדבריו מכל מקום לא חשיב כעדו' גמורה להוציא ממון אם תפס עיי"ש ואף על גב דהנ"י שם דחה דשאני התם דכיון דהניחו הלוה למלוה לאכול פירות של שנה ג' איתרע שטרא וכן קיימא לן בסי' פ"ב דאם תפס מוציאין מידו מכל מקום לענין עדות העדים אין חי' דהכא נמי אפילו לא איתרע שטרא לא הוי כעדו' גמורה ואם העידו עידי השטר או העדים אחרים כדברי המלוה נאמנים וכן מוכח בבתרא דף קכ"ח ע"ש ברשב"ם מיהו אם עד אחד מסייע למלוה אינו נאמן נגד עידי השטר וכי האי גוונא כתב הרב ב"ח בסימן פ"ב ס"ך בשטר שיש ללוה עדים שנעשה על תנאי וכו' וז"ל ומ"מ נראה דוקא בדאיכא ב' עדים דבתנאי נעשה אבל ע"א לאו כלום הוא דכיון דעידי השטר חתמו בסתם חשיב כאילו העידו שלא היה שם תנאי ואין דבריו של א' במקום ב' כלום מיהו ודאי אין עידי השטר חשובים מן הסתם כאילו העידו בפירוש דלא היה תנאי דאם כן אפילו איכא שני עדים דהיה שם תנאי וכו' ע"ש הרי דאף על גב דשני עדים נאמנים עד אחד אינו כלום דעידי השטר שחתמו סתם חשיב כאילו העידו שלא היה שם תנאי נגד ע"א אפילו להוציא ממון כל שכן הכא דעידי השטר מסייעי ללוה כאילו העידו שלא היה אלא ב' מדלא פי' מנין אבל הכנה"ג שם הגב"י אות רכ"א כתב דנראה דלאו דיקא עדים אלא אפילו עד אחד נפטר הלוה בלא שבועה כלל כיון דעידי השט' חתמו בשטר סתם הוה ליה כאילו מעידי' שלא היה תנאי ואין דבריו של אחד במקום שנים דאם כן אפילו איכא ב' עדים שאמרו שבתנאי נעשה אמאי נפטר תרי ותרי נינהו אלא ודאי העדים החתומים בשטר לא מעלין ולא מורידין לענין זה וכו' ולזה נתכוון הב"ח וכו' ע"ש

י"ג ואפילו אמר הלוה וכו' אפילו הכי פטור וכו' המ"מ בפרק ד' מה' טוען כ' דפטור משבועה דאורייתא אבל שבועת היסת חייב וכתב הכ"מ ונראין דבריו ודקדק כן מלשון רבינו וכן כתב הרב מ"ך בספר א"ז למציעא עיין שם וכן כתב הסמ"ע שכן דעת הטור ומרן וה' ב"ח חלק עליו דהוי כמשיב אבידה ממש ופטור אף משבועת היסת דדוקא בלוה אומר ב' כ' הטור ומרן לפטור משבועה דאורייתא ע"ש מבואר בלוה אומר ב' לכ"ע צריך לישבע היסת וכן כתב בהדיא הטור ומרן בסימן ע"ב ע"ש אבל בלוה אומר ג' דעת הב"ח דהטור סבירא ליה דפטור אף משבועת היסת וכן נראה מדברי רשב"ם בבתרא דף קכ"ח שכתב על ג' שהודה הוי כמשי' אבידה ותנן המוציא מציאה לא ישבע מפני תיקון העול' ע"ש משמע דפטור אף משבועת היסת אבל הסמ"ע ס"ל דגם בזה צריך לישבע היסת וכתב הש"ך שכן כת' הנ"י והרמב"ן ואף על פי שכתב שהרשב"א והר"ן דחו ראייתו מכל מקום יכול להיות דבדינא לא פליגי עליה עיין שם וליתא דהרשב"א בתשובו' ח"ב סימן שנ"ה כתב וז"ל יש מגדולי הרא' דלגמרי מסייע לי שטרא לפוטרו אף משבו' היסת כאילו העדים מעידים כדבריו ולזה דעתי נוטה עיין שם הרי דסביר"ל דאומר לוה ב' פטור אף משבו' היס' ומשמע דבאומר לוה ג' נמי פטור משבועה והנ"י שכת' בשם הרמב"ן דצריך לישבע אפשר דה"ד באומר ב' אבל באומר ג' אפ' דמוד' דחשיב משיב אביד' ופטור לגמרי דהא למאי דס"ד דבאומר ב' חייב שבועה דאורייתא ובאומר ג' דפטור אלמא דאפילו בטענת המגו צריך לישבע שבועה דאורייתא באומר ג' פטור דהוי כמשיב אבידה ואם כן אע"ג דבאו' ב' חייב להשב' היס' באו' ג' פטו' לגמרי אבל הא לית' דאמרי' בגמר' ה"נ מסתבר' דאי ס"ד דעתך שתים חייב בג' היכי פטר ליה ר"ע האי אערומי קא מערים סבר אי אמינא שתים בעינא אישתבועי אימא ג' דהוי כמשיב אבידה ופטור אלא שמע מינה שתים נמי פטור וכו' ואם כן למאי דקיימ"ל דבאומר ב' חייב לישבע היסת באומר ג' חייב לישבע גם כן מהאי טעמא דאיערומי וכולי וכי האי גוונא איתא בריש פ' הא"מ גבי עדים והשתא דתקנו רבנן שבועת היסת וכו' וזהו שכתב הטור ומרן אפילו וכו'

י"ד שטר שכתוב בו סלעין דאינון ונמחק הסכום ויש להסתפק אם הלוה אומר שלשה או שהודה למלוה בה' אם גובה ממשעבדי דא"ל דוקא בכתו' בו סלעין סתם אמרינן בפרק קמא דמציעא דהשט' מסיי' ליה ופירש רש"י העדים החתומים על השטר מעידין כדבריו שלא היו אלא שני' ולכך לא פירש מניינם אבל כשכתוב סלעין דאינון ונמחק הסכום דלא שייך האי טעמא אפש' דגובה ממשעבדי והרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בסי' ט"ל כתב אף על פי שאין לשון השטר מוכח על זה אם הוא מודה שאף ע"ז קיבל אחריות חייב וכתב ה' כנה"ג שם וז"ל אם נפרש דמיירי כשחב לאחרים א"ל אמאי נאמן הא אמרינן בכתובות מלוה שאומר על השטר שבידו שטר אמנה הוא או פרוע אם חייב לאחרים אינו נאמן וכולי ואולי כיון דאפשר לפרש שאף ע"ז קיבל אחריות כל שהלוה מודה נאמן אפילו במקום שחב לאחרים ועי"ל המלוה שאני שאין כאן תובע ולכך אינו נאמן אבל לוה שיש כאן תוב' המלוה שאומר שאף ע"ז קיבל אחריות והוא מודה נאמן אף שמקום שחב לאחרים וכו' והנכון כתי' א' ע"ש ואם כן הכא נמי כשכתו' סלעין דאינון ונמחק דהמלוה תובע ה' והלוה הודה לו ואפשר לפרש כן השטר גובה ממשעבדי ומצאתי למהר"י ן' מיגש והובא בספר א"ז בפרק י"ן דף קכ"ח שכתב וז"ל תשובה כי אמרינן אין נשבעין על כפיר' שעבוד קרקעות הני מילי לגבי שטר שכתוב סלעין דינרין סתמא כיון דא"ל תרי וא"ל תלתא או ד' וה' אשתכח דהאי ה' דקטעין מלוה איתיה במשמע השטר וכיון שכן האי דקא כפר ביה לוה מהני ה' דקא טעין מלוה הוה ליה כפיר' שעבוד קרקעות הואיל האי שטרא אפשר למיהוי ה' כדקאמ' מלוה או תלת כדקאמר לוה אבל הכא וכו' וכ"כ בתשו' הובאה בספר א"ז בפרק קמא דמציעא ע"ש הרי בהדיא אפילו כתוב בו סלעין סתמא אם הודה הלוה למלוה שהם ג' או ה' איכא שעבוד קרקעות והרא"ש ריש פרק שני דכתובות כתב וז"ל והכי איתא בירושלמי דפרקין דגרסי' סלעין דאינון ונמחק אין פחות משנים מכאן ואילך מלוה אומר ה' ולוה אומר ג' וכו' וחכמים אומרים אין ההודא' מעין הטענה פי' שההודאה בקרקעות היא נהי נמי דשטר' לית בה אלא ב' מכל מקום כיון שהודה בג' הוי כאילו נכתב בשטר והכפירה הוי במטלטלין וכו' ע"ש הרי דאו' ג' יש בו שעבוד קרקעות וגובה ממשעבדי דהוי כאילו נכת' בשטר ג' מיהו אפשר דה"ד בסלעין דאינון ונמחק אבל בשט' סתם שכתו' סלעין סת' מוכח בפ"ק דמצי' דדוק' באו' ב' פטור משום דאין נשבעין על שעבוד קרקעות אבל באו' ג' לא פטר ר"ע אלא משום דהוי משיב אבידה ונראה דמשום השטר מסייעו שהם שנים אף למאי דס"ד דחייב שבועה מכל מקום לשון השטר משמע ב' יותר מג' ולכך באומר ג' הוא כמשיב אבידה כמ"ש רש"י שם מדהול"ל