ערך השולחן חושן משפט חלק ב רלג

לו כדרך מ"ש הרמב"ם על מי שנתחייב שבו' היסת ובא להפכה על התובע והוא חשוד ע"ש ונראה שזה שדקדק ר' סימון דאמר גבי חשוד אין מוסרין וכו' ואין נותנים את השבועה למי שרץ בחשוד אין מוסרין לו את השבו' המוטלת עליו אבל מי שרץ אחר השבועה אם היה חיי' שבועה מוסרין לו אותה השבו' שחייב בה אבל אין נותני' את השבועה שחייב בה אחר שכנגדו דהיינו להפכה עליו אבל הרמב"ם והטור ומרן בסימן צ"ב שכתבו מי שנתחיי' שבועת היסת והיה התובע חשוד וכו' משמע דוקא חשוד ממש בעדים שכ' ליל אין אדם נעשה חשוד עד שיביאו עליו עדים שעבר בירה שנפסל בה וכו' וגם הוה ליה למימר דין זה דאין מוסרין שבועה למי שרץ וכו' בסימן צ"ב לכן נראה עיקר כתי' אחר שכתב מהרש"י דלב"ד מזהר שלא יטילו עליו שבועה מיד אלא יחמיצו בדין עד שיודו זה לזה או יעשו פשרה וכן משמע מדברי הגמ"ר ריש מציעא ע"ש אבל בלאו הכי אם נתחייב שבועה נר' דאפילו שבועת היסת משבעין אותו בדוקא חשוד ממש פוטרין אותו אבל זה שלא נחשוד בעדים שיכול לישב' אין פוטרין אותו

סימן פ"ה

א' דין א' ותהיה הכפיר' לפחו' ב' מעין וכו' קהל שרצו לתקן משום חומר שבוע' שוא שלא יפסוק הדיין מלדין שבו' שהוא פחות מעשרה פרחים כדי שלא יהיו רגילים בשבו' בין ההמון וכו' תקנה זו לא טובה היא שהתורה אמרה כקטן כגדול תשמעון שיהא חביב עליך דין פרוטה כק' מנה וכו' כיון שהם יחידים שאינם רוצים להם שומעים שאומרים כהלכה וכולי תשובת בשמים ראש סימן רנ"ה עיין שם

ב' אבל תבעו וכו' פטו' וכו' משבו' דאור' אבל ודאי דצרי' שבו' היסת וכ"כ הרמב"ם ספ"ג מה' טוען כ"מ שנאמר בענין זה פטור הרי זה פטור משבו' התורה וחיי' שבו' היסת וכ"כ רבינו האיי בס' משפטי שבו' שער ה' ע"ש וכ"כ הסמ"ג עשין צ"ה וז"ל פסק רבינו האיי גאון ואע"פ וכו' שאין כפיר' הקרקעו' והודאו' מביאו לידי שבו' דאוריי' מ"מ נשב' שבו' היסת על הקרקעו'

ג' דין ג' אבל תבעו שני כלים וכולי וזה לשון הטור כ' רבינו האיי אפילו אין בב' שוה פרוטה חייב וכ"כ הרמב"ם בפ"ג דטוען ואע"ג דבירושלמי אמרו דבעי' שני פרוטות הודה באחד וכפר בא' כבר כ' הסמ"ג עשין צ"ה דתלמוד שלנו אינו מחלק ע"ש

ד' דין י"ב אפילו יש עדים על השעורים פטור וכו' כ' הש"ך דאם טענו חטים ועדים מעידי' שיש לו חטים או שעורים חייב לשלם עכ"פ שעורים שהרי התוב' אומר שהעדי' מעידי' על חטי' כדברי ואם אתה אומר שמעידים על השעורים תן לי לפחות שעורים אבל הכא וכו' ע"ש וכ"כ הרשב"א בס' א"ז ס"פ המניח דאם יש עדים שהלוהו או חטים או שעורים חייב בפחות שבשניהם וכן נמי בניזק ומזיק וא"ת דכל שאין העדים מעידים בברור אין זה חייב לו ואינו נותן לו כלום דהכא שני גופים הם ואינו כאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים שנוטל מנה מתוך מאתים דהתם יש בכלל וכו' דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דנמצא דמשלם על פי עצמו וגם הראב"ד דחה תירוץ זה דעל כרחך מתניתין דחטים ושעורים דרב"ג כשאינו מעמיד דבריו דאי מעמיד דבריו ודאי נותן כמו שהודה אלא בודאי חוזר ואומר משחק הייתי בך ואין בידי לא חטים ולא שעורים ואם יש עדים איך יוכל לומר כן וכו' ע"ש ואין כן דעת כל הפוסקים אלא אפי' מעמיד דבריו אינו נותן לו אפי' שעורים וכדקי"ל בסי' ע"ה ס' י"א אמר ליה חייב אני לך מנה והלה אומר ודאי אינך חייב כלום פטור וכו' אלמא הולכין אחר הודאת המלוה שלא יתחייב לו ולא אחר הודאת הלוה וכו' וכן כתב הרשב"א בחי' לקידושין דף ס"ה באומר מנה וכו' דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי וכאותה שאמרו כתבתי ונתתי שדה פלוני לפלו' והוא אומר לא כתב ולא נתן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ע"ש ונראה דהוא אזיל לטעמיה שכתב בפרק השולח דהיינו טעמא דאמרי' הודאת בעל דין כמאה עדים על המקבל טפי מנותן כיון שזה מודה העמד קרקע בחזקת בעלים הראשונים וכן כתב הראב"ד ע"ש וה"נ שזה מודה שאינו חייב לו שעורים אפילו הלוה מודה שחייב לו אמרי' הודאת בעל דין על המלוה דהעמד ממון על חזקתו ואפי' הלוה מעמי' דבריו אין מוציאין ממון ממנו ודלא כהראב"ד

ה' פטור אף מדמי שעורים וכו' הראב"ד והרמ"ה כתבו דה"ד כשאמר הנתבע אחר שהוד' בשעורי' אין לך אצלי לא חטים ולא שעורים ומשחק הייתי בך אבל אם עומד בשעורים חייב בשעורים וכ' הש"ך דאפי' לא טען משט' טעני' ליה ודוקא אם אחר שפטרוהו ב"ד חזר התובע ואמר תן לי שעורים צריך שישיב הנתבע משטה הייתי בך דכיון שתובעו על הודאתו צריך שיטעו' הוא בעצמו משטה הייתי ואם לא טען לא טעני' ליה ע"ש וכ"כ ה' המאירי בס' א"ז בפ' המניח וז"ל ונ"ל פי' דבריהם שאף שעומד על טענתו אינו כופהו בב"ד מצד הודאתו הא' אלא כגון שהיה קובל בב"ד עליו ואמר שעורים יש לי בידך שכבר הודית לי בהם בב"ד אם חזר זה ואמר משטה הייתי בך פטו' הא אם כשחזר לתובעו שעורים עומד על טענתו ומודה וכו' ע"ש ובשי' קידושין דס"ה גבי אומר קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני כ' דאם נתן גט מעצמו אינו נותן כתובה דכיון שהיא אומרת לא קידשתני אע"פ שהוא מודה שקידשה הו"ל טענו חטים והודה לו בשעורים דפטור אף מדמי שעורים כפי' הראב"ד ע"ש מבואר דס"ל דכיון שהיא אומרת לא קדשתני אפי' הוא מודה שקדשה לא אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי לחייבו וכן קי"ל בסי' ע"ה ס"א בא"ל חייב אני לך מנה והלה אומר אינך חייב כלום פטור אע"פ שיודע בודאי שהוא חייב לו דהוי כאילו מחל לו וה"נ כיון שהאשה אומרת לא קדשתני ואינך חייב כלום אע"פ שהבעל יודע בודאי שקדשה וחייב לה כתובה פטו' הוא ומהר"ם הביא ראיה מטענו חטים והודה לו בשעורי' דפטור ע"ש והתוספות בס"פ הכותב בד"ה יכול וכו' כ' וז"ל וא"ת מאי מגו הוא זה דאם יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות ועכשיו דאמר פרעתי פוטר עצמו ויש לומר דכשאמ' לא גרשתיך נמי פטור גם משאר וכסות דדמי לטענו חטים והודה לו בשעורים דקי"ל דפטור וכו' עכ"ל ונראה דלדעת הראב"ד והרמ"ה לא שייך מגו זה דלא רצה לטעון לא גרשתיך שלא יתחייב בשאר וכסות אם תתבענו וצריך הוא לטעון נתתי לך כתובה אלא דהם ס"ל דה"ט משום דהודה או מחל על השעורים וה"נ שהוא מודה שאינו חייב לה שאר וכסות ואפ' דהראב"ד והרמ"ה מודו בה דלפי טענת' שגרשה בעלה ודאי פטור משאר וכסו' ואין לך הודאה גדולה מזו אבל טענו חטים והודה לו בשעורים יכול לתובעו אחר כך על השעורים ועיין בחידו' הרשב"א שם

ו' הגה אבל אם תפס לאחר וכולי כיון שכבר הודה שאין לו בידו שעורים לא מהני תפיסה הטור