ערך השולחן חושן משפט חלק ב רכח

דה"נ כיון שלא זכה האב בכסף קידושיה אלא על ידה אם העדים כשרים לה הוי קידושין שהיא בעלת דבר אלא שהאב זוכה על ידה וה"נ אם תבעה אותו אנסת אותי והוא אומר להד"ם ובאו עדים כשרים לה ופסולים לאב לדעת מהרשד"ם ומהרי"א נשב' היסת ונפטר כיון שהעדים הם של אב והעדים פסולים לו אבל לדברי מרן ומהרח"ש נראה כיון שהיא עיקר ובעלת דבר וכיון שהעדים כשרים לה חייב לשלם וזוכה בהם האב על ידה

ס"ז דין כ"ו אבל אם טענו שהעמידו בדין וכולי וה"ה אם תבעו ממון וטען חבירו כבר עמדנו בדין ופטרוני ישבע היסת שכך ויפטר כמ"ש ה' בעי חיי והסכים עמו מהרי"ב ומהרח"א וכן מבוא' בתשו' המבי"ט ח"א סימן שי"ח עיין שם ועיין בתשו' מהר"ם הארוכות סימן קל"ג

ס"ה דין כ"ז מי שנתחייב שבו' בב"ד וכו' דוקא שנתחייב שבועת ב"ד ואמר נשבעתי והכחישוהו עדים הוחזק כפרן אבל אם לא נתחייב שבו' ב"ד אלא שהוא חייב עצמו שבו' ואמר נשבעתי והכחישוהו עדים לא הוחזק כפרן וכ' הש"ך משמע אפי' חייב עצמו בענין שאינו יכול לחזור בו כגון בקנין או בפני ב"ד ע"ש וכ"כ ה' חוקות הדיינים סימן פ"א וז"ל ואם יש עדים שמעידים שלא זזה ידם מתוך ידו עד עכשיו וידעו בבירור שלא נשב' ה"ז הוחזק כפרן לאותה שבו' ואינו נאמן לעולם לומר נשבעתי עד שיודה לו בע"ד או שיביא עדי' ויעידו שנשבע בפניהם ואם נתחייב הוא שבו' מעצמו כגון שא"ל אני אשב' לך שאיני חייב וחזר ואמר נשבעתי ובאו עדי' ואמרו שלא נשב' ה"ז לא הוחזק כפרן לאותה שבו' כיון שלא נתחייב בב"ד אלא מעצמו אפילו אם חזר פעם אחרת וטען שנשב' ולא היו שם עדים שמכחישי' אותו פעם שנית ה"ז נאמן עכ"ל הרי בהדיא דמחייב עצמו שבועה ואמר נשבעתי אפילו הכחישוהו עדים לא הוחזק כפרן וכ"כ רבי' ירוחם נתיב ג' ח"ד והוסיף בשם הרמ"ה שאם היה חייב שבו' בב"ד וקדם ואמר אני אשבע קודם שא"ל בית דין השבע ואמר נשבעתי לא הוחזק כפרן ע"ש וז"ל הראב"ד הובא בס' א"ז למציעא כ' וז"ל כגון האומר לחבירו עבדי גנבת וכולי אתה מכרתו לי רצונך השבע וטול וזה לא החזיק בו שני חזקה והיה זה התוב' יכול ליטלו בלא שבו' וחייב עצמו שקבל בב"ד שלא יטלנו אלא עד שישב' דהו"ל כמחול לך ואינו יכול לחזור אפילו קודם גמר דין אם אמר נשבעתי והעדים הכחישוהו יכול לומר אח"ך נשבעתי וההיא דפ' י"נ דאמרינן דכה"ג נשב' אינו יכול לחזור בו וכולי דהתופס החזיק בעבד שני חזקה וכולי ע"ש הרי אפילו בשבו' שאינו יכול לחזור בו ואמר נשבעתי והוכחש בעדי' לא הוחזק כפרן מיהו מ"ש דהתוב' יכול ליטלו בלא שבו' ק' דאין נשבעי' על הקרקעות ועל העבדים שבו' דאוריי' אבל שבו' דרבנן צריך לישב' כמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' טוען שני עבדים וכולי אין לך בידי אלא עבד א' הר"ז נשבע היסת וכן אם טען עבד זה שיש בידך שלי הוא והנטען אומר להד"ם בין שהביא הטוען ע"א בין שלא הביא ה"ז נשב' היסת ונפטר כמבואר בדברי הרי"ף והרא"ש והאחרונים בסימן צ"ה ע"ש וגם המרדכי והג"א פרק ק' דמציעא שכ' אפילו שבו' היסת אין נשבעין על הקרקע ל"ש תבע גוף הקרקע וכולי נראה דה"ד שבועת היסת דהנתב' פטור בלא שבו' אבל שבו' המשנה ליטול נשבעי' וא"כ ה"נ לא יוכל התובע ליטול העבד אלא בשבועה כעין דאורייתא

ס"ט ואמר נשבעתי וכולי נאמן וכולי כתב הרב שפתי כהן דין זה צריך ביאור דד"ל שבועה מהכא הרי תובעו ממון מיהו אם כבר נתחייב שבועה דאורייתא א"ש וכו' וגם בשבועה דרבנן י"ל שאינו טוענו ברי וכו' ע"ש נראה דאפילו טוענו בריא אין צריך לישבע ובס' א"ז למציע' דף י"ז כתב וז"ל ומסתברא שהטוען על חבירו שבועה יש לי בידו מטענת ודאי שטענתי עליך במנה בטוענו מנה יש לי בידך או השבע לי והפטר וזה שאמר נשבעתי כאומ' אין לך בידי כלום והרי זה כופר בכל וראוי להיסת אלא שכבר הורה הגאון בהיסת שאין מחמירין להשביעו היסת עליה וכו' הרמב"ן והר"ן ע"ש הרי דאפילו בתובע חבירו שבועת היסת על טענת ודאי סובר הגאון דאין להשביעו היסת ומהר"ם בתשובו' הארוכות סימן של"ח שכתב וז"ל והמחייב שבועה יאמר נשבעתי בב"ד פלוני והלכו למ"ה נאמן דלא גרע מפרעתי דנאמן אבל שבועת היסת איכא דלא גרע מאין לך בידי וכו' עיי"ש ואפשר דמיירי דה"ד במחוייב שבו' דאורייתא ואמר נשבעתי דצריך לישבע היס' אבל בשבועה דרבנן אין צריך לישבע היסת ומצאתי לר"ת בספר הישר סימן תר"ח דף ע' וז"ל ואשר שאלת על הוחזק כפרן לאותה שבועה למאי נ"מ דבלא הוחזק כפרן נמי מ"ל מנה לי בידך ולהשביעו נ"ל לפי דבריכם שאתם מחייבים שבועת היסת על מחוייב שבועה שאמר נשבעתי כמו במנה לי בידך וא"ל נתתיו לך הא ליתא דלא אשכחן בכולי תלמוד' דשבו' היסת אית ליה חזקה וחזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו אבל לגבי שבועה לא אשכחן הכי ועל אותו מנה שחייבו שבועה אם טוען נשבעתי ולא הוחזק כפרן אינו יכול לתובעו על אותו מנה עוד ועוד שאפילו לדבריכם שאתם מטילים שבו' היסת על כל דבר בימי ר"י ור"א לא נתקנה שבועת היסת כדאמרינן מאן תקן שבועת היסת ר"י וכולי עכ"ל הרי דסובר דאפילו בטוענו חבירו שבו' היס' על טענת ודאי דאין להשביע היס' וכ"מ בתשובות מהר"ם ריקאנטי סימן רע"ו וכתב מהר"ם ריקאנטי שם דה"ד כשטוען נשבעתי בפני פלו' ופ' והלכו למ"ה שאין יכולין לברר אבל מדברי הש"ך ס"ק ס"ז שכ' דאם אמר נשבעתי בפני השמש או העדים ומתו או הלכו למ"ה נאמן וכו' נראה בהדיא דבמקום שלא נהגו להשבי' בפני השמש או עדים דנאמן לומר נשבעתי ביני לבינך והרדב"ז בתשו' ח"ב סימן שפ"ו דאם כתוב בשט' שנתחיי' לו שבועה וטען מחלת לי השבועה בפני פ' ופלו' והלכו למ"ה נאמן אבל אם טען מחלת לי ביני לבינך אינו נאמן דכיון שיש עליו שטר שחייב לו שבו' א"א דמחל לו השבו' היה קורע השטר או מעמיד עליו עדים שמחל לו אבל אם לא היה שטר נאמן לומר מחלת לי השבו' ביני לבינך בלא שבועה והביאו הרב כנה"ג אות ס"ה עיין שם הרי דשבועה בעל פה נאמן לומר מחלת לי השבו' ביני לבינ' אבל שבועה שבשטר אינו נאמן אלא אם כן טען מחלת לי השבועה בפני פלו' ופלו' והלכו למ"ה ונראה דוקא אם אמר מחלת לי בפני פלוני ופלוני והלכו למ"ה אבל אם אמר מחלת לי בפני פלו' ופלו' ומתו אינו נאמן וכן אם אמר מחלת לי בפני עדים והלכו למ"ה אינו נאמן דכל שאינו מיחד עדים שאינו ירא שמא יבואו ויכחישוהו אינו נאמן כמ"ש בסימן ע' גבי אל תפרעני אלא בעדים וכו' וכן כתב הרדב"ז בל' הרמב"ם סימן יו"ד ע"ש והכא נמי כיון שיש עליו שטר שחייב שבו' אינו נאמן אלא אם כן כשיחד עדים שמחלו בפניהם והלכו למ"ה דמתיירא שמא יבואו ויכחישוהו ועיין בתשו' מהר"ם הארוכות סימן של"ח ושוב מצאתי להרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תר"ב שכ' דאם טען נשבעתי ביני לבינך נאמן אלא דהיינו דוקא באומר